העברנו את ליל השנה החדשה - עם התצפיתניות בחמ"ל פארן

הדרך הארוכה לחטמ"ר פארן עוברת בין גבעות חול, ומדבר המשתרע למרחקים שסופם לא נראה באופק. שם, שוכן בסיסה של החטיבה, ובו גם היעד שלנו הפעם - חמ"ל שמשקיף על גזרת הגבול המערבי. 

רק לאחרונה, אותו חמ"ל ממש, לקח חלק במספר תפיסות משמעותיות, בהן סיכול 20 כלי נשק מסוג M-16, ויירוט שני רחפנים עוינים על ידי מסוק קרב.

כשהגענו, קיבלה את פנינו המ"מ, והובילה אותנו לחדר ובו התצפיתניות. הן יושבות בזוגות, וכל ציוות אחראי על 'חתיכה' אחרת מרצועת השטח, כשכל פיסה על המסך היא למעשה עשרות ק"מ. יחד, מכסים הצמדים את הגזרה כולה. 

תחילה עמדנו שם, והסתכלנו על המסכּים, הקשבנו לקריאות ולמילים שנזרקו לחלל החדר, אותן לא הבנו כלל בשלב הזה. לעזרתנו, נחלצה סמל א', מפקדת בחמ"ל, שזיהתה את הבלבול על פנינו. "בעיקרון, הפעילות פה מתחלקת לשניים", היא מתחילה, "בראש ובראשונה אנחנו כל הזמן מנטרות - מחפשות איזושהי תנועה חשודה או דמות לא מזוהה. כל דבר לא שגרתי - אנחנו חוקרות לעומק". 

את ההסבר שלה ניתן לראות בפועל בחלוקת התפקידים של הצמדים, שכל אחד מהם מכונה 'תא' בעגה המקצועית. "יש שתי עמדות: מנטרת וחוקרת", אומרת סמל א', "המנטרת מסתכלת על הגזרה, ו'מסיירת לאורך המרחב עליו אמונה - בודקת שהכול תקין". 

"כשהיא מגיעה לזיהוי שמצריך טיפול, היא מעבירה אותו אל החוקרת, שמתעמקת בו, ומתפעלת אותו בעצמה", היא ממשיכה, "ככה, אנחנו מוודאות שגם אם יש אירוע מתפרץ, תמיד תהיה מישהי נוספת שתפקח עין על שאר האזור". 

המפקדת מסבירה לנו שבדרך כלל, המנטרת תהיה חיילת ותיקה יותר, שכן העמדה דורשת מיומנות, ידע והיכרות מעמיקה עם תא השטח והמערכת עצמה - אותם רוכשים לאחר ניסיון מתמשך בתפקיד. וכשקלטנו את הבסיס, הצעקות וקיצורי המילים שנזרקו בחמ"ל כבר נשמעו פחות כמו שפה זרה - והבנו: פה מישהי רואה רכב ומדווחת, כאן יש אדם על יד הגדר. 

"כאשר הן מגיעות לזיהוי שדורש בדיקה, הן מדווחות לפיקוד מה הן רואות, ואנחנו, המפקדות, בודקות מול השטח והגורמים הפועלים איתנו בגזרה - שלא מדובר באיום", מפרטת א', "זה יכול להיות פטרול מטעמנו על הגבול, או כוח שלנו שמתרגל. אבל תמיד ישנה אפשרות שמדובר באירוע אמת, לכן אנחנו תמיד בכוננות".

ובאמת, העבודה לא נגמרת אף פעם. בעודנו משוחחים, כל כמה שניות קופצת המפקדת בין העמדות, בוחנת את המתרחש על המסך. משם היא עוברת אל הטלפון שמצלצל בקביעות - בודקת הפרטים ועונה לדיווחים מהשטח. 

אילוסטרציה

נקודה בולטת נוספת אליה מייד שמנו לב, היא האווירה בין קירות החמ"ל. אין שם שקט כמעט באף רגע - גם בהפוגה מבצעית. כראייה לכך, בשעה שקשקשנו עם סמל א', פתאום נשמעו קולות בכל חלל החדר. אך הפעם לא היה מדובר בתנועה חשודה או התראה, אלא במחיאות כפיים וקריאות שמחה וצחוק. 

מיד, התברר לנו שאחת התצפיתניות בדיוק עברה את המבחן הסופי לחפיפה של התפקיד, אבל לפני שבישרו לה שהיא חוקרת מוסמכת בתא שלה, הקצינות החליטו למתוח אותה - ולספר לה שהיא נכשלה, ותאלץ לעבור את החפיפה בשנית. רק לאחר כמה שניות של מתח, נשמעה הקריאה: 'סתם!', וכולן בירכו אותה. 

מאוחר יותר באותו לילה, כאשר השעון הורה 00:00, לא רק המשמרת התחלפה, אלא גם היממה, ואיתה נכנסה רשמית 2026 - וסמל א' חגגה את יום ההולדת 21. החברות שלה, הכינו עוגה, קישטו את כל החמ"ל בשלטים ודגלים והסמלת חבשה לבנות שישבו בעמדות כובע יום הולדת.

אחת התצפיתניות שלא הייתה במשמרת הגיעה לתא של חברתה, נגעה בכתפה, סימנה לה שהיא יכולה לקום, כי היא תאייש במקומה את המסך לכמה דקות והגישה לה כפית. כך, תוך רגע הן התחלפו, וגם התצפיתנית שצפו לה עוד ארבע שעות משמרת, יכלה ליהנות מביס מתוק של עוגת יום הולדת. 

תצפיתניות החמ"ל

תצפיתניות אחרות, סיפרו על משמרות בהן זיהו רחפנים גדולים שנשאו אמל"ח. במקרים כאלה, הן יצרו במהירות קשר עם יחידות אוויריות וכוחות אחרים, שיכלו לפגוע ברחפן ולהפילו. אז, הובילו התצפיתניות את הכוחות בשטח אל הנפל - וכך סוכלו מספר הברחות אמצעי לחימה משמעותיות במיוחד. 

בלי ששמנו לב, עברו להן 24 שעות, ואנחנו יצאנו מהחמ"ל, שכעת, הבנו קצת יותר טוב את המתרחש בו ובגזרה. רק מאוחר יותר, גילינו שעד השעה בה היינו כבר בבית, הספיקו התצפיתניות לסכל עוד ארבעה ניסיונות הברחה שונים לאחר שעזבנו. אך גם אז, היינו בטוחים שמהר מאוד הן יחזרו לתכנן את הארוחה המשותפת שיבשלו בשישי - או ערב הגיבוש הבא.