הכירו את טייסת המסוקים החדשה בצה"ל

סגן ט' לא חלמה על קורס טיס, אבל כשהגיע הזימון למיונים - ידעה שהיא חייבת לגשת. עכשיו, כשכנפי הטיס על דש חולצתה, היא מספרת לנו על הרגעים המחשלים במסלול ועל התהליך המשמעותי שעברה: "האחריות שהונחה על כתפיי ביגרה אותי וגרמה לי להאמין בעצמי"

30.06.17
אלעד רוטבאום, מערכת את"צ

"זה שסיימתי קורס טיס לא הופך אותי למיוחדת", אומרת בנחרצות סגן ט', טייסת מסוקים חדשה בצה"ל. ט', בת 21 מאזור המרכז, לא חלמה להגיע לקורס טיס, אבל כשקיבלה זימון למיונים - הרגישה שהיא חייבת לנסות. היא צלחה את המבחנים המאתגרים לקורס הנחשק בזה אחר זה והתקבלה למחזור 174.

במהלך הקורס הופתעה ט' לגלות שיותר קל לה להתמודד עם הקשיים הפיזיים - מאשר המנטליים. "זה עובר הרבה יותר מהר", היא מסבירה, "בסופו של דבר הריצה תיגמר ואני אהיה אחריה, ולכן זה קל יותר מהקושי הנפשי".

"כשרק התחלנו את הניווטים נתקלתי בקשיים מנטליים ופיזיים יחד: לא הלכתי מספיק מהר, לא הבנתי בדיוק מה קורה סביבי, וזה היה ממש מלחמה נגד עצמי", היא משחזרת. "מה שהטריד אותי היה שידעתי לאן אני צריכה ללכת אבל לא התקדמתי לכיוון היעד. באותו הרגע הקושי הפיזי לא עניין אותי בכלל, רק הוויכוח עם עצמי – הקושי המנטלי".

האתגרים הרבים שחישלו אותה במהלך שלוש השנים האחרונות הפכו אותה, מעידה ט', לאדם אחר, בוגר יותר. "הקורס העצים אותי ברמה האישית", היא אומרת, "התבגרתי מאוד", מודה ט', שבנעוריה הייתה מתעמלת קרקע, והשתתפה בתחרויות. "אם לפני שהגעתי לכאן הייתי אדם תחרותי, רק לשם התחרות, אז היום מה שמניע אותי הוא המשימה, ולבצע אותה בהצלחה. הרגשתי שסומכים עליי לחלוטין - הרי נתנו לי לשלוט על כלי טיס לבדי. האחריות שהונחה על כתפיי ביגרה אותי, וגרמה לי להאמין בעצמי".

אף שלב בקורס לא היה לה קל, ואף על פי כן, הקשיים שהיו מנת חלקה לאורך כל התקופה הארוכה הזו לא גרמו לה להתערער ולהרים ידיים: "באופן מפתיע, דווקא הקושי היה הדבר שחיזק אותי ועודד אותי להישאר. לכולם קל להתמודד עם הצלחה, אבל הכישלון הוא מה שבונה אותנו".

כמו לנהוג לבד בפעם הראשונה

את אותה תחושת כישלון מדוברת הרגישה ט' לראשונה בשלב ה'צ'ק קרב', סדרת טיסות בהן נבחנים חניכי הקורס, על מנת לבדוק האם יתאימו להטסת מטוסי קרב. "לא עברתי", היא נזכרת, "והייתי צריכה להתמודד עם התחושה הזו, שהייתה חדשה עבורי". חלק מהקורס, מסבירה ט', הוא ללמוד איך להתעצם ממצבים כאלו ותחושות כישלון: "אחרי כל מקרה כזה למדתי להרים את עצמי מחדש".

גם את הפעם הראשונה שעלתה על מטוס ללא מדריך זוכרת ט' היטב, אך הפעם בחיוב, והיא משווה אותה לחוויה שרובנו מכירים היטב: "להיות שם לבד היה כמו לנסוע לבד באוטו, בפעם הראשונה, אחרי שקיבלתי רישיון. נכון", היא מודה, "זה שונה, ויש תחושת אחריות מאוד גדולה, כי ידעתי שאני אחראית על כל מה שהולך לקרות. מחשבות כמו 'ואם לא אצליח לנחות?' עלו בי לעתים, אבל רוב הזמן הראש שלי עבד על אוטומט, כי תרגלתי את הטיסה המון פעמים לפני".

אתמול עלתה סגן ט' על מגרש המסדרים וקיבלה את כנפי הטיס המיוחלות יחד עם חבריה. אמנם בקורס היוקרתי ישנו רוב גברי של חניכים, אך ט' מבקשת להבהיר שכל אחת יכולה להגיע לשם. "יש אנשים שחושבים שנשים לא יצלחו את הקורס, ויהיה להן יותר קשה מבחינה פיזית. אבל לדעתי, הרבה מלש"ביות פשוט חוששת לגשת ולנסות, וחשוב לי לשנות את התפיסה הזו", היא מדגישה ומבקשת להעביר מסר למתלבטות: "תנסו, גם אם לא תסיימו את הקורס בסופו של דבר, אתן תרגישו איך החוויה מעצימה ומגדילה אתכן - בצורה שלא תחוו בשום מקום אחר".