טייסת 69 מחכים לרון ארד
לפני 35 שנים נטשו רס"ן (במיל') ישי אבירם ורס"ן רון ארד את מטוסם בשמי לבנון. ארד נפל בשבי, וגם היום גורלו נותר לוט בערפל. למרות השנים שחלפו, אנשי טייסת 69 ("הפטישים") מתאספים בכל שנה כדי להזכיר - אנשי הטייסת מחכים ללוחם הטייסת שלא שב
ב-16 באוקטובר 1986 המריאו 6 מטוסי "קורנס" (פאנטום) של טייסת 69 ("הפטישים") מבסיס רמת-דוד, למשימת תקיפה של מטרות טרור ליד העיר צידון שבלבנון - משימה שנחשבה שגרתית. כאשר הטייס, רס"ן (במיל') ישי אבירם זיהה את מבנה המטרה, הוא ייצב את הכוונת והניח את ידו על כפתור הפצצה. הדקות שלאחר מכן הפכו קריטיות ושינו את המציאות לעד - מאוחר יותר ועדת החקירה הרשמית של חיל-האוויר העריכה כי שחרור זוג פצצות בו-זמני גרם להסתבכותן האחת בשנייה. בזה אחר זה נפלטו מן המטוס רס"ן רון ארד, הנווט במטוס ורס"ן (במיל') אבירם אשר חולץ על ידי מסוק "צפע" ("קוברה") מטייסת "הקוברה השניה". צניחתם אל הקרקע הייתה הרגע האחרון בו נראה ארד, שנפל בשבי ארגון "אמל" הלבנוני ולאחר פחות משנתיים אבד הקשר עמו. מדינת ישראל פעלה רבות לאיתורו של רס"ן ארד: מאמץ מודיעיני, רחב היקף שכלל מבצעים להבאת אנשי מפתח שהיו מעורבים בהחזקתו בשבי, אך ללא הועיל.
ביום חמישי האחרון התכנסו בדת"ק (דיר תת-קרקעי) 7 של טייסת 69 ("הפטישים") שבחצרים אנשי הטייסת בעבר ובהווה לאירוע מורשת בסימן 35 שנים לנפילתו בשבי של רון ארד, ולהענקת אותות הלחימה ברצועת הביטחון. בטקס צנוע, מרגש ומשפחתי התכנסו יחד חיילי חובה, קצינים, נגדים, לוחמים, צוותים טכניים, ואנשי מילואים, בנוכחות מפקד חיל-האוויר לשעבר, אלוף (במיל') אביהו בן-נון, שפיקד על הטייסת. כשברקע ניצבים מטוס ה"רעם" (F-15I) שמפעילה הטייסת לצד מטוס "קורנס" (פאנטום F-4) שהפעילה בין השנים 1969-1994, התחושה הייתה כי למרות פערי הדורות, טייסת 69 מהווה משפחה עבור מי ששירתו ומשרתים בה, ושיחד הם מכבדים את בן המשפחה שיצא ולא שב.
"ביום הזה בחרנו ולא במקרה - בשבת בעוד יומיים ימלאו 35 שנים לנפילתו בשבי של חברינו לנשק הנווט רון ארד. המבצע בו השתתף היה אחד מעשרות מבצעים בהם השתתפה הטייסת במטרה לפגוע במחבלים בלבנון במסגרת הלחימה ברצעות הבטחון", פתח סא"ל ע', מפקד הטייסת. "רון הפגין חדות וקור רוח והצליח להנטיש את השניים לפני שיתרסקו. את אבירם הצליחו לחלץ תחת אש כבדה במבצע חילוץ הרואי תוך הפגנת אומץ לב ונחישות. רון ארד נפל פצוע ונשבה, ולא ידוע מה עלה בגורלו עד עצם היום הזה".
במהלך הטקס סיפרו כמה מלוחמי צוות-האוויר הוותיקים של הטייסת סיפורי מורשת קרב מתקופת הלחימה בלבנון, ביניהם סא"ל (במיל') אלי פסי, שטס במבנה עם רס"ן ארד באותה גיחה גורלית. בהמשך הוקרא מכתב שכתבה אישתו של רון, תמי ארד: "שנים רבות האמנו שרון ישוב, ולפחות פעמיים האמונה נראתה ריאלית עד כדי כך שבתוך המשפחה התחלנו בהכנות לחזרתו. קשה להסביר במילים את האושר שהציף אותנו. האכזבות אחרי הציפיות היו מהגרועות שחוויתי. אני זוכרת, כאילו לא חלפו 35 שנים, את הקשר המיוחד והקרוב שהיה לו עם אימו ואחיו, את האהבה שהייתה לו כאב צעיר לתינוקת, אהבה שהאמנתי שהחזיקה וקרעה אותו באותה מידה. הגעגועים ליובל בלטו בכל מכתב שכתב". השבוע, העניק מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין את אות המערכה בלבנון לתמי ארד.
"ביום הזה בחרנו ולא במקרה - בשבת בעוד יומיים ימלאו 35 שנים לנפילתו בשבי של חברינו לנשק הנווט רון ארד. המבצע בו השתתף היה אחד מעשרות מבצעים בהם השתתפה הטייסת במטרה לפגוע במחבלים בלבנון במסגרת הלחימה ברצעות הבטחון", פתח סא"ל ע', מפקד הטייסת. "רון הפגין חדות וקור רוח והצליח להנטיש את השניים לפני שיתרסקו. את אבירם הצליחו לחלץ תחת אש כבדה במבצע חילוץ הרואי תוך הפגנת אומץ לב ונחישות. רון ארד נפל פצוע ונשבה, ולא ידוע מה עלה בגורלו עד עצם היום הזה".
במהלך הטקס סיפרו כמה מלוחמי צוות-האוויר הוותיקים של הטייסת סיפורי מורשת קרב מתקופת הלחימה בלבנון, ביניהם סא"ל (במיל') אלי פסי, שטס במבנה עם רס"ן ארד באותה גיחה גורלית. בהמשך הוקרא מכתב שכתבה אישתו של רון, תמי ארד: "שנים רבות האמנו שרון ישוב, ולפחות פעמיים האמונה נראתה ריאלית עד כדי כך שבתוך המשפחה התחלנו בהכנות לחזרתו. קשה להסביר במילים את האושר שהציף אותנו. האכזבות אחרי הציפיות היו מהגרועות שחוויתי. אני זוכרת, כאילו לא חלפו 35 שנים, את הקשר המיוחד והקרוב שהיה לו עם אימו ואחיו, את האהבה שהייתה לו כאב צעיר לתינוקת, אהבה שהאמנתי שהחזיקה וקרעה אותו באותה מידה. הגעגועים ליובל בלטו בכל מכתב שכתב". השבוע, העניק מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין את אות המערכה בלבנון לתמי ארד.
"אני גאה מאוד בקשר האמיץ והחזק שאנשי הטייסת מקיימים עם משפחתו של רון לאורך השנים ועם תמי בפרט. משפחת הפטישים מחבקת ומחזקת את משפחת ארד ומתחזקת מהם באופן הדדי", סיכם סא"ל ע'. "ביום הזה בחרנו להציב בחדר הצבה של הטייסת קולב ריק מציוד הנושא את שמו של רון ארד. רון הוא לוחם הטייסת שלא שב, ועד אשר לא נדע מה עלה בגורלו הקולב הריק ישאר כפצע הפתוח שנשאר בקרבינו ועדות שאנשי הטייסת מחכים לרון".