עבור כיפת ברזל הזו עונת הרחצה אף פעם לא מסתיימת

נושא אחד שתפס לאחרונה את כותרות העיתונים, וצבע אותן בכחול - הוא ההגנה על המים הכלכליים של מדינת ישראל, ובפרט ההגנה על אסדות הגז. אין ספק שמבחינה צבאית, כלכלית ומדינית, האסדות השוכנות בים הן נכס לאומי, אך עם משמעות גדולה, בא גם סיכון גדול. לכן, כדי למנוע נזק אדיר, הוקמה ה"כיפה הימית" - סוללה של "כיפת ברזל" אשר מטרתה לתרום למאמץ לשמירה על מים שקטים  - דרך השמיים.

צילום: משרד הביטחון

מעמיסים ויוצאים

הסוללה נכנסה למבצעיות כבר בשנת 2017, ומאז היא נמצאת בכוננות תמידית. הספינה עליה מתקינים את המשגרים היא ספינת סער 5 של זרוע הים, אשר עברה הסבה ייחודית על מנת שתוכל להחזיק את מערכת הנשק. "כל פעם שנוצרת התחממות, אנחנו מגיעים לבסיס של חיל-הים, מעמיסים את המשגרים על הספינה, ויוצאים לכוננות הגנה", פותח סרן א', מפקד הסוללה. "בין היתר, משימותינו הן גם הרכבת תמונת מצב, גילוי מטרות, והיבטים שהאמל"ח של חיל-האוויר יכול לעזור בהם".

מי הם אנשיה של הסוללה?

בסוללות יבשתיות, אזורי האחריות מתחלקים לפי גזרות גיאוגרפיות, והסוללות מפוזרות ברחבי שטח המדינה. כל אחת מהן בעלת אמצעים של שליטה ובקרה, הנמצאים בתוך המנ"י (מרכז ניהול יירוטים), שתפקידו להביט בראייה כללית על שמי הגזרה, ולהפעיל את המשגרים מרחוק על פי מיקום טילי האויב. "השאיפה שלנו היא לפעול באופן עצמאי ככל האפשר משום שבשעת חירום אנחנו נמצאים לבד בים", מדגיש סרן א'.

סמ"ר פ', לוחם מיירט בסוללה, מתאר: "אין לנו מקום להיות פזיזים לכן אנחנו כל הזמן מתאמנים ולומדים. במקרה שטיל אויב ייפגע באסדה - ייגרם נזק שלא ניתן למדידה". אז איך מייצרים סביבה שחייבת להיות מושלמת? אחת התשובות לשאלה הזו היא תרגולים. "בחוף אנחנו מתרגלים המון כדי להבין יותר את דרך הפעולה של חיל-הים", מסביר סמ"ר פ', "אחת לחודש יש לנו הפלגת אימון שעוזרת לנו להתרגל לסביבה הימית שכל כך זרה לנו".

דבר נוסף שמייחד את הכיפה הימית ומדגים את החתירה לעצמאות הוא הרכב אנשיה. "זו הסוללה היחידה בה קורס מיירטים הוא דרישה, כך שאין לוחם שהוא לא מיירט", מציין סרן א', "על מנת שיוכלו לקחת על עצמם גם את תפקיד השליטה והבקרה - כל הלוחמים שנמצאים על הספינה נדרשים לעבור את הקורס בנוסף להכשרתם. בנוסף ללוחמי הגנה אווירית, ישנם על הספינה גם לוחמים ימיים שמתעסקים במשימות שלהם - טילים שונים, מערכות גילוי וניווט של הספינה ותיקון תקלות".

לסמוך בעיניים עצומות

כל מי שמגיע לסוללה צריך לעבור קורס של שבוע אשר מכסה את כל ההיבטים המיוחדים לכיפה. "לומדים על הספינה, על השוני בין המערכת הזו לקרקעית, על הממשק עם חיל-הים, על מילוט נפש במקרה של שקיעה, ועוד יכולות מיוחדות", פורס סרן א'. "היכולת לגשר בין שני החילות היא קריטית לפעולה", מוסיף סמ"ר פ', "אנחנו מדברים שפות שונות, יש לנו משימות שונות בזמן אמת - וכדי למנוע קצרים בתקשורת, זה משהו שצריך לעבוד עליו בצורה הכי אינטנסיבית שיש".

"אנשי הצוות על הספינה צריכים לממש, מעבר לסנכרון מלא, גם ידע מקצועי נרחב ברמה גבוהה", ממשיך סרן א', "לדוגמה, אם בסוללה קרקעית יש תקלה שהטכנאים במקום לא יודעים לפתור, זה לא מסובך לקרוא לטכנאים אחרים. אצלנו, אם יש תקלה כזו, אנחנו לבד בעומקי הים". בסוללה ישנם מעט אנשי מקצוע, כך שכל בן אדם הוא קריטי למערכה. "זה גורם לנו להיות עם מנטליות יותר חדה", מסכם סמ"ר פ',"אני חייב לצאת לים כשאני סומך בעיניים עצומות על מי שיושב לידי".

צילום: משרד הביטחון