"רון ארד הוא לא סיסמה - הוא אדם שהשאיר מאחוריו משפחה וחברים שאוהבים אותו"

״זמן מה אחרי הנחיתה, תמי, אשתו של רון, התקשרה לטייסת לשאול איפה הוא. זה היה ערב סוכות, ומסתבר שהם היו אמורים לנסוע לנופש בבית מלון. ענינו לה שהוא טרם חזר. כעבור רבע שעה היא התקשרה שוב, ושוב ענינו לה שהוא עוד לא חזר. אחרי רבע שעה נוספת, הבנו שחילצו את הטייס שלו אבל לא אותו, ומפקד הבסיס שהיה איתנו בטייסת אמר לי: ׳ניסים, בוא נלך להודיע לה׳. הוא פנה אליי כי כולם ידעו שאני החבר הכי קרוב של רון״, נזכר אל"ם (במיל') ניסים.

״נסענו לשיכון המשפחות, הגענו לבית של רון ותמי, והיא כבר הבינה שמשהו לא בסדר. היא חיכתה לנו עם הבת שלהם, יובל, על הידיים, והתחילה לבכות ולשאול הרבה שאלות. באותו הרגע לא ידענו שום דבר מעבר לעובדה שהוא נטש ושלא הצלחנו לחלץ אותו. בהמשך התגלו יותר פרטים, אבל עדיין על רוב השאלות אין תשובות. כשאמרנו לה לפני כן בקשר שרון עוד לא חזר, לא חשבנו שגם היום, 36 שנים לאחר מכן, שהוא עוד לא יחזור״.

רון עם בתו, יובל

השאיר קולב ציוד ריק

ב-16 באוקטובר 1986, רון ארד ששימש כנווט בטייסת 69 (הפטישים), יצא למשימת תקיפת מטרות בלבנון. תקלה טכנית גרמה לכך שהתחמושת התפוצצה בקרבת מטוסו, והוא והטייס - רס"ן (במיל') ישי אבירם, נטשו את המטוס. אבירם חולץ בעזרת מסוק ״צפע״ (קוברה) והמאמצים למציאת רון העלו חרס. מאוחר יותר נודע שהוא נפל בשבי הארגון השיעי ׳אמל׳. בהתחלה מצבו היה פחות או יותר מוכר, אך לאחר בערך שנתיים נותק עימו הקשר ועד היום לא ידוע בצורה ודאית מה עלה בגורלו.

כשנפל בשבי, טייסת 69 הפעילה מטוסי ״קורנס״ (פנטום F-4) ושכנה בבסיס רמת דוד. היום היא מפעילה מטוסי "רעם" (F-15i), וכבר העתיקה את מיקומה לבסיס חצרים. ועדיין, סיבוב בטייסת יחשוף קולב ציוד ריק הנושא את שמו של רון ארד, סמל לפצע הפתוח שנפער בקרב הטייסת שעוד ממתינה לשובו.

מפקד שהפך חבר שהפך למשפחה

״את רון הכרתי לראשונה בקורס-הטיס. אני הייתי בשלב הראשון והוא היה באחד שלפני האחרון. בתקופה ההיא, החניכים בשלב שלו היו המ״כים (מפקדי כיתות) של החניכים בשלב שלי, והוא היה אחד המפקדים שלי. בתור חניכים הכי אהבנו אותו, כי הוא לא היה מקפיד איתנו על דיגום, והוא מעולם גם לא העניש אותנו, בניגוד לחברים שלו״, צוחק אל"ם (במיל') ניסים, ומוסיף שהסיבה לכך הייתה שרון בעצמו אף פעם לא היה מדוגם.

״הוא סיים את הקורס בתור נווט ולא ידעתי איפה הוא הוצב. מאוחר יותר גם אני סיימתי את הקורס והוצבתי בטייסת 69. ליום הראשון שלי שם הגעתי מפוחד, לא הכרתי אף אחד והתחלות חדשות הן קשות. פתאום רון הגיח מולי, פרצוף מוכר, ואמר לי: ׳אם אתה צריך משהו אני פה׳, משפט סתמי כביכול, אבל הוא נסך בי בטחון. אז עוד לא היינו חברים, וזה לא היה מובן מאליו שככה ידאג לי״.

אל"ם (במיל') ניסים מגלה שהחברות בין השניים התפתחה במהירות. ״שנינו עברנו לגור אחד מול השני בשיכון המשפחות ברמת דוד. בעקבותינו שתי הנשים שלנו, תמי ואריאלה, הפכו גם הן לחברות טובות. כך היינו שני זוגות צעירים ובילינו הרבה יחד - בימי שישי, שבתות וחגים, אפילו טסנו יחד לחודש בארה״ב. הרביעיה הזאת הייתה גם סוג של משפחה.