אחרי שלוש שנים ארוכות, סגן ע' משתף מה נתן לו את הכנפיים

אחרי שלוש שנים מאתגרות של קורס טיס, סגן ע', טייס מסוקים, המסיים את קורס 186, יעמוד על רחבת המסדרים. ברגע שהוא יקבל את הכנפיים אליהן נשא עיניים במשך זמן רב כל כך, בנוסף להתרגשות והשמחה, תהיה לו עוד מחשבה אחת בראש - סבא.

"לסבא יהודה ולי יש פק"ל דיבור שבת שאני מקפיד עליו לא משנה מה - מינימום חצי שעה", מספר סגן ע', "הוא איש מאוד מיוחד ועשיר בתוכן, הוא נולד עם מחלת עיניים, והרופאים צפו שעד גיל עשרים הוא יתעוור, בפועל זה קרה בגיל שמונים, לפני עשר שנים". וזאת רק ההתחלה בסיפור יוצא הדופן הזה.

חוסר הוודאות לגבי איבוד הראייה לא עצר את יהודה ולו לרגע מלחתור ולהגיע ליעדים שהציב לעצמו, הוא התנדב לצבא ושירת כמדריך בבית הספר הטכני, וכשהשתחרר התחיל לעבוד ב"רפאל" - ולימים קיבל פרס ביטחון ישראל על המענה שפיתח בחברה.

"הכול התחיל בכלל בעת הפקת לקחים מאירוע של קרב טנקים גדול שהיה במלחמת יום כיפור", יהודה מסביר, "רצו טיל חזק יותר שיוכל להוות איום ממשי, וכך יצרו את הדור הראשון של "טיל התמוז".

בשנת 1975, הגיעו טנקים חדשים לארץ והחברה רצתה לייצר טילים שיוכלו לשמש נגד האויב. ״בהתחלה הציעו פתרון שהיה נראה לי מרושל, אז הצעתי מערכת מסוימת שתוכל לשגר את הטיל בעצמו, דבר שמאוד תרם ליכולות המבצעיות של צה"ל. עם השנים, הבינו שנכון לשים את הטילים החדשים על מסוקים ולא על טנקים כי כך הם יפיקו הרבה יותר תועלת - כי המסוק יכול להגיע להרבה יותר מקומות, בהרבה יותר טווחים״. וכך עד היום, הם מהווים ערך משמעותי למערך מסוקי הקרב של חיל האוויר. 

תופתעו לשמוע, שלמרות הסיפור של סבא, זה אינו מה שהצית אצל סגן ע' את הניצוץ לטיסה, "בכנות, אני בכלל רציתי קומנדו", הוא מספר בחיוך, "זה השתנה כשאחותי התגייסה לקורס, בעקבות הסיפורים והחוויות שהיא חלקה איתי, נשאבתי גם אני לחלום הטיס והוא נטמע בי".

"כשהתגייסתי לקורס טיס", הוא ממשיך לספר, "ידעתי שיש לסבי סיפור עם טילי התמוז ועוד פרויקטים רבים שהשפיעו על החיל, אבל זה היה כמו סיפור רחוק. ככל שהמשכתי נהייתה לנו שפה משותפת, כי המושגים שלו נהיו חלק מהמציאות ומחיי היום יום שלי, ועכשיו אני מבין באמת כמה זה משמעותי".

הרגע בו המשמעות באה לידי ביטוי באופן הכי מזוקק, הוא באחת הטיסות שעשה כחלק מההכשרה כמסוקאי: "מדריך המילואים שלי סיפר שהוא ירה הכי הרבה טילי תמוז, זה היה רגע מאוד משמעותי בשבילי, כמו סגירת מעגל של שרשרת אירועים ארוכה וסבוכה שהובילה לדבר המיוחד הזה".

העובדה שיהודה לא זוכה לראות פיזית את נכדו מגשים את החלום שלו, לא פוגעת בתקשורת בין השנים, ואפילו מקרבת אותם זה לזה, סגן ע' משתף: "כשאני רוצה להמחיש לסבא מה אני עושה עם המסוק, אני לוקח את הידיים שלו ומציג לו איך טסתי ואילו פעולות עשיתי, זה נהיה דיבור מיוחד של שנינו".

יהודה מסכם: "אני גאה מאוד בנכד שלי. כשהוא הצטרף לקורס, לא ידענו מה יהיה, אבל חיל האוויר זה משהו שמוכר בבית אצלנו, ע׳ כרגע האחרון שנמצא בחיל, ואני שמח מאוד לאן שהוא הגיע, אני וכל המשפחה מתרגשים עבורו וגאים במעמד שאליו הוא הגיע״.

"סבא היה בראש ברגעים הקשים בקורס", מוסיף סגן ע', השיחות איתו ועם שאר המשפחה והחברים, היו המעטפת שתמכה בי והחזיקה אותי, אני מוקיר להם תודה על כך. לעמוד היום ברחבת המסדרים ולקבל את הכנפיים זה הרבה יותר מסיום קורס בשבילי, זאת סגירת מעגל המייצגת את כל האנשים סביבי שנתנו לי כוח וזאת גאווה גדולה!".