מה חיפשו צוערי "תלפיות" ב"מגרש כדורגל"?

בשנה השנייה בתוכנית "תלפיות", תוכנית עילית המובלת במפא"ת (המנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית), בנוסף ללימודי התואר האינטנסיביים, לוקחים החניכים חלק בתוכנית "מגדל דוד" - פרויקט בו כל צמד או שלישייה מתמודדים עם צורך צבאי או אזרחי, ויחד עם מלש"בים מתוכניות מנהיגות לקידום בני נוער מחוננים - מפתחים מוצר שפותר את הבעיה. 

החודש, הוצגו המיזמים בפני לקוחות הפרויקטים, שמענו על שלושה מהם:

"מגרש כדורגל"

כיום, כשמסוק צבאי מוזנק לצורך חילוץ דחוף - איתור נקודת הנחיתה נעשה ידנית על ידי חייל בתא השליטה. מה שבאופן טבעי מאט את קצב התגובה. הצוערים מ' וג' לקחו על עצמם משימה - להפוך את התהליך הזה לטכנולוגי, מהיר ויעיל יותר.

את התשתית הם פיתחו על צילומי לווין קיימים. "לקחנו מפות גבהים, ופיתחנו קוד שיזהה את השיפוע בכל מקום ומקום", צוער מ' מספר בחיוך, "אבל האתגר המשמעותי היה לזהות איפה יש עצים. בהתחלה חשבנו שאם פשוט נסמן את כל מה שירוק זה יפתור את הבעיה, אבל זה לא מדויק. כי מגרש כדורגל, לדוגמה, שיכול להוות משטח נחיתה מצוין - כנראה יכלול דשא בצבע ירוק".

"יצרנו מודל ML ׁ(למידת מכונה) שאימנו לזיהוי תבליט", מסביר צוער מ', "הצגנו לתוכנה המון תמונות לווין עם עצים שסימנו ידנית. בהמשך, כשהצגנו תמונות בהן העצים לא מסומנים, המערכת ידעה לזהות לבד את הצמחייה שעלולה להפריע למסוק לנחות".

"העבודה על הפרויקט הרגישה כמו רכבת הרים. רגע אחד הכול מרגיש תקוע, ופתאום מוצאים כיוון ומתחילים לרוץ", מסכם צוער ג', "יצרנו פה תשתית נהדרת לכלי שיכול לסייע בהצלת חיי אדם".

"שמש חמה" 

ההתחממות הגלובלית היא דבר שמעסיק את כולנו, והחזון השאפתני הוא מעבר מלא לאנרגיה ירוקה. אבל מה עושים כדי לקדם את זה? כיום, לא קיים כלי שמאפשר לבחון בצורה אפקטיבית את ההשלכות הכלכליות והסביבתיות של תוכנית התייעלות בקנה מידה עירוני. מטרת פרויקט "שמש חמה", בשיתוף עמותת NZO, היא לספק את הכלי הזה.

"לכאורה, נשמע שהבעיה לא מאוד מורכבת", מסבירה צוערת ש', אחת מחברות הצוות, "הרי יותר פאנלים וסוללות אומר גם שימוש ביותר אנרגיה ירוקה". בפועל הבעיה יותר מסובכת. היא תלויה בהמון פרמטרים: מעבר למכוניות חשמליות, וההשפעה על שוק האנרגיה, או למשל העובדה שהשטח שניתן להתקין עליו פאנלים סולאריים מוגבל ועוד.

"אחרי שפירקנו את הבעיה לגורמים קטנים יותר, החלטנו ליצור סימולציה מונגשת באתר אינטרנט", מתארת צוערת ש', "מהנדסי עיריות יכולים להיכנס לאתר שלנו, לבחור את העיר שלהם, להכניס תוכנית פעולה שכוללת קניית פאנלים סולאריים וסוללות אגירה לאורך השנים, ואנחנו מבצעים חישובים וניתוחים על התוכנית, כמו חישובי עלות ורווח כספי ופליטות גזים מזהמים". 

"ההבנה שאנחנו מפתחים מוצר אמיתי שאנשים באמת צריכים, שיוביל שינוי ממשי, הפכה את העבודה להרבה יותר חשובה בעינינו", מסכמת צוערת ש', "אין ספק שזה דחף אותנו להשקיע הרבה בפרויקט. ואנחנו מקווים שהצלחנו לעזור לעשות את הצעד המשמעותי והחשוב לעבר עתיד ירוק".

"אוכלי"ן"

בית החולים השיקומי אלי"ן מטפל במספר רב של בעלי מוגבלות פיזית קשה, שנמצאים בתלות תמידית באחרים. 

"רצינו ליצור יחד פתרון שיאפשר למטופלים להרגיש שהם אוכלים בדרך עצמאית", מסביר צוער ע', שעבד על הפרויקט יחד עם צוער י', "התחלנו בפיתוח זרוע רובוטית שתהיה מסוגלת להרים אוכל, ולהאכיל מישהו תוך קבלת פקודות מבן אדם בעל מוגבלויות פיזיות".

אחד האתגרים של השניים היה שלא היה להם ניסיון ברובוטיקה. "לכתוב קוד זה נחמד", צוער י' מתבדח, "אבל לגרום לזה להתממשק עם תוצר פיזי, שיזוז ויעשה פעולות - זה כבר משהו אחר. כך שמעבר למציאת הפתרון לתוצר, היינו צריכים ללמוד רובוטיקה תוך כדי".

המשוכות לא עוררו בהם ספק, ולרגע הם לא הרגישו שזה מה שיעצור בעדם: "נכנסו לעבודה בכל הכוח. חילקנו למודולים - מה מדפיסים בתלת מימד ומה קונים, איך הרובוט יזהה את הפה, ובאיזה אופן יגרוף את האוכל מהקערות, כשהמחשבה על יצירת מחיר נמוך תמיד נוכחת". 

בסופו של דבר הם הגיעו לתוצר מלא, שמזהה את הפה של האדם ומאכיל אותו ממש. וגם עלות הייצור נמוכה משמעותית ביחס למוצרים דומים בשוק. 

"בבית החולים כבר מצאו נער מתאים לפיתוח שלנו", מוסיף צוער י', "וזה מרגש לדעת שמשהו שאנחנו עשינו הולך להקל על חיי אנשים. אנחנו סטודנטים במשך שלוש שנים, כחלק מהתוכנית, והשנה קיבלנו את המקום שלנו לתרום מעבר. תחושת הסיפוק פשוט ענקית".