חיל האוויר נפרד מה"ברק 1" החד מושבי
לא בכל יום נפרד חיל האוויר מפלטפורמה אווירית ובאחרונה, הדמים את מנועו המטוס האחרון מדגם "ברק 1" חד מושבי אשר שירת נאמנה את טייסות החיל למעלה משלושה וחצי עשורים. אנשי טייסת 115 ("הדרקון המעופף"), שהפעילו את המטוסים בשנים האחרונות, נפרדים בהצדעה ומוכיחים פעם נוספת את החיבור העמוק שמתקיים בין האדם למכונה
18.07.24
0
לאורך שנותיו, דואג חיל-האוויר לשמר את היתרון האסטרטגי שלו על פני יתר מדינות האזור. על כן, ברגע שנפלה ההבנה כי יש צורך בהגדלת מערך מטוסי ה-F-16 של החיל, גברה ההתעניינות ברכש ובהצטיידות בדור השני של מטוס הקרב הרב-משימתי, זה שלימים דבק לו הכינוי "ברק" (F-16 C/D). הראשונות לקלוט את המטוסים בשנות ה-80 המאוחרות היו טייסות הקרב 117 ("הסילון הראשונה") ו-110 ("אבירי הצפון") אשר עם נחיתתם דאגו להפעיל אותם למשימות גלויות וחשאיות - בזירות קרובות ורחוקות.
בשנים האחרונות, החל חיל-האוויר בהוצאה מדורגת של המטוסים משירות מבצעי ובהעברתם לטייסת 115 ("הדרקון המעופף"), העוסקת בדימוי אויב, מתן אימון לטייסות המבצעיות והכנתן למלחמה. כעת, אחרון המטוסים; הנושא את מספר הזנב 364, נסק לאוויר בפעם האחרונה. עם נחיתתו, תם עידן "ברק 1" חד מושבי בחיל-האוויר הישראלי. "טיסתו האחרונה של 'ברק' 364 הייתה כחלק מסדנה שהעברנו לכל טייסות הקרב של החיל והוכנה כחלק משיפור המוכנות למלחמה בזירה הצפונית. יש לכך משמעות סמלית מאוד בעבורנו - המטוס המריא, אימן את צוותי-האוויר ונחת בפעם האחרונה", מספר סא"ל ע', מפקד טייסת 115.
מטוס "ברק 1" מספר 364 בטיסתו האחרונה
גלגולו של מטוס
מטוס "ברק 1" מספר זנב 364, נחת לראשונה בבסיס רמת דוד ונכנס תוך זמן קצר לשירות מבצעי בטייסת 110 בחודש יולי 1987. מאז, הופעל בגזרות השונות למשימות תקיפה והגנת שמי המדינה כאשר ב-7 באוגוסט 2006, עת מלחמת לבנון השנייה, רשם לזכותו הפלה של מל"ט (מטוס ללא טייס) אבאביל ששוגר על-ידי ארגון הטרור חיזבאללה. עם תום המלחמה, סימן הפלה של מל"ט אויב הוטבע על חרטומו. "בהיבט הזה המטוס פרץ את הדרך", אומר סא"ל ע'. "במיוחד במלחמה הנוכחית חיל-האוויר הפיל מספר רב של כטב"מים ששוגרו על-ידי חיזבאללה וכאלה ששוגרו מזירות רחוקות יותר".
בשנת 2007, הועבר המטוס לידייה של טייסת 117, אשר החזיקה בו כשש שנים עד שחזר בחזרה אל זרועותיה של טייסת 110. אז גם, ניתן למטוס הכינוי "הפנתר" על שם מטוס ווטור מספר 17 שהיה היחידי בעולם שהפיל מטוס אויב בקרב אוויר. בשנת 2019, הוחזר אל טייסת 117 ועם סגירתה בספטמבר 2020 חתם את הפרק המבצעי בחייו והועבר אל טייסת 115 לצורכי דימוי אויב. "סטנדרט התחזוקה של טייסת 115 הוא בין הגבוהים בחיל-האוויר", מעיד רס"ן רדואן, הקצין הטכני של הטייסת. "ניהלנו את הפוטנציאל של המטוס מהיום שהגיע אלינו. ככה הצלחנו לשמר את יכולותיו כל השנים האלה וזה גם מה שנתן את תחושת הביטחון לטייסים שהמריאו איתו למשימות".
מפקד חיל-האוויר, אלוף עמוס לפידות ז"ל, בטקס נחיתת מטוסי ה"ברק" בבסיס רמת דוד | תמונת ארכיון: בטאון חיל-האוויר
חבר או אויב?
תכליתה של טייסת 115, המכונה גם "הטייסת האדומה", היא לדמות מטוסי אויב ולאמן את צוותי-האוויר מול קשת רחבה של אתגרים אוויריים וקרקעיים. "מטוסי הקרב של הטייסת שלנו מייצרים אימון אווירי למערכים השונים ומסוגלים לדמות אויב בעזרת האמצעים המותקנים בהם. אלה, מאפשרים לייצר אימון מתקדם המשלב בתוכו דימוי אויב מקצועי, מתקדם ומותאם לזירה המבצעית" מסביר רס"ן נ', סגן מפקד הטייסת.
בשנים האחרונות, העלה חיל-האוויר את השימוש בסימולטור (מאמן) בתהליכי ההכשרה והאימון. זאת, לאור הצורך בשימור משאבים ושעות טיסה לפלטפורמות הקרב השונות. חרף זאת, תופסת טייסת 115 נדבך מרכזי בתוכנית האימונים החילית. "את מרבית האימונים ניתן לקיים כיום בסימולטור ובכל זאת, החיל מבין היטב את חשיבות האימון האווירי. בסופו של יום, אין תחליף לטיסה באוויר, עם כל היתרונות הפיזיולוגיים שהיא כוללת בתוכה. כשטייס ממריא לאוויר הוא מתרגש הרבה יותר, חווה תחושות פיזיות אחרות ומתאמץ יותר", הוא מוסיף.
בהתאם למיקוד תוכנית האימונים, נבנות על-ידי לוחמי הטייסת סדנאות המועברות לטייסות החיל השונות. "חלק מליבת העיסוק שלנו הוא אימון צוותי-האוויר לקרבות אוויר, מתוך הבנה כי סוג אימון זה מקנה לטייסים יכולות המשרתות אותם גם בתחומים נוספים. לוחם צוות-אוויר שמבין את משמעות פעולותיו בקרב אוויר יגיב בצורה חדה יותר לטיל שנורה לכיוונו או לתקיפה מורכבת שיבצע בזירה מאוימת", ממשיך רס"ן נ'.
מטוס "ברק 1" מספר 364 בטיסתו האחרונה
לא סוף הסיפור
בהשוואה למטוסי ה"נץ" החד מושביים (F-16A) שנקלטו בחיל מספר שנים קודם לכן, התאפיינו מטוסי ה"ברק 1" במספר שינויים קלים אך משמעותיים. חיצונית, כמעט ולא יכולתם להבחין בהבדל בין שני הדורות, והשינוי הגדול אכן טמון מתחת ל"מכסה המנוע". שם, שכנה יחידת הנעה חדשה, עמידה ומתקדמת יותר. "המטוס עבר לאורך השנים השבחות אוויוניות שמטרתן להאריך את חייו. זה מטוס שבהתחלה עוד טס עם מסך שהקרין מפה מיושנת ובשנים האחרונות כבר הייתה לו קישוריות לכל המערכות המתקדמות של חיל-האוויר, כך שברמה הטכנולוגית הוא עמד בקו אחד עם יתר מטוסי הקרב", מציין רס"ן נ'.
את האתגר האחזקתי האדיר שבשימור פלטפורמה אווירית מכיר היטב רס"ן רדואן. "נוצר חיבור בלתי רגיל בינינו לבין המטוס. מאז שנחת אצלנו בטייסת טיפלנו בו בכפפות של משי. על דברים קטנים כגדולים נדרשנו לספק מעטפת אחזקתית כדי שיוכל להמשיך לתפקד, כי אחרת אתה לא מאפשר לטייסת לבצע את ייעודה. גם כשהמטוס היה עושה לנו צרות, אהבנו אותו מאוד - למטוס הזה יש עשרות אלפי שעות עבודה של טכנאים מתחת לכנפיו", הוא משתף.
את טיסתו האחרונה, עשה המטוס כחלק מסדנה לשיפור המוכנות של טייסות החיל לאתגרי הזירה הצפונית. "הצוות שהוציא את המטוס לגיחה האחרונה הוא צוות בכיר ומנוסה של הגף הטכני. עמדנו והצדענו למטוס עם יציאתו מהדת"ק בפעם האחרונה", נזכר רס"ן רדואן. בסופה של הסדנה נחת "ברק" מספר זנב 364 בביתו המיתולוגי, בסיס רמת דוד, ולאחר מכן הועבר לבסיס הטכני בחיפה. שם, ימשיך וישמש כמטוס הדרכה עבור הדור הבא של הטכנאים בחיל-האוויר. "לכן, הוא לא באמת מסיים את שירותו וימשיך לתרום ולבסס את הידע המקצועי של המערך הטכני עוד שנים קדימה".
מטוס "ברק 1" מספר 364 בטיסתו האחרונה
