חזרנו לרגעי 'תרנגול 53' ולתכסיס המבריק שהוביל למבצע נועז

"יותר מחצי מאה עברה, אבל בחיים לא נשכח איך זה לפרק מכ"ם באישון לילה, ועוד בלב מצרים", כך העידו לוחמי גדוד 50 של הנח"ל המוצנח, שהתקבצו יחד בינואר האחרון בחצר מוזיאון חיל האוויר בחצרים. והייתה להם סיבה טובה לפגישת המחזור: 55 שנה למבצע החשאי 'תרנגול 53' - בו פלשו לעומק מצרים, השתלטו על תחנת מכ"ם סובייטית והביאו אותה ארצה. 

לוחמי הגדוד בפגישת 55 שנה למבצע, מאחוריהם מסוק סופר פרלון

החבורה הוותיקה התגודדה סביב שני קרונות מכ"ם המוצבים במוזיאון. כיום, הם נראים כמעין הכלאה בין משאית לאנטנה מיושנת, אבל אז היוו את שיא הטכנולוגיה הסובייטית - מערכת מכ"ם מדגם P-12. יחד איתם, שמעתי את האנקדוטות מאחורי הקלעים של אחד הלילות הנועזים בתולדות צה"ל.

לוחמי הגדוד בפגישת 55 שנה למבצע, מאחוריהם קרונות המכ"ם

התחבולה המצרית

הכול מתחיל באוקטובר 1969, כ-185 ק"מ דרומית לעיר סואץ, באזור ראס ע'רב בעומק מצרים. חיל האוויר הישראלי מזהה מוצב מגודר, מוקף כוחות מצריים עם ארטילריה ונ"מ. על פי תצלומי האוויר, במרכז המתחם מוצבים מספר מכשירי מכ"ם וטכנולוגיה סובייטיים – ובראשם ה־P-12, שנחשב ל"כאב ראש" עיקש עבור צה"ל במלחמת ההתשה.

לאחר רצף תקיפות שביצעו מטוסי 'עיט', נראה היה בתצלומים שהאתר כביכול נפגע. אך תוך זמן קצר זוהה כי המכ"ם המדובר ממשיך לשדר כרגיל. למחרת, בגיחת צילום נתפסה אותה זירה 'הרוסה' - ללא כל נזק. הבלבול והתסכול רק גברו בקרב אנשי המודיעין בחיל האוויר.

בערך חודשיים לאחר מכן, סמל רמי שלו, מפענח תצלומי אוויר באותה התקופה, מאבחן שתי נקודות בולטות כ-5 קילומטר מערבית למוצב המצרי. נראה כי בלב מדבר שומם, ישנו מאהל בדואי נטוש. באמצעות רמזים נגלים לעין, ואנטנות בולטות, הוא מזהה את המקום - כמסתור האמיתי של המכ"ם החמקמק. 

קרונות המכ"ם במוזיאון חיל האוויר. צילום: אורן רוזן

החייל הצעיר קולט אט-אט כי המחנה המצרי שהותקף היה למעשה בסך הכול תפאורת הטעייה. אומנם את המקום איבטחו כמות גדולה של כוחות מצריים חמושים בנ"מ וארטילריה, אבל הבסיס כולו היה דמה, עשוי מחומרים פשוטים הניתנים לבנייה מחודשת - וללא מכ"ם אמת אחד. 

'מלאכי הגיהנום'

סמל שלו ממהר עם האבחנה לקציניו, ויחד עם הידיעה המודיעינית, מציע דרך פעולה יוצאת דופן: הרעיון שלו הוא 'לפלח' את המכ"ם מהאוהל הנטוש, ולא להפגיזו. הסיבה - מכיוון שמדובר במוצב נטוש, נוצרה הזדמנות פז להביא את המכ"ם ארצה, לנתח אותו מודיעינית, ולתקוע טריז בין ברית המועצות למצרים.

למרות שלרוב, חיילים פשוטים לא ממליצים על מבצעי קומנדו, במקרה הזה, ההצעה מתגלגלת עד לדרגות הגבוהות ביותר. תוך שעות, מפקד חיל האוויר דאז, אלוף מרדכי הוד, מוריד פקודה לפעולת פשיטה ייחודית בהקדם. 

מסוק יסעור בתקופת מלחמת ההתשה. מקור: אוסף רענן וייס

הראשון שפונים אליו, הוא רס"ן נחמיה דגן, מפקד גף ה'יסעור' בטייסת 114, שמונה באותם ימים כ-3 מסוקים. "היו לי בסך הכול 13 שעות טיסה מבצעיות עליו. הוא הגיע לארץ רק חודש לפני", דגן מספר, "ופתאום אני מקבל שיחת טלפון ואומרים לי - 'יש מכ"ם מצרי - וצריך שתיקח אותו'". 

"לפי הערכות המודיעין, המכ"ם המתקדם אמור היה לשקול בערך כ-2.3 טון, והיינו צריכים לבצע בדיקה האם ה'יסעור' יצליח בכלל לשאת אותו. לאחר קריאה של תקנון היצרן, היה נראה כי המסוק מסוגל לשאת כ-1.9 טון, כלומר, יש פער. אבל עדיין הרגיש לכולנו - זה אפשרי".

רס"ן נחמיה דגן, מוביל ה'יסעורים' במבצע 'תרנגול 53'. באדיבות תא"ל נחמיה דגן 

התכנון היה להנחית כוח חי"ר, שיפרק את המכ"ם ויחבר מהשטח את הקרונות ל-2 מסוקי יסעור באמצעות כבלים. תוך מספר שעות, יצרו קשר עם עוד איש מפתח בפעולה: סא"ל אריה "צימל" צידון, מפקד גדוד 50 - הנח"ל המוצנח (בזלת). 

צימל, שמבין שמדובר במשימה הנדסית מורכבת, בוחר את הצוות בקפידה, ומכתיב עדיפות ללוחמים שלמדו בבית ספר מקצועי. כאלו שנגרות, ריתוך או חשמל לא היה דבר חדש עבורם. בהמשך, כשיצאו לפעולה, התמונה שלהם יחד תיחקק היטב אצל שאר משתתפי המבצע. "תדמיין את מלאכי הגיהנום - חיילים עם עוזי ביד אחת, ומסור ביד השנייה. אחד היה עם מיכל גז על הגב וברנר", מתבדח דגן.

וכך, יצא לדרך מבצע 'תרנגול 53' - תרנגול היה שם קוד כללי שניתן למבצעי פשיטה במלחמת ההתשה, והמספר 53 נבחר בזכות שמו של המסוק החדש בצה"ל באותם ימים, ה-CH-53 - 'יסעור'. היחיד מבין הכלים האווירים בזמנו המסוגל לשאת משקלים כבדים - ולהביא את המכ"ם ארצה.

גניבה בלב מגרש גרוטאות

על מנת להתאמן לפעולה המסובכת, היה צורך לתרגל את לוחמי גדוד 50 המוצנח על מכ"ם של ממש. בדיוק בשביל זה, סיירת מטכ"ל, היחידה הסודית שבאותם ימים ציינה 12 שנים להקמתה, נשלחה למשימה חשאית - בלב בסיס צבאי. היה עליהם להבריח ממגרש גרוטאות במחנה צריפין מכ"ם סובייטי אחר, שהיה אמור לדמות במקצת את מה שיפגוש כוח בזלת במצרים. 

מדוע צריך את סיירת מטכ"ל בשביל לקחת מערכת ממגרש צה"לי? גם אני שאלתי את אותה השאלה. "אתה לא רוצה שאף אחד ישמע מילה על המבצע, אפילו לא בתוך הצבא", מבהיר עבורי אוצר מוזיאון חה"א, ע"צ אבי משה סגל, "צה"ל החזיק בצריפין מכ"ם דומה שנתפס בסיני בשם P-10, ומטכ"ל ביצעו מה שנקרא - 'פשיטה ביתית'. אני לא חושב שעד היום החיילים ששמרו על המתחם יודעים שזה קרה ממש מתחת לאף שלהם". 

"מד המשקל מראה לי - 4.1 טון"

לאחר חזרות גנרליות, הגיעה שעת השין. בליל שישי, 26 בדצמבר 1969, שלושה מסוקי סופר פרלון שיצאו מטייסת 114 בתל נוף, נעו בגובה נמוך לעבר רצועת החוף המצרית, והנחיתו את לוחמי גדוד 50 כ-5 ק"מ בסמיכות לנקודה שהתגלתה בתצ"א של סמל שלו. 

באותו אזור, היה ממוקם גדוד מצרי, וכוחותינו שמרו על דממת אלחוט. בהגעתם למאהל, המפקדים מבינים כי באמת מדובר ב-P-12 המהולל, וניטרלו במהירות את שני השומרים שהשגיחו עליו.

משם, בליל ירח מלא, הלוחמים וטכנאי האלקטרוניקה שהצטרפו למשימה, פוצחים בפעולת הפירוק המורכבת. אך כבר בשלב זה, מתגלה בעיה ראשונה: ההלחמות הסובייטיות במכ"ם קשות מאוד להפרדה, והפעולה נמשכה זמן רב יותר ממה שהוקצב. 

מסוק יסעור בתקופת מלחמת ההתשה. מקור: אוסף רענן וייס

במקביל, שני היסעורים שמתקרבים בזהירות לעבר המאהל המדברי, מזהים מהאוויר את החיילים שלנו בעיצומו של פירוק המכ"ם. "בשלב מסוים, כשאנחנו מחברים את הקרונות לכבלים ומתחילים להרים מעלה, מד משקל שיש לי בתא הטייס מתחיל לקפוץ" מתאר דגן, "כשאני מתנתק מהקרקע, אני רואה שמדובר ב-4.1 טון, כמעט כפול מהמשקל שנאמר לי. רק אז הבנתי למה באמת נכנסנו".

טיסה על הקצה 

כמה שעות בודדות קודם לכן, כשהוא יוצא מהבית לבסיס ממנו תתחיל פעולת היסעורים, רגע אחד נחקק בזיכרונו: "יום או יומיים לפני, סיפרתי לאשתי על הפעולה המיועדת. ולפני שיצאתי היא ניגשה לרכב ואמרה לי 'נחמיה, אם המכ"ם יהיה כבד מידי - תזרוק אותו'. בלב מצרים הבנתי למה היא התכוונה". 

ותוך מספר שניות, היה ניתן להרגיש את ההשלכות בשטח. "אני מטפס, ו-3 נורות אדומות נדלקות במסך. בהמראה איבדנו אחת מבין שתי המערכות ההידראוליות של המסוק, שפשוט קרסה לחול", משחזר דגן, "לפי הכללים, אני אמור ישר לקרקע את המסוק, ואם לא, אני מסתכן בקריסת מערכת נוספת, ואיבוד שליטה על כל ההיגוי".

מסוק יסעור בתקופת מלחמת ההתשה. מקור: אוסף רענן וייס

"למרות הסיטואציה, אני ממשיך לטפס מעלה בכל זאת, ומעדכן בקשר את חדר המבצעים, שבו יושבים מח"א והרמטכ"ל. בעיני רוחי, דמיינתי את הגלגלים בראש שלהם נעים במטרה להורות מה נכון לעשות, אבל גם אז, ידעתי שהמשימה כבר התחילה, ואני לא מפסיק עכשיו".

לבסוף, הטיסה נמשכה, והיסעור חצה את המפרץ בגובה נמוך. "כשהמסוק מתאמץ, גם אתה מתאמץ" הוא מכריז נחרצות, "אתה מרגיש את כל השרירים שלך פועלים. כשנחתנו בחוף, נשמנו כולנו לרווחה".

מטוס סוחב פירמידה

בסיום האופרציה, והברחת המכ"ם לארץ, כל משתתפי המבצע נדרשו לשמור על סודיות מוחלטת, כדי לא לשפוך אור על דרכי הפעולה של צה"ל. שנה לאחר מכן, הוא נחשף בעולם כשמגזינים אירופאיים החלו להפיץ קריקטורות של מטוסי קרב ישראליים סוחבים את הפירמידות.

למרות שנגלה לעולם בטרם עת, המבצע היווה גם רגע פורץ דרך ביחסי ארצות הברית-ישראל. "המידע המודיעיני על המכ"ם הסובייטי עבר לאמריקאים. זו אותה מערכת ששומשה נגדם בוייטנאם, אז אפשר להגיד שהייתה כאן סגירת מעגל גם בשבילם", מציין ע"צ סגל. 

"גם היום, קשה להאמין שבתוך פחות מחמישה ימים, עם המון יצירתיות, ורעיון שהתחיל מחייל פשוט, המשימה כבר הייתה מאחוריהם", הוא אומר, "המכ"מים שיושבים כיום במוזיאון, נראים אולי כעת כמו זיכרון ישן, אבל קשה לאמוד כמה ההישג המבצעי סייע למודיעין הישראלי, למורל הלאומי וליחסי החוץ של המדינה הצעירה".