נווט הקרב שתקף באיראן חוזר לרגע בו איבד את אחיו הצעיר בנובה

כבר שנתיים וחצי שמאחורי כל גיחה בשמיים אליה יוצא רס"ן (במיל') ר', עומדות שתי מחשבות עיקריות: האחת, שבנו בן ה-5 יגדל לעתיד בטוח וטוב יותר, והשנייה - אחיו הקטן שנרצח בפסטיבל הנובה, וזכרו מלווה אותו בכל יום

19.04.26
סתיו כהן תדהר, מערכת את"צ

רק שעות לפני תחילת הראיון, רס"ן (במיל') ר', נווט קרב בטייסת 107 ('אבירי הזנב האדום'), היה בדרך לגיחה נוספת באיראן, שמזמן הפכה לאחת מיני רבות במהלך מבצע 'שאגת הארי'. בחודש וחצי האחרונים, כבר הספיק לטוס עשרות רבות של פעמים בעומק שטח אויב.

"ידענו שהמבצע מתקרב, אבל גם אנחנו הופתענו משעת הש' המדויקת", הוא מתאר את רגעי הפתיחה, "המטס היה מרשים. במערכות רואים כמות אדירה של מטוסים שממריאים יחד, מפוזרים בשיירות מדויקות ומתוזמנות, טסים לעבר איראן".

בנו הבכור, רק בן 5, ומתאר את אביו כזה ש'מביס את הרעים' וטס בשמיים, קצת כמו גיבור על בספרי הקומיקס הישנים. "כשאני יוצא לגיחה, אני בעיקר חושב על הבית ועל הילדים, בשביל שבתקווה - הבן שלי יגדל לעתיד טוב ובטוח יותר".


רס"ן ר' ובנו

אומנם ילדיו קטנים, אך לא קשה להסביר להם את המלחמה בתור מי שגרים בקו העימות על גבול לבנון. מה שיותר מורכב לתווך, הוא את הפרידות הארוכות: "אמרתי להם שאני הולך בשביל שלא יהיו אזעקות יותר, כדי שיוכלו לחזור הביתה".

לפני שנתיים וחצי, זמן קצר לאחר סיום תפקידו כסמ"ט (סגן מפקד טייסת), רס"ן (במיל') ר', כמו כולנו, התעורר בבוקר שבעה באוקטובר, לצלילי האזעקות. האינסטינקט הראשוני שלו היה לרוץ לטייסת. באותו זמן, הוא אומנם ידע שאחיו הקטן היה במסיבה בדרום - אבל אף אחד מבני המשפחה לא שיער אז את גודל האסון. 

"בבוקר קיבלתי ממנו הודעות שהוא בעוטף, אבל תכף יוצא חזרה הביתה. תוך זמן קצר הקשר איתו אבד", הוא משחזר, "אני יוצא לטיסה, נוחת, והקשר איתו עדיין לא חזר". מיד עם שובו לבסיס, הוא מבין שהוא נקרא למשימה מסוג אחר, וממהר מיד לצאת מהטייסת.

רס"ן (במיל') ר' נוסע ישירות לסורוקה, לחפש את אחיו הצעיר. "התחלנו לתאם בין כל האחים מי מחפש איפה - הפכנו לחמ"ל סריקות. עדיין לא ידענו כמעט כלום, רק ראינו שמספר ההרוגים עולה ועולה".

הוא נפגש עם אחד מאחיו ברעים בשביל להמשיך בחיפושים. "הסתובבנו כל הלילה וגם ביום למחרת באותו המקום ובמתחם הנובה. בשלב מסוים מצאנו את האוטו שלו, והבנו שהמצב לא טוב", הוא מפרט את התחושות הקשות, "רציתי להאמין שהוא, שהיה לוחם בקרבי, פשוט מסתתר איפשהו ומחכה שתרד החשכה בשביל שיוכל לצאת".

שישה ימים שלמים עברו עד שהבשורה הרשמית והנוראה הגיעה - הוא נרצח בנובה. "בדיעבד גילינו שהוא באמת היה מהראשונים שיצאו משטח המסיבה, אבל הוא נתקל בגל מחבלים שהיו בדרכם ליעד, ושם נרצח". 

במהלך השבעה, נבנה  הקונפליקט הפנימי של ר': בין תמיכה במשפחתו ונוכחותו המשמעותית בבית, לבין המשך לחימה ותפקידו בטייסת. "הייתי כל הזמן על התפר המחשבתי של 'איפה אני יותר מועיל'? המפקדים שלי ואני החלטנו יחד שכל עוד אנחנו בהכנות ואין תמרון - אני עם המשפחה. ברגע שהמערכה עולה שלב, אני חוזר". 

ומאז, הוא במילואים בטייסת. "הגעגוע לאחי לא נעלם, אבל אני זוכר שיש לי משימה לבצע - וזה כל מה שאני רואה מול העיניים". ממוקד מטרה הוא ממשיך למלא את תפקידו, ועושה הכול כדי ליצור עתיד שקט יותר למען ילדיו וזכר אחיו הקטן.