המוהנדסים פותחים את עולם הרובוטיקה - מיחידות נבחרות לגדודים המבצעיים

בין עזה, ללבנון וסוריה, שדה הקרב לא רק זז ממקום למקום, אלא גם משנה את פניו, אפילו בהיבטים שנחשבו מובנים מאליהם עד למלחמה. תהליך כזה נרשם בתקופה האחרונה בחיל ההנדסה הקרבית, עם הפיכת ה'מחס"ר', מחלקת הסיור הגדודית, ל'מאר"ג' - מחלקת אוטונמיה ורובטיקה גדודית. 

"תוך כדי הלחימה, הבנו את הפוטנציאל האדיר שבשילוב עולמות הרובוטים בשדה הקרב", פותח סא"ל ל', רע"ן תורה וכשירויות בחיל, "זה גם מגן על חיי אדם, וגם מאפשר להוציא לפועל משימות יותר 'נועזות' או 'תחבולניות' - בצורה אחרת לגמרי". אבל הבשורה הגדולה ביותר, היא שכבר לא מדובר ביכולת השמורה ליחידות מיוחדות בלבד, אלא שיטת פעולה של הגדודים המבצעיים עצמם. 

כדי להבין למה השינוי כל כך משמעותי, צריך רגע לחזור למחס"רים בצורתם הקודמת. "לצורך ההקבלה, המחס"ר הוא כמו מחלקת סיור בחי"ר", מדמה סא"ל ל', "תפקידו המרכזי, מעבר למשימות ייחודיות, הוא לייצר תמונת מצב הנדסית: להבין את המרחב, לזהות מכשולים מבעוד מועד, ולספק את הפרטים לפיהם יפעלו הכוחות בשטח".

עולם הרובוטיקה, שעונה על צורך זה, לא נברא ביום אחד - אבל המלחמה בהחלט האיצה את כניסתו ללב החיל. "כל יכולת חדשה שאנחנו רוצים להפיץ כאן, מתחילה ביחידות ניסוי שנבחרו מראש, ואחראיות על ההתנסות המבצעית הראשונה", הוא מפרט. ממש כך, הושמשו פיתוחים שאולי כבר שמעתם עליהם: דחפור ה'פנדה' ובהמשך גם אמצעים נוספים לתצפית, סריקה, חקר ומגוון פעולות הנדסיות מרחוק.

מבחינת סא"ל ל', הערך האמיתי לא נמצא בכלי הבודד, אלא דווקא ביכולת לחבר ביניהם לכדי מאמץ אחד: "כשאתה משלב כלי צמ"ה רובוטי עם נגמ"ש רובוטי ורחפן שמלווה מלמעלה, אתה מקבל מסגרת מבצעית מדויקת שמפחיתה את הסיכון לחיי החיילים שלנו. אפשר לשנע חבלה עתירת משקל, לגרור מטענים, להשמיד אמצעים - והכול מרחוק".

אירוע הזכור לו ממבצע 'מרכבות גדעון' ממחיש את חשיבות הדברים האלו בזמן אמת: "כוחות אחד הצק"חים, בתוכו גדוד הנדסה סדיר, פעלו אז בדרום הרצועה. הם הפעילו דחפור 'פנדה' נשלט מרחוק לסריקה סביב מבנים חשודים. במהלך הפעולה, הכלי עלה על מטען גחון משמעותי ונפגע קשות". 

"נכון שמדובר בפיתוח שעלה כסף והושקעו בו זמן ומשאבים רבים", הוא מבהיר את הלקח שנלמד מאותה תקרית,  "אבל בסוף, וזה הכי חשוב, לא היו שם חיילים. זה לא מקרה בודד - ירי נ"ט, צליפה ומארבי חבלה שפגשו כלים הנדסיים כבר הראו לנו למה כל כך חשוב שהם יהיו בקדמת החזית, ויספגו את המכה במקום בני אדם".  

מאז, הדרך להטמעת הרובוטיקה בכלל החיל כבר נסללה. "הבנו שאנחנו צריכים להיערך אחרת, בתו"ל, בהכשרות ובמיוחד בחשיבה", משתף הרע"ן, "זה לא רק לדעת להפעיל כלי - אלא ממש לבנות תרגולת וטכניקה, לפתח קורסים ולמיין אנשים שיהיו מיועדים לתחומים ספציפיים".

היום, השאיפה היא לראות רובוטיקה בכל מסגרת קרבית בחיל ההנדסה. "זה ממש לא One man show", הוא מזכיר, "אלא שותפות של הרבה גורמים בחיל - מבתי הספר והיחידות השונות, ועד לגופים טכנולוגיים שתומכים את כל המאמץ".

לקראת סיום, כשאני שואלת מה הלאה, סא"ל ל' נשאר מעשי, אבל אופטימי: "אני מקווה שבעוד עשור כבר יהיה בחיל מערך שלם שיעסוק בזה. בסוף, המטרה גדולה: לעבור מעולם בו הרובוטיקה הייתה יכולת 'בוטיק' שקיימת אצל מעטים, לכזה שבו היא ממש חלק אינטגרלי מהזהות המבצעית והמקצועית של גדודי ההנדסה. ההאצה של השינוי הזה תלויה קודם כל - בנו".