מתוך הכאב - הפכה נגה למפקדת שצח תמיד היה צריך

לפני שבועות בודדים עמדו יחד על רחבת המסדרים בחוות השומר רב"ט נגה אילון וטוראי צח מלוכה. היא עמדה בראש, שרוך כסוף של מפקדת בחיל החינוך תלוי מכתף שמאל שלה, והוא מאחורה - נשבע אמונים לצבא ולמדינה. 

הרגע הזה, בטקס הסיום של קורס איתן, הוא סופו של התהליך הארוך שלהם ביחד - שהתחיל הרבה לפני שצח אפילו הכיר את סיפורה של נגה.

כשרב"ט אילון הייתה ילדה קטנה בישוב אפרת, עבדה אמה יעל כעובדת סוציאלית והתמודדה בעיקר עם מטופלים בעלי רקע בהתמכרות לאלכוהול וסמים. "היא הייתה אישה מדהימה", מספרת נגה, "והמטופלים שלה גם היו. היא ממש הביאה את העבודה הביתה, גם במובן שהכרתי את המטופלים שלה, וגם את הגישה - שכל אדם הוא אדם, ולא משנה מה הוא עשה בחיים, יש לו מקום וצריך להתייחס אליו בכבוד. היא הייתה השראה ענקית עבורי, וידעתי שאני רוצה להיות כמוה". 

כשהייתה בת 17 אמא שלה הלכה לעולמה, ונגה הייתה צריכה למצוא מחדש את הכוחות לקום ולהמשיך את חייה. ההחלטה לצאת לפקד בחוות השומר הייתה, עבורה, מובנת מאליה: "זה בזכות הבית שגדלתי בו - בית של אנשים, של ערכים. היה לי ברור שאני אמצא דרך לשלב את זה בשירות".

ממש באותן שנים, בתל אביב, צח מלוכה הדרדר לראשונה לעולמות האלכוהול והפשע: ״בגיל 14 נפתח לי תיק בבית משפט עם 8 סעיפים על תקיפה ואלימות. הייתי חצי שנה במעצר בית, הגעתי לקצינת מבחן פעמיים בשבוע, התחלתי ללכת לקבוצות תמיכה לשליטה בכעסים ולהתמודדות עם סיטואציות חברתיות, וריציתי עבודות שירות - שסיימתי רק אחרי 4 שנים. שם ממש החלטתי להתאפס על עצמי, לקחתי את זה ברצינות״. 

״אף פעם לא הייתי במסגרות. גם כשהייתי בבית ספר לא באמת למדתי״, הוא משתף, ״ובכל זאת היה לי ברור שאתגייס, ושהצבא יהיה חלק ענק מהמסע שלי. אבל עדיין, עד שלא הגעתי לחוות השומר - לא ידעתי עד כמה״. 

בחוות השומר, בפלוגת ארי בקורס איתן, פגש את המפקדת שלו, שמהר מאוד הפכה לדמות הכי משמעותית בחייו. ״היא יכולה הייתה להיות סתם קשוחה, אבל היא ראתה אותנו מעבר, כאנשים", הוא מתאר בהתלהבות. "כל דבר שהייתי צריך - היא ידעה לתת לי את הכלים להתמודד איתו לבד. זה מקום מדהים, אני מכיר אנשים שלא רוצים להגיע אליו בגלל סטיגמות וזה חבל, כי הם מפספסים״. 

נגה מוסיפה שהסיבה המרכזית לדרך הפיקוד שלה - היא הסיפור שלה מהבית: "כל הבנות בצוות, ובכלל בחווה, מדהימות. אני לא יודעת אם יותר קל לי בגלל שאני מכירה את האוכלוסיות האלה, אבל אני מאוד מזדהה איתם. כל מה שאמא שלי לימדה אותי מהעבודה שלה מהדהד לי בראש״.

״אני מוצאת את עצמי לומדת מהחיילים״, היא מעידה, ״האופן בו הם מתמודדים עם הדברים שקשים להם, במיוחד עם המטען שהם מגיעים איתו. זה מראה לי מה לעשות עם הכאב הפנימי שלי". 

מתוך המקום הזה, לנגה היה חשוב להנציח את פועלה של אמה, וגם להראות לחיילים שלה דוגמה אישית. היא החליטה לקרוא לצוות שלה "יונתן", על שם מטופל של אמה, מכור לאלכוהול וסמים, שהשתקם ופתח הוסטל לנוער בסיכון.

"בשביל החיילים זאת השראה לראות מישהו שהגיע מרקע דומה, ועכשיו הוא לא רק במקום טוב יותר, אלא גם עוזר לאחרים להגיע לשם", היא מספרת. "הסיפור של יונתן מראה לנו שאפשר אחרת", מוסיף צח.

"אבל החיילים לא יודעים את החיבור האישי שלי לסיפור הזה, שנותן לו רובד נוסף של משמעות עבורי. אני לא מפסיקה לחשוב מה אמא שלי הייתה אומרת על זה אם היא הייתה כאן", הקול שלה מתחיל קצת לרעוד: "זה געגוע וכאב שאי אפשר לרפא. כל מה שאני יכולה לעשות זה להשתמש בו כדי להגיע ללבבות של אנשים אחרים ולעזור להפיץ את האור בעולם. זאת ההנצחה הכי יפה״. 

עם סיום הקורס, שובץ צח להיות נהג רכב קל. ״ביקשתי בסיס סגור כדי להמשיך במסע שלי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי" הוא משתף, "והרבה מזה בזכות המפקדת שלי שהאמינה בי, ידעה מתי לדחוף אותי ומתי לשחרר". 

רגע לפני סיום הקורס חשפה רב״ט אילון בפני החיילים את הסיפור האישי שלה, שלא השאיר אף אחד אדיש. "לא דמיינתי שגם לה, כמונו, יש ‘מטען’״, אומר צח בכנות, ״אבל עכשיו אני סוף סוף יודע למה היא מבינה אותנו טוב כל כך, ואיך היא כל כך רגישה למה שאנחנו עוברים״.