בגיל 21 זוהר הגשים 2 חלומות שלפני 7 שנים נראו בלתי אפשריים

כשרק שמעתי על כל מה שסמ"ר זוהר ענקי הספיק לעבור עד הרגע שפגשתי אותו, חשדתי שמדובר בארבעה אנשים שונים.

סמ"ר ענקי הגיע מבית חרדי ברחובות ובכיתה ט' נשר מבית הספר. הוא לא הסתדר עם המסגרת, ובמשך תקופה גם לא חי בבית הוריו בעקבות סכסוכים. אבל כשהגיע הרגע להתגייס לצבא הוא החליט "לקחת את עצמו בידיים", ולשנות את מסלול חייו.

הוא התגייס למחלקת קרביים בחוות השומר, ושם הצליח להשתלב במסגרת - בפעם הראשונה בחייו. "בסוף המסלול כבר הרגשתי שאני מוכן להתחיל את שירותי כלוחם - כמו שחלמתי", הוא משחזר, "ואז הגיעה הבשורה - לא אגיע לקרבי".

"המפקד האישי שלי הודיע שלא עברתי את ועדת הקב"ן, ובאותו הרגע - רציתי להתפוצץ", הוא נזכר והחיוך על פניו נמחק, "לא יכולתי לסבול את המחשבה על כל החברים שלי נכנסים לגדודים קרביים, ורק אני לא".

אבל כנראה שהתחושות האלו הן מה שהצית בו את האש שתוביל אותו לכל אורך השירות. "עד אז", הוא מעיד, "בכל פעם שקיבלתי 'לא' - ויתרתי לעצמי או רבתי עם כל מי שאפשר. זו הפעם הראשונה שהבנתי שאני צריך לנשום עמוק, לקחת צעד אחורה ולעשות כל מה שצריך כדי להגיע למקום שאני רוצה להיות בו".

זוהר שובץ כתומך לחימה - נהג בבה"ד 1, בית הספר לקצינים, שם המשיך בדרך להגשים את החלום: "נלחמתי בכולם, ובעיקר בעצמי - בכל פעם שקיבלתי סירוב הייתי צריך להתמודד איתו לא כמו שהייתי רגיל מהילדות. אבל הכול היה שווה את הרגע הזה, שנה וחודש לשירות, כשהמפקד שלי אמר לי 'אתה יוצא לטירונות, אתה תהיה לוחם'".

וכך, אחרי כמעט חצי מהשירות של לוחם רגיל, סמ"ר ענקי התחיל את שרשרת הגיוס מהתחלה - והגיע לטירונות בבא"ח כפיר. "גם שם האתגרים לא נגמרו", הוא מספר, "זה דרש ממני המון - פיזית ומנטלית, אבל בזכות החברים שהכרתי והכלים שקיבלתי לאורך הדרך - צלחתי גם את המכשול הזה". כעבור 8 חודשים אינטנסיביים, סוף סוף הוא קיבל את הכומתה המנומרת והתחיל שירות סדיר בחטיבת כפיר.

"הייתי בתעסוקה מבצעית, ביצעתי מעצרים ופעולות מבצעיות, בדיוק כפי שחלמתי. אבל חשוב יותר, הוכחתי שאני מסוגל, והבנתי שאני רוצה להמשיך לפתח את עצמי ולכבוש עוד יעדים. המפקד שלי בגדוד הציע לי לצאת לקורס תג"ת (תעודת גמר תיכון) של חיל החינוך והנוער, בו השלים 12 שנות לימוד ב-5 חודשים. אף פעם לא הסתדרתי עם לימודים, אבל דווקא בגלל שזה היה לי כל-כך לא טבעי, החלטתי שזה בדיוק מה שאעשה".

וככה, בפעם הרביעית לשירות, הוא הגיע לבסיס חדש - והפעם למחו"ה אלון שבצפון, לא רחוק מחוות השומר, שם הכול התחיל. "הייתי צריך להתרגל לאתגרים שלא פגשתי מאז הימים בתיכון", הוא משחזר, "זה היה קשוח, לא ידעתי לקראת מה אני הולך".

"פתאום", הוא משתף, "לא רק שהצלחתי ללמוד - אלא גם נהניתי מזה. בזכות המפקדות שלי גיליתי שיש בי כוחות לשבת ולעבוד, ללמוד עד שעות מאוחרות ולא להילחץ ממבחנים - ככה התאהבתי בלמידה". היום, הוא בטוח שאחרי השחרור הוא ישלים תעודת בגרות מלאה: "הבנתי שיש לי עוד כל כך הרבה יעדים לכבוש. לא הייתי מצליח להגיע להבנה הזאת בלי הצבא, ובלי התמיכה הבלתי נגמרת של המפקדות שלי כאן".

"בסוף הטקס", הוא ממשיך, "זכיתי לנאום את דבר החיילים. אמרתי שם את מה שהייתי אומר לעצמי לפני שלוש שנים, ולכל מלש"ב ומלש"בית שהם אולי במצבי עכשיו - 'אל תוותרו, תאמינו בעצמכם ותלכו תמיד בדרך שלכם. רק ככה אפשר למצוא את הכוחות האמיתיים שיש בכם'. אני יוצא מהשירות שלי הכי מסופק שיש, ומקווה, בעזרת השם, שגם אחרים יוכלו לשאוב מהסיפור שלי השראה וילחמו על החלומות שלהם".