הילד שלא ידע מה זו מסגרת - והיום מנהל חברת מחשבים

אפי צ'אושו, בוגר המחזור הראשון של 'נערי רפול', שלימים הפך לבסיס 'חוות השומר', נולד ברמלה לפני 58 שנה. אומנם היום הוא המנכ"ל של חברת מחשבים מצליחה, אך בילדותו תיאר לעצמו מסלול חיים שונה לגמרי.

לאור העובדה שגדל בבית אלים, כשהוצאה לפועל מופיעה בדלת כל חודשיים ונחשף לסביבה המעודדת פשע - האפשרויות שלפניו נראו מאוד מוגבלות. "אף פעם לא היה כסף בבית", מסביר אפי, "בטח שלא מספיק בשביל להאכיל שבעה פיות. תמיד ניסיתי לבחור בצד הטוב ולא להיגרר לפשע, אבל מהר מאוד הבנתי שאם אמשיך לחיות בסביבה כזו - יום אחד כבר לא אוכל לברוח מזה".

בגיל 15 החליט אפי שלמרות סביבת החיים שנכפתה עליו, הוא האחראי הבלעדי לגורלו, ובחר ללכת לפנימייה צבאית. השינוי לא היה פשוט עבורו - בתור ילד שאף פעם לא גדל במסגרת, הפנימייה הנוקשה הייתה עבורו אתגר גדול. "לא ידעתי מה זה להתמיד במשהו", מפרט, "ולא הצלחתי להחזיק שם". ביום הולדתו ה-18, קיבל את ההזדמנות הראשונה לעשות שינוי אמיתי בחייו - הרמטכ"ל דאז, רא"ל רפאל (רפול) איתן ז"ל, הודיע על תוכנית חדשנית שזכתה לשם "נערי רפול".

מקום המדינה ועד לשנות ה-80', נערים רבים מאוכלוסיות קשות ומוחלשות קיבלו פטור מגיוס כי לא עמדו בקריטריונים השונים. אך עמדתו של רפול בנושא הייתה ברורה - הצבא מחויב, בתור הגוף הגדול במדינה, לקבל אליו את כל קצוות העם. מעבר לכך, ביכולתו אפילו לעזור להם לשנות משמעותית את מסלול חייהם הישן, ולעבור לדרך הישר.

לפני 40 שנה, נפתח המחזור הראשון של הפרויקט, ואפי נמנה בין הטירונים הטריים שעשו היסטוריה. "באותה תקופה עוד לא הבנתי את המשמעות של זה, אמרו לי 'אתה צריך להתגייס' אז באתי. לא חשבתי על זה אז בתור תוכנית מהפכנית, והאמת שגם לא האמנתי שהיא תשנה אותי כל-כך".

יחד עם 170 חיילים שמעולם לא קיבלו על עצמם מרות, רובם הגדול בלי תעודת בגרות וחלק נכבד עם עבר פלילי, נכנס אפי לטירונות לא פשוטה בכלל. באותה התקופה ההכשרה הבסיסית נערכה בג'וליס, וכל החיילים היו עתידים להשתבץ לתפקידים שונים בחיל השריון. "אני חושב שהיינו המחזור הכי קשה בצה"ל", נזכר אפי, "היו גניבות ושריפות אוהלים כל הזמן, פעם אחת כמה חיילים אפילו ניסו לגנוב טנק".

בתום שלושה חודשים מאתגרים, מגיע רגע השיבוץ, ואפי מגלה שהוא היחיד מכל המחזור שממשיך לקורס מט"קים (מפקדי טנק). "זה היה התפקיד הכי נחשק. ברגע שקיבלתי אותו ידעתי שאני אתן את כל כולי".

בקורס, הסביבה אליה היה רגיל כל חייו השתנתה לגמרי - לפתע שירתו איתו חיילים אמידים, עם משפחות תומכות והשכלה גבוהה. הם ישנו יחד, אכלו יחד והצטופפו יחד בטנק. להפתעתו הגדולה, הם לא הסתכלו עליו בצורה שונה, אלא להיפך. "בצבא היינו כולנו אותו הדבר, לבשנו ירוק, אכלנו את אותן מנות קרב ואף אחד לא קיבל הקלות - לא משנה כמה כסף היה לו בבנק".

היחיד שהסתכל עליו בצורה שונה היה אחד ממפקדי הקורס. כשאפי ביקש לדעת למה, הוא קיבל את התשובה הפשוטה: 'אתה שונה, גדלת בסביבה אחרת, אין לך סיכוי לסיים את הקורס'.

אותן מילים נחקקו בראשו של אפי, ומאז לא עזבו אותו לרגע: "מאותה השנייה רק עניין אותי להוכיח שאני מסוגל. רציתי להראות שאומנם אין לך שליטה על המקום והרקע מהם הגעת, אבל על הצעדים שאתה בוחר לעשות בהמשך חייך, רק אתה מחליט. המשפט הזה מלווה אותי עד היום - מאז, כל מטרה שאני מציב לעצמי אני גם משיג".

את קורס המט"קים הוא סיים בהצטיינות ושובץ כמפקד בגדוד 46. באותה תקופה, מלחמת שלום הגליל הייתה בשיאה והלוחמים החדשים עלו מיד ללבנון.

באותו הזמן, מעבר לגבול, רוב הלוחמים רק חלמו על המיטה החמה שחיכתה להם בבית. לאפי, לעומת זאת, לא היה מקום לחזור אליו בסופי השבוע, ולכן היה בוחר לסגור שבתות רבות במוצבים. "מעולם לא התלוננתי", הוא מציין, "תמיד ידעתי שאני שונה ולא אוכל להשיג את החיים שיש לחברים שלי. כשהיינו מקבלים אפטרים ויוצאים לאכול המבורגר, אני הייתי קונה רק שתייה בתירוץ שכבר אכלתי בבסיס".

את השירות הצבאי הוא סיים אחרי שלוש שנים בתוספת קצרה של קבע, ועל ההשפעה של צה"ל עליו הוא לא חוסך במילים: "בלי הצבא הייתי היום במקום אחר לגמרי. צה"ל נתן לי הזדמנות פז לפתוח דף חדש. למדתי לקבל הוראות, לעבוד בצוות, להסתדר עם אנשים שונים ממני ולנהל אירועים שבאזרחות בחיים לא הייתי פוגש".

את חייו האזרחיים הוא התחיל כשליח בחברת מחשבים קטנה, ובעזרת הערכים שרכש בצבא החל אפי לטפס בשרשרת החברה. 30 שנה אחר-כך, מונה למנכ"ל שלה עם מספר עובדים גדול פי חמישה. החיים החלו להסתדר במסלול אליו קיווה - סוף סוף היה לו גב כלכלי יציב, ומשפחה שבשבילו תמיד תהיה במקום הראשון.

למרות הכול, הוא לא שוכח את עברו, וממשיך לפעול כדי לקדם את האוכלוסיות החלשות בחברה הישראלית. "בחצר הפרטית שלי אני תמיד דואג לקבל אליי עובדים מרקע קשה. כשאדם מגיע לריאיון עבודה, אני מסתכל על האישיות וכוח הרצון שלו, ולא על עברו. מאז השחרור כבר ביקרתי הרבה פעמים בחוות השומר, ואני לא מתכוון להפסיק. בימים אלו אני עובד על מספר פרויקטים עם מפקד החווה, החיילים האלה חשובים לי".

"הבסיס מתפתח כל הזמן", מצהיר אפי, "הטירונות שאני עברתי לעומת זו שעוברים היום שונה שמיים וארץ. לפני 40 שנה התרחשה המהפכה הגדולה, והיום ממשיכות להתקיים מהפכות קטנות מידי יום, ועבור הטירונים שם הן כמו עולם שלם".