איגרת קח״ר - י״ז בתמוז התשפ״ג

י"ז בתמוז התשפ"ג.

שלושת השבועות הקרובים הם קריאה לשיח.

על עץ וענפיו, שורשיו וגזעו כתב חיים נחמן ביאליק.

"אין אני חושב זאת לאסון שעם ישראל מתחלק לשבטים. אנו יודעים כי מאז ומעולם היינו מחולקים לשנים-עשר שבטים. לאילן שלנו היו הרבה ענפים והם נשאו הרבה פירות, וטוב לאילן שענפיו מרובים. אבל במה דברים אמורים, אם גם שרשיו מרובים, ולפיכך חושב אני לחיסרון גדול, אילו לא היינו מרובי פרצופים כל-כך והיה לנו רק פרצוף אחד. מובן, שצריכה להיות נשמה אחת ולב אחד, אבל ככל אשר ירבו איברינו וענפינו כן יגבר כוחנו, ולא הייתי רוצה כלל וכלל שיבטל לא רק אחד מששים, אלא אפילו אחד מאלף מהאומה; להפך, כל אחד יחיה על פי דרכו ועל פי רוחו, וכל ענף ישא את פריו, אבל על כל הענפים להתחבר לגזע אחד, ועל ידי מערכת הגידים המאוחדת יגיעו גם לשורשים העמוקים ויינקו ממעמקי האופל והחושך של האומה. אם השורשים יגלו–יתייבשו, ורק בהיותם במעמקים בתוך האדמה יהיו מלאי ליח ויפרנסו את הגזע, את הענפים והפירות."

בצה"ל נפגשים איבריו, ענפיו ופירותיו המרובים והמשובחים של העץ. כך גובר כוחנו ואלו יונקים משורשי האומה.

בשבוע החולף נלחמו בג'נין, כתף אל כתף, חיילים ומפקדים מכל ענפי העץ, מכל שבטיו ומכל פניו המרובות. כולם נלחמו למען מטרה משותפת, ברעות ובאחדות שמשקפות את עוצמתן של המדינה והחברה הישראלית.

בימים אלו, יותר מתמיד, יש להכיר ביחודיות וביחד.
זה הזמן להבין את המחיר שאנו עלולים לשלם אם לא נקבל את הריבוי והשונות - מחיר ההקצנה וההיבדלות.

גם השנה, אני ממליץ לצפות עם חיילים ומפקדים בסרט 'אגדת חורבן'.
על רקע היצירה האומנותית, המרשימה הזו הניחו שאלות רלוונטיות גם ביחס לימינו אלה.

בצה"ל הכיתתיות הפכה לכיתה, המחלוקת למחלקה והפלגנות לפלוגה.

השבועות הללו מלמדים כי למרות הכל וכנגד כל הסיכויים - שבנו למולדתנו.
הגשמנו את שאיפת הדורות היהודיים ואת חזון הציונות - תקומת עם ישראל בארצו.

עלינו לדאוג שכך זה יישאר לנצח. ב- 75 השנים האחרונות שינינו את מצב היסוד של העם היהודי ולעולם לא ייפרצו החומות שוב.

זה תלוי בנו וביכולותינו לקיים שיח ולהרבות אהבת חינם.

נכרוך יחדיו את זיכרון החורבן ואת מחויבותנו לעתיד המדינה ואחדותה.

לויוס.