בגיל 14 עמיחי היה בכלא, היום הוא בדרך להיות לוחם בסיירת

אם הייתם שואלים את עמיחי בגיל 14 איפה הוא יהיה בעוד 5 שנים, כנראה שהיה עונה עשרות דברים אחרים לפני התואר 'חייל בצבא'. בכל זאת, מדובר בנער שנשלח לכלא לבני נוער, קיבל פטור מהצבא, ועבורו - העתיד היה ידוע מראש.

ראיון ועריכת תוכן: אלה פלג וליה קנטרוביץ' | צילום: אדם סגמן, ליה קורן, אורי לנקרי ותומר פלר | עריכת וידאו: נעה לביא ונועה בירמן | גרפיקה: טלאור יצחק | אפטר: רוני קונסטנטין. התמונות בסרטון באדיבות 'חוד החנית לצידך'

"תמיד אהבתי אקשן, וצברתי הרבה תיקים פליליים בחיי", הוא חוזר לאחור, "הייתי רגיל להיות בבתי משפט, לצאת עם אזיקים בידיים וברגליים, ולפגוש את ההורים שלי מחכים בחוץ ובוכים".

"בכל פעם הייתי מצליח להשתחרר מזה, אבל במעצר האחרון שלי, הסתבכתי בתיק גדול שהתפוצץ לגמרי", משחזר עמיחי את ההחלטה שעתידה לשנות את חייו, "נתנו לי שתי אפשרויות - להמשיך עם השגרה הזו, או ללכת למכינה קדם צבאית".

"הגעתי לגיבוש עם אזיק אלקטרוני"

ודווקא באותו רגע, התשובה עבורו הייתה יותר ממובנת מאליה: "למרות שחייתי בלופ מסוים, ידעתי בלב שלי שאתגייס. לכן הגעתי לגיבוש של המכינה, כשיש עליי אזיק אלקטרוני. אחרי שעברתי אותו, הדרך הייתה ברורה - אני מתחיל תהליך, וחייב לעשות סוויץ' בראש".

הוא ויתר על הפטור שקיבל, והגיע ל"חוות השומר" - בסיס המכשיר אוכלוסיות ייחודיות, ביניהם נערים עם קשיי הסתגלות או עבר מורכב, במטרה להעניק הזדמנות שווה לשירות משמעותית בצה"ל. שם, הם מקבלים כלים רבים שמאפשרים להם להשתלב בצבא, בדיוק כפי שהשלט על השער מכריז - "בזכות האמונה באדם". 

בסיום הטירונות הבסיסית, חיילים שבלטו והראו נכונות - יעלו לוועדות שבסופן חלקם יוכלו להצטרף למחלקת קרביים. וכך, עמיחי הלך במסלול זה, והמשיך לעוד שלושה חודשי הכשרה קרבית, המכינה לטירונות ביחידות קרביות בכלל צה"ל.

"זה מעבר מ-0 ל-100, והיה לי קשה בהתחלה להיות במשמעת שצריך", הוא מעיד, "פתאום יש לך מפקד שפותח שעון - 'תיפול ותקום, תרוץ ותחזור'. הייתי בטוח שזה בעיקר פיזי, אבל מהר מאוד הבנתי שזה גם עניין מנטלי של חוסן. צריך להבין את השינוי, להסתגל, לקבל פקודות".

בדרך לכותל, ראיתי את תחנות המעצר שהייתי בהן. לעבור ליד, עם מדים וחיוך של ניצחון, היה הכי עוצמתי 

"היה לנו בהכשרה 'שבוע הישרדות', שהסתיים בכותל בירושלים", הוא ממשיך, "בדרך לשם, ראיתי את בית המשפט ותחנות המעצר שהייתי בהן. לעבור ליד, עם מדים וחיוך של ניצחון, היה הרגע הכי עוצמתי בשבילי".

צילום: 'חוד החנית לצידך'

אבל זה לא רק הרגע היחיד שעמיחי הרגיש שהוא מצא את הייעוד שלו: "כשחזרתי הביתה לראשונה, וראיתי את אמא שלי בוכה מרוב התרגשות - ידעתי שאני בדרך הנכונה. כל מה שאני עובר פה זה בשביל ההורים שלי. העברתי אותם הרבה טלטלות, אז זה גם תהליך שלהם, והם מחבקים ותומכים בי".

ובתוך התקופות הקשות והמשמחות, הוא מצא לעצמו חברים למחלקה, שדאגו להחזיק אותו בכל פעם: "בסוף, מי שמגיע לפה הוא לוחם בפני עצמו, גם לפני שהוא רשמית לוחם. אתה רואה מסביבך אנשים שעברו הרבה מורכבויות בחיים ובחרו להיות פה, וזה בדיוק מה שמיוחד כאן".

עכשיו, הפנים כבר ליעד הבא - להגיע ליחידות, לעבור טירונות ולהצטרף למאמץ המלחמתי. ועמיחי כבר יודע לאיפה הוא רוצה להגיע. "אבא וסבא של היו בגבעתי, זו המורשת המשפחתית ואני רוצה להמשיך אותה ולהגיע לשם", הוא מצהיר בביטחון, "למה אני בוחר בדרך הקשה? כי זה נכון, זה החיים האמיתיים, זה מטורף מה ש'חוות השומר' עושה לאנשים".

מאז השיחה שלנו עברו כבר חודשיים. עמיחי הצליח להגיע לחטיבה הסגולה, ואף עבר בהצלחה את הגיבוש הלא פשוט לסיירת. כעת, הוא נמצא בהכשרה בדרך להיות לוחם גבעתי - בדיוק כפי שחלם.