החיילות שחזרו לספסל הלימודים - עם ילדי הצפון שלא ישבו שם שנתיים

כשרב"ט אביב התגייסה באוגוסט 24', ידעה שתרצה לעסוק במשהו משנה חיים, אפילו שטרם הכירה את תפקידה העתידי: מורה חיילת בשלומי. רב"ט אלינור בכלל שובצה במקום אחר לפני ששמעה על מש"קי התקומה, אבל מהר הבינה שתרצה לעמוד לצד המפונים בקווי העימות. וסמל גאיה, חיילת בפרק משימה של גרעין נח"ל, הגיעה לכאן כשהיא משוכנעת ש"אם לא קרבי, אז רק חינוך".

מאז, שלושתן פועלות תחת מגל וחרב במרחב צפון למען מטרה משותפת: להשרות ביטחון בקרב הנוער המקומי, ולהעניק ערך מוסף מהבחינה החינוכית. בעוד שבשגרה מתמקדים מאמציהן בהעברת ערכי צה"ל ומתן שיעורים פרטניים לקראת בגרויות, כעת הן דואגות לדבר חשוב לא פחות - מצבם הרגשי של התלמידים. 

"בסוף, מדובר בילדים שלא ראו את הבית כמעט שנתיים, וזה מצב מורכב", משתפת רב"ט אביב, "החזרה ללימודים היא אירוע תקדימי עבור כולנו: מצד אחד, התלמידים מגיעים עם התרגשות גדולה. ומנגד, יש הרבה חוסר וודאות וחששות. אנחנו מבינים שבסיטואציות כאלו אין שחור ולבן, ורוצים לתת מקום גם לתחושות המעורבות".

בתור מורה חיילת בחינוך המשלים, היא הייתה שם כבר בשנה שעברה בשביל שכבה י"ב בבית הספר אורט בשלומי, שאז עוד היו שביעיסטים, ולמדו בכלל במבנה זמני בקריית חיים. "כבר במרץ התחילו שלבי החזרה", היא נזכרת, "אבל היום, זו הפעם הראשונה בה ישובו התלמידים לבתי הספר שלהם באופן מלא".

ההסתגלות למצב החדש-ישן דורשת התאמות: "עברנו שיחות עם הסגל החינוכי, בנינו מערכי שיעור שמותאמים למציאות העכשווית, וביצענו שינויים בחלק מהתכנים - בעיקר מיקדנו את תשומת הלב לפן הרגשי. עשינו הכול כדי להבטיח שהפתיחה תלך חלק ככל האפשר".

כמוה, גם רב"ט אלינור מכירה לעומק את המצב בצפון. בבקרים, היא נמצאת בבית הספר היסודי 'מצודות' בקריית שמונה, ואחר הצוהריים, ממשיכה לרובע ד' שבעיר, שם היא מלווה את התלמידים גם במסגרות הבלתי-פורמליות. "המסגרות המאוחרות הן ההזדמנות שלי להוציא לפועל תוכניות יצירתיות יותר שאני יודעת שיעשו לתלמידים טוב: עכשיו, למשל, אני מקימה חוג תיאטרון", היא מפרטת.

לצד ההזדמנויות, רב"ט אלינור מודעת היטב גם לאתגרים החינוכיים. "בגלל שהיו מפונים ולמדו במקומות שונים, כל ילד למד בצורה ובקצב אחר - כך שרמת הידע אינה אחידה, ונדרש מענה אישי", היא מספרת.

סמל גאיה מחויבת אף היא לטיפול בקשיי התלמידים. עם רקע ממכינה קדם-צבאית, היא לוקחת חלק בתוכנית המיועדת לנוער שנפלט מתוכניות אחרות או חסר מוטיבציה להשלמת הבגרות, גם כן בקריית שמונה.

העובדה שהן לובשות מדים אומנם משמחת ומקרבת חלק מהתלמידים, אך היא עלולה להרתיע את חלקם האחר, שזיכרונות המלחמה עוד טריים בראשו, ויש בו חשדנות מסוימת. "כאן מתחילה העבודה האמיתית", היא מכריזה, "לשדר להם שיש בן אדם מאחורי המדים שמקשיב, צוחק ותומך. את זה אנחנו עושים גם ב'עיר הנוער', מרכז שהקמנו עבור הילדים בתחילת החופש".

ובכל זאת, רב"ט אביב, רב"ט אלינור וסמל גאיה יודעות שהתפקיד משמעותי עבור הקהילות. "העובדה שצה"ל מקצה חיילים למשימות חינוכיות - חשובה מאין כמוה", פוסקת רב"ט אביב, "אנחנו מראים לילדים שהצבא נמצא יחד איתם. אין שמחה ממני להיות זו שתעניק ולו מעט מהשלווה שמגיעה לנוער הזה".

וגם רגעים מרגשים לא חסרים להן, כפי שמעידה סמל גאיה: "בתחילת המלחמה, כשהייתי באשקלון, ביליתי זמן רב עם משפחה שרק עלתה לארץ - עד שבסוף השנה, הם אמרו לי שהפכתי למין אחות גדולה. וכבר בחודשיים האלו בקריית שמונה, אני מרגישה ששוב המשפחה שלי מתרחבת".