מלחמה וציונות בעשור השמיני.
בינואר 1895 היה חוזה המדינה בין העיתונאים המעטים שהורשו לצפות בטקס ההשפלה של דרייפוס.
הוא היה עד לצעקות הקצינים והחיילים הצרפתים - "יהודי בוגד" ותיעד את קריאות ההמון מחוץ לכיכר: "מוות ליהודים!"
הרצל חזה, עיצב וגיבש את הציונות כמסגרת מדינית ורעיונית, שתהווה את התשתית להקמת מדינת ישראל.
לקראת סוף ימיו הוא כתב: "לזאת קראתי פעם בשם אידיאל שאין לו סוף".
ואכן, הציונות לא חדלה מלהיות אידיאל, גם לאחר ששבנו אל ארצנו, ארץ-ישראל. כדבריו של הרצל, הציונות היא, "לא רק השאיפה לרכוש כברת-ארץ בטוחה במשפט בעד עמנו האומלל, כי אם גם השאיפה להשתלמות מוסרית ורוחנית."
בירור האידיאל הציוני בעשור השמיני של מדינת ישראל בצל מלחמתנו הולך ומתבהר, הולך ומתחדש. הוא מבטא את התחדשות הברית שבין העם לארצו, לעברו ולעתידו.
דהיינו,
להגן
הגנה על ביתו הלאומי של העם היהודי עד כדי חירוף הנפש למען חירות ישראל בארצו; למען יידע כל יהודי באשר הוא, שבעת הצורך יש לו בית מוגן במדינת ישראל וכוח מגן בכל מקום בעולם.
לקבץ
קיבוץ גלויות וקליטת עלייה מכל תפוצות העם.
להתיישב
התיישבות ויישוב הארץ; עבודת האדמה ושימורה, בהתאם לצרכים הלאומיים ויעדי מדינת ישראל.
לשקוד על
המשכיות ושייכות לאומית - הקמת בית ומשפחה בארץ ישראל. ידיעת הארץ ומורשתה, העברת הלפיד מדור לדור וגאווה לאומית בסיפור המשותף הרב דורי, המגוון והמאחד כבסיס לברית הייעוד של מדינה ישראל היהודית והדמוקרטית.
להשיא תרומה
לשגשוגה החומרי והרוחני של מדינת ישראל בכל רבדיה למען העם והאדם.
לאחד
חיזוק החברה בישראל - חיזוק אחדות ישראל בארצו ובפזורותיו כחברת מופת מוסרית וערכית.
תמיכה באוכלוסיות נזקקות וחלשות, קידום שוויון הזדמנויות לכלל האוכלוסיות ולכל האזרחים והתושבים, חיזוק הברית בין העדות והדתות השונות וטיפוח רוח ההתנדבות והעזרה הדדית.
לאהוב
אהבת המולדת, וידיעת ארצנו; אהבת העם בכל תפוצותיו ופעולה לחיזוק לכידות העם היהודי כולו.
לתקן
תיקון עולם - לפעול לתרומה ולשגשוג האנושי בכל העולם, לקידום חדשנות, מדע פורץ דרך ואמות מידה חברתיות וערכיות, שיהוו בשורה לאנושות כולה.
לחנך ברוח כל אלו - לחיי שליחות ו'הנני', לזכרון משותף של מורשת העם היהודי, מורשת השפה והתרבות העברית לדורותיה, לידיעת הארץ, לאהבת המולדת ולאחריות ממלכתית, לאהבת האדם באשר הוא אדם ולטיפוח יקר האדם, להזדהות ונאמנות למדינה ישראל ולהמשך תרומה למפעל הציוני האין סופי.
להתרגש
כל יום מהפלא הציוני, שמתחולל פה ולהתאהב כל בוקר מחדש במכורתנו, במשעוליה, בשיריה ובאנשיה.
המלחמה והאירועים המתחוללים בעולם בעקבותיה מחדדים שוב כי הקמת מדינת ישראל, מהווה את התשתית המרכזית למימוש החזון הציוני ולהגשמת אימו הורתו - הכמיהה היהודית לשיבת ציון , זוהי הוכחה נוספת גם בחלוף 75 שנות קוממיות כי העם הוא תבנית נוף מולדתו וכי ארץ ישראל היא ביתו הטבעי של עם ישראל ורק בה הוא יכול לממש את מלוא הפוטנציאל הגלום בו כיחידים וככלל. רק בארץ ישראל יכול עם ישראל לשגשג במלוא חיותו וחיונותו.
כאנשי צבא ראוי שנשוב ונזכיר לעצמנו פעם אחר פעם, כי החלוציות הציונית היא בראש ובראשונה חלוציות של מסירות נפש ושל חיים, חיוניות ומחויבות לאדם, לעם ולעולם.
הלחימה וההקרבה הינן אתוס ציוני המגלם מופת וכורח, שילוו אותנו עוד שנים רבות. מיטב הנוער נלחם במלחמתנו וגם הדורות הבאים יידרשו להקרבה זו.
אך בהינתן כורח זה ראוי כי ההקרבה והלחימה יהיו שזורות בתכלית החיים והחיוניות של היחיד, של מדינתנו ושל אומתנו ולא כתכלית העומדת רק בפני עצמה.
לצה"ל יש נגיעה כמעט בכל אחד מתחומי העשייה הציונית. הציונות חיונית לבירור צדקת דרכו ולבנין רוחו.
צה"ל מהווה תשתית המאפשרת את שימורה מחד גיסא וכר פורה לשגשוגה מאידך גיסא.
נמשיך לחנך את חיילינו לציונות ולמימוש שליחותנו למען הכלל ונישא את שמה בגאווה לאומית, תוך חיבוק עז וחם לכל חיילינו מכל קצוות החברה הישראלית.
פשוט לחלום ולעשות ציונות בשדה הקרב ובשדות החיים כולם, בענווה, בעמל, בהתרגשות, באהבה, באחריות ממלכתית ובאחדות ייעוד - הדבר קרוב אצל כל חייל וחיילת בחלקת אלוהים הקטנה שלהם.
גם בשוך הקרבות וגם כאשר תרחק המלחמה ותחושת הבטחון תשוב למחוזותינו, גם בעת מחלוקת וגם לצד תחושת השגשוג וההצלחה של המפעל האדיר שבנו אבותינו, ראוי שנמשיך לפעול, לפתח ולטפח את האידיאל שאין לו סוף - הציונות.
זו אחת מהגדולות במשימות דורנו והדורות הבאים.
הדור הלוחם והדורות הבאים נושאים עימם הקרבה, תקווה, אמון, אהבה וענווה, שיאפשרו לציונות להמשיך ולהוות בסיס חלוצי, בטוח, משותף, חיוני, מתחדש ומכבד, לכל חלקי החברה הישראלית ולכל תפוצות העם.
בעת מלחמה ובעת שלום - "למען ציון לא אחשה"
לויוס.
*
להצטרפות לקהילת עוצמת הרוח- קצין החינוך והנוער הראשי לחצו כאן:
https://chat.whatsapp.com/KAHLIi819JFG4io8cR0ETf
