הביטוי 'חוסן' הפך לשגור על לשוננו. בשנים האחרונות אף הפך למעין מילת קסם בכל הקשר - הפרט, היחידה, הצבא, הקהילה, החברה, הלאום.
הצורך בחוסן לא מאפיין רק את הדורות האחרונים; היכולת להתמודד עם משברים וקשיים, להתאושש ולצמוח מהם העסיקו גם את דור הקוממיות.
פרופסור בועז גנור הפנה את תשומת ליבי לטקסט נהדר, שנכתב באדר א' תש"ח, בפברואר 1948 במהלך חלקה הראשון של מלחמת העצמאות וטרם הקמת המדינה (כזכור מחיר המלחמה היה כ- 6000 נרצחים ונופלים; אחוז מכלל אוכלוסיית הישוב).
הטקסט פורסם בעמוד הראשי של עיתון 'הבוקר'. על ידי ד"ר י. מאיר (עם הקמת המדינה מנכ"ל משרד הבריאות).
אז לא נודע עדיין ה'חוסן', שנקרא בפשטות 'מלחמת עצבים'.
דבריו תקפים גם היום בחזית ובעורף. מומלץ לאמץ את כלל העקרונות גם בתשפ"ד, 2024, ב'מלחמת חרבות הברזל' (ההדגשות שלי)
*******
14 לאו״ין במלחמת עצבים
המלחמה הזאת שאנו עומדים בה יש בה קצת מן המאורעות הידועים לנו היטב, קצת מאופיה של מלחמה סדירה, וקצת מאופיה של מלחמה פרטיזנים, וברובה יש לה אופי של מלחמת עצבים.
וגם אנו צריכים לדאוג לא רק לתגובה ממשית ולהתגוננות פיסית, אלא גם להתגוננות רוחנית.
1) אין מלחמה בלי קורבנות. ונזכור כי זו היא מלחמת קיום, והמלחמה פרודוקטיבית ביותר בשבילנו אם אפשר להשתמש בפרדוכס הזה - מאז אלפיים שנה.
2) אין פחד בישוב. יש בטחון מלא בנצחוננו. אבל יש חרדה. חרדה להולך בדרכים, חרדה לאיש בעמדה, חרדה לבן או לבת בפעולה. אל נהפוך חרדה זו שהיא טבעית לכשעצמה, למתיחות בלתי פוסקת.
3) נזכור: לא כל כדור פוגע ולא כל יריה קולעת. להפך. לפעמים מתבזבזים אלפי כדורים בלי לפגוע באיש.
4) נזכור: לא כל יריה שאנו שומעים מכוונת נגדנו. יש גם יריות שלנו כלפי אחרים.
5) נזכור: לא כל יריה פוגעת, וגם הפוגעת אינה ממיתה תמיד. השבועות המעטים האחרונים הוכיחו לנו, שפעולות נועזות ביותר נעשו על ידי בנינו בלי שיהיה פצוע אחד .
6) נזכור: גם הפצוע יש לו תקווה - יש היום פניצילין וערוי דם ומלחמה במוות. אין להתייאש.
7) נזכור! כל מלחמה, גם אצל צבא סדיר, גורמת בהתחלתה לקורבנות הרבה יותר גדולים, עד שמכירים את תכסיסי האויב ועד שהחיילים לומדים, נהוג ביתר זהירות.
8) אין הכרח שתקרא במשך יום אחד כמה עיתונים, ונוסף על כך תקשיב 5 פעמים לרדיו. אין הכרח שאותה השמועה או הידיעה תחזור לאזניים כמה וכמה פעמים על כל פרטיה וגוניה.
9) אל תחטט יתר על המידה ואל תחפש פירוש לכל תג ותג שבאיזו ידיעה. אם עצביך כבר מתוחים בלאו הכי, אין הכרח שתמרוט בהם מריטה אחרי מריטה ביום ובלילה.
10) אל תקרא את העיתון סמוך לפני השינה בערב עשה הפסקה בין השמועות וההודעות השונות ובין השינה. קרא איזו נובלה, איזה רומן, תשבץ (אמצעי טוב להשקטת העצבים !) או קרא פרק בהיסטוריה העברית. כמה הרגעה יש בקריאת פרק בגרץ.
11) לך לקונצרט, לתיאטרון. תחיה כמה שעות עולם אחר- אחד האמצעים הטובים ביותר להרפיית המתיחות.
12) אל תתרגז בבית אם חסרה הביצה או גם אם אין בשר. הרוגז יזיק לך יותר מן המחסור במזון מן המזונות .
13) אל תידחק למקום סכנה; אבל טוב לפעמים שתצא לדרך ותיווכח לראות שהאנשים חיים, משוחחים, צוחקים ולא הכל נרגזים.
14) והעיקר: אם הגורל הוא מקרה, הרי יש כל כך הרבה מקריות במקרה זה, שאינך יודע היכן הסכנה. בדבר אחד תוכל להיות בטוח: דווקא במקום שאתה חושש ברגע זה - אין כל סכנה. קצת שקט. קצת אמונה, קצת אופטימיות.
*******
"התגוננות רוחנית"
קצת שקט.
קצת אמונה.
והרבה משמעות, שליחות ותקווה.
נילחם על כל אלו עד להבסת צרינו, ועד לחירות ישראל בארצו. ידעו כל אויבנו כי חוסננו ורוחנו עולים על שלהם לעין שיעור.
אשרינו על חוסנו של הדור הצעיר המוביל בעוז את המלחמה.
לחירות ישראל.
לויוס.
