מלחמה ארוכה נושאת עימה גם את התנועה הטבעית שנעה ממסירות הנפש, ההתרגשות והמתיחות המבצעית להרגל ולשגרה שוחקת.
הדבקות במשימה בעת הזו היא נוכח פני אויב ובכל מחיר, וגם נוכח פני השחיקה ו'השעמום' המבצעי (וגם כדי למנוע מחירים מיותרים).
אלו מביאים בסופם לתחלואות מוכרות בשדה הקרב וביחידות השונות. אלו הם שורש כל רע בהקשר המבצעי, המקצועי והערכי.
גדולתו של המפקד במלחמה ממושכת היא לצמצם ככל הניתן את פגיעתם הרעה של השחיקה וההרגל.
לדבוק במקצוע הצבאי.
לדבוק בדריכות ובכוננות.
לדבוק ביוזמה ובחיוניות המבצעית.
לדבוק בנהלים ובמישקיות.
לדבוק בלמידה ובשיפור מתמיד.
לדבוק בערכים.
לדבוק בענווה.
ולדבוק (יותר מתמיד) באנשים!!!
ביתר שאת נידרשים אנו לפנים אל מול פנים. פנים קדימה לאויב ופנים פנימה לשגרות ולמשמעת המבצעית, שעומדים במבחן הזמן וההרגל.
בהתקפה, בהגנה, בסיוע הקרבי או המנהלתי בסדיר ובמילואים, המבחן הוא לבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר ובלי פשרות גם ביום ה 100 של הלחימה.
לא לקצץ באילנות נוהל הקרב, תהליכי הפו"ש, התרגולות והטכניקות הקרביות ולשפר ביצועים מיום ליום.
עיסוק משמעותי, של כל הדרגים, בכל אלו, יעכב תהליכי שחיקה ואת נמיגות הכוח.
החיכוך כעת הוא לא רק נוכח אויב וקרקע, אלא גם נוכח מימד הזמן ונוכח כוחותינו.
אבן יסוד האדם בקרב מושפעת מהזמן ומההרגל, כדי שזו לא תישחק עלינו להניעה אותה למשמעות, למשמעת מבצעית ולמקצועיות, שימנעו את שחיקתה וישמרו על חוזק השורות.
לחירות ישראל.
לויוס.
