ימים קשים עוברים דרכנו ועלינו, ליבנו מצולק. לפנינו מועדי הזיכרון וחגי התקומה.
ואיך נציין אותם נוכח הנבוכות הגדולה שפקדה את חיינו בחצי השנה האחרונה?
נחוג חגנו ונציין מועד בעין במר בוכה ולב שמח.
נחוג כפי שהעידו עלינו העדות והברית – עם הלוחות השבורים ועם הלוחות השלמים.
הימים,ימים קשים.
ימי פרידה מרעים שנפלו.
ימים קשים שכן החטופים עודם בעזה וטרם השבנו אותם.
ימים קשים שבהם רבבות יהודים מפונים, עקורים במולדתם.
ימים קשים של אלפי פצועים בגופם ובנפשם.
ימים של תחושת כישלון צורב, הבוער בליבנו בחומר בעירה שלא יתכלה לעולם.
אלו הם ימים קשים, אך גם ימים שמלאים בטוב וחסד.
ימים מופלאים.
ימים מעוררי השראה של דור תשפ"ד. אילו חיים גורי חי היום, היה כותב עליו כפי שכתב על דור תש"ח.
ימים מופלאים של התגייסות לאומית חסרת תקדים, של אחדות ושותפות גורל וייעוד.
ימים מופלאים של מאות אלפי נשות ואנשי מילואים, הם ובני ביתם, הקוראים יום יום – הנני שלחני.
ימים מופלאים של גבורה ומסירות נפש למען עם ואדם.
ימים מופלאים של רעות לוחמים.
ימים מופלאים של מנהיגות קרבית נועזת ופיקוד מלפנים.
ימים מופלאים של דור שקיבל הצצה לתש"ח, נושא על כתפיו את המחר, את התקווה שכל זה לא היה לשווא, שכל הכאב וההקרבה יאירו אור גדול על המולדת האהובה שלנו ועל העם בכל תפוצותיו.
הצלקות המצלקות את ליבנו בכל יום הן אלו שגם משמשות לנו כחומר בעירה, המעיר בנו – נחישות, יוזמה, התחדשות וחיוניות.
נחוג בעת אובדן את החיים. המתים המלווים אותנו, הם אלו, שיצוו עלינו חיים ושמחת החיים.
נחוג כאשר הסדקים ניבטים מעינינו, לא נכסם בטיח, נישא אותם בידיעה כי ביניהם משריש אלון צעיר את שורשיו, מניץ לבלוב של בוא אביב.
נחוג בידיעה כי המשבר הוא מקום הלידה. נקבע לעצמנו כי נשבור שבר וכי דכדוך ויגון יהפכו לחומרי הבניין של המחר.
נחוג בידיעה כי טובה לנו המבוכה, טוב לנו חוסר השקט וטוב לנו המום שנתנו בנו החודשים האחרונים.
נחוג עם הכתם שלא יימחה לעולם. נביט במראת החסד ובכל הנפלאות והטובות שעשו עימנו פקודינו ורעינו ועשה עימנו עמנו ונראה גם בכתם שייוותר שם לעולם.
נחוג עם הדיאלקטיקה החיה בתוכנו, עם הכשלון והגבורה, עם האשמה והאחריות, עם האתמול והמחר – נישא אותם באומץ - האומץ להשתנות והאומץ שלא להשתנות.
נחוג את 'המבדיל בין קודש לקודש', במעבר שבין הזיכרון לעצמאות, בין חירות ממצרים לחירות לירושלים ובין פורענות ואימה לקוממיות ויד אחים מושטת.
נחוג ביגון ובשמחה, באבל וביום טוב, באפלה ובאור גדול.
נחוג כי 'בארץ ישראל קם העם היהודי'. במצרים הפך לעם, אבל רק בארץ ישראל זקף את קומתו והלך קוממיות, עינינו מושפלות קמעה וראשנו מעט מורכן, אך גבנו זקוף ואנחנו הולכים קוממיות בין שברי ליבנו לבין דפיקותיו החזקות, ההולמות בכל רחבי הארץ.
נחוג כי הבטחת תש"ח תמשיך ותתקיים בנו לעד. יש לנו אומה ויש לנו מולדת. פרעו בנו גם במדינת ישראל, אך דמנו אינו הפקר, מכים אנו מכה ניצחת, נשוב ונשגשג והחיטה תצמח שוב בשדות הנגב המערבי ובגלילות הצפון.
ימינו ולילותינו חגים, כך גם נחגוג – במעגל רעים של זיכרון משותף ושמחה משותפת בציפייה ליום המחר.
נחוג לחירות ישראל.
לויוס.
