תהליכי הלמידה מהמלחמה משלבים את כלל מרכיבי המעשה הצבאי - רכיבים מקצועיים, רכיבי פיקוד ושליטה ורכיבים ערכיים ומנהיגותיים.
הבסיס המשותף, שעליו הם מושתתים, אלו התורות הצבאיות ו'רוח צה"ל'. נקודת המבט הערכית היא הכרח ללמידה מלאה ואפקטיבית של המקצוע הצבאי ושל הפיקוד והשליטה.
למידה הוליסטית של כלל המכלולים הללו מתחייבת כדי להבין כל אחד מהם לחוד וכדי להעמיק וללמוד את השילוב ביניהם.
בבחינת הערכים בלחימה נכון להתייחס לרצף המעשה האנושי - לכוונתנו טרם הביצוע, לפעולתנו ולתוצאה של פעולתנו.
רק בחינה של כל אלו תאפשר שיפוט מלא ולמידה מעמיקה באשר להיבטים הערכיים.
מבחן התוצאה לכשעצמו אינו מספק, בחינת כוונת המבצע ופעולתו מאפשרים הבנת עומק של השיפוט הערכי שנעשה בזמן אמת.
כמו כן, בחירה ערכית נעשית תמיד בהקשר. לא ניתן להטיל את אותה בחינה ערכית על כלל הנסיבות. אין מקרה חזית אחת כמקרה חזית אחרת ואין דין הקשר מבצעי בלחימה בג'באליה להקשר שבועיים לאחר מכן בלחימה בתת קרקע בחאן יונס.
ההקשר הוא בחזקת - 'אמת מארץ תצמח' ולא רק מנקודת מבט של כלל קבוע לכלל הנסיבות בחזקת - 'צדק משמים נשקף'.
'רוח צה"ל' מהווה בסיס משותף לכל צה"ל. אמות המידה הערכיות משמשות אותנו בכל מצב, אך הנסיבות והשיקולים משתנים מהקשר להקשר.
לפעולה הצבאית מרחב שיקולים סבירים בין רף ערכי (נשאף) לסף ערכי (מגונה). במרחב סבירות זה מתקיימות הדילמות וההחלטות הערכיות. מפקדים שונים בנסיבות שונות יקבלו החלטות שונות כפועל יוצא מניסיונם ומהבנתם את המציאות.
פעולה מתחת לסף הערכי כדוגמת 'ביזה' היא אירוע מגונה הדורש התייחסות משמעתית ומשפטית ואין הוא ראוי. מעבר לטיפול המשמעתי עלינו לבחון את האווירה והאקלים שבו המעשה נעשה. במקרה של פעולה מתחת לסף הערכי ראוי ונכון לבחון גם את התרבות והאקלים היחידתי על מנת ללמוד מכך.
על פי רוב, אירועים במרחב הדילמות הערכיות ניתן יהיה לתאר באמצעות הקשר משימתי, צורת קרב, הישג מבצעי, טכניקה קרבית או תרגולת.
קושי לתאר אירוע באמצעות השפה הצבאית יעיד לעיתים על אירועים לא נורמטיבים.
המלחמה מביאה עימה את התעלות הנפש ופסגות אנושיות של דבקות במשימה, אחריות, רעות ושליחות. ישנה חשיבות גדולה להדגיש את כל אלו ולבחון את הנסיבות לגבורה ולמסירות הנפש, כדי ללמדם לדורות הבאים ולהביא מתוכם דוגמאות לרף הערכי הנשאף.
דילמות ערכיות, שגיאות וטעויות ערכיות הן אנושיות וראוי ללמד את פקודינו להשתמש בשפה המשותפת של 'רוח צה"ל' באותו אופן בו נשתמש בעקרונות הפו"ש או בעקרונות הלחימה בשטח בנוי. אלו ואלו מתחייבים מהלמידה ויש בהם עדות להחלטות המורכבות שמביאים שדה הקרב והפיקוד על יחידה לוחמת.
מתאימים בהקשר זה דבריו של תיאודור רוזוולט מתוך 'על הביקורת ועל המעשה' -
"חובנו מסור למי שנכח בגופו בזירת ההתרחשויות,
שפניו מרוחות באבק ובזיעה ובדם;
לזה החותר בעוז,
השוגה ומחמיץ שוב ושוב –
שכן אין מאמץ שאין בו שגיאות והחמצות –
אולם מוסיף וחותר לעשות את המעשה;
לאיש היודע את הלהט הגדול ואת הדבקות הגמורה,
המקדיש את כל כולו למען מטרה ראויה,
זה שבמקרה הטוב טועם טעם ניצחון והישג,
ובמקרה הגרוע, אם נכשל, נכשל לאחר שהעז וניסה –
זה שמקומו לא יכירנו עם אותן נפשות קרות ומבוישות
שלא ידעו לא ניצחון ולא תבוסה."
לא נחסיר מהלמידה והיכן שצריך מהביקורת ומחשבון הנפש, אך אלו ייעשו באהבה גדולה לפקודינו ומתוך הזדהות עם הלהט והדבקות, ההישגים והכשלונות.
לחירות ישראל.
לויוס.
