בין עזה לכפר עזה קם העם היהודי פעם נוספת. בשדות הקרב המאדימים ובשדותינו המוריקים ניעורה בנו התחדשות לאומית וחלוצית.
בין שורות הלוחמים ובין שורות הקברים קם בנו משהו קדמון;
הולך ומתברר, הולך וזועק, כי יש בנו שוב נעורים עבריים.
העייפות, שחשנו מהדלות שבצדקת הדרך ומכורח ההרגל המזדחל התחלפה בעזוז נעורים, המאפיין את הילוכנו בחודשים האחרונים.
זקנים מהלכים כנערים והצורך הלאומי מגלה בהם כוחות נסתרים. השלנו מעלינו את הרוח המדלדלת והפחנו רוח לתחיית החיים.
זוהי תקופת קוממיות וזקיפות קומה. ישרנו את הגב מחטוטרת הפירוד וקמנו מקברות העייפות והאדישות לצעוד בראש מורם בין חברינו, בין רעינו, בין נופלינו ובתוך עמנו.
זוהי תקופה הרת גורל. שבנו אל הגורל היהודי, לא בלית ברירה ולא מכורח, אלא מתוך בחירת גורל.
פסקנו למלט נפשנו מגורל, וכעת בחרנו להכיר בו ולקבלו כזכות, שמחייבת אותנו לתבוע אחריות על חיינו. ההקרבה, הכאב והייסורים יהיו חומרי הבנין לייעוד חיינו ולאור המתחדש.
אנו חיים שוב את הקץ ואת התקווה - שלמים, כושלים, גאים, שבורים וחזקים.
אנו חייבים לילדינו ולדורות הבאים את תחיית החיים הלאומיים.
בשדות המאדימים שב העם והתכנס מכל קצוות הארץ ומכל פזורותיה וגלילותיה, עדותיה וגווניה שב והיה לעדה. זוהי עדות ליסודותיו הנטועים באדמת מולדתו. בהילחמנו על חירותנו שבנו אל גלילות כרמלי, אלכסנדרוני, קרייתי, עציוני, הראל והנגב.
המלחמה קרעה קריעה בעבר עייף מאובדן הדרך, וקראה קריאה לעתיד של עזוז נעורים. תחיית החיים הלאומיים, המפיחה את רוח הלחימה בכל החזיתות, צריכה לשוב ולהלך בכל שדותינו וערינו. היא תוליך אותנו קוממיות להתחדשות ולחיוניות לאומית גם בשוך הקרבות.
הדבר קרוב אלינו לעשותו.
קצין החינוך והנוער הראשי,
תא"ל אופיר לויוס.
