האינתיפאדה הראשונה (תעתיק מדויק בערבית: "אנתפאצ'ה"; "התנערות, התקוממות") הייתה התקוממות אלימה שנעשתה ע"י ארגון טרור פלסטיניים יחד עם התושבים הפלסטיניים של איו"ש (אזור יהודה ושומרון) ואזח"ע (אזור חבל עזה) נגד צה"ל, כוחות הביטחון, ואזרחים ישראלים, אשר נמשכה בין דצמבר 1987 עד לתחילת "הסכמי אוסלו" בין ישראל לאש"ף 133 בספטמבר 1993 שהובילו ליצירת הרשות הפלסטינית באוקטובר 1994 ולהגדרת מדיניות בין הצדדים.
האינתיפאדה היא אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר של הסכסוך הישראלי פלסטיני והובילה למגעים מדיניים אשר נמשכו לתוך תחילת שנות האלפיים ולהולדתה של אינתיפאדת אל אקצא, אשר כונתה גם האינתיפאדה השנייה. האינתיפאדה התאפיינה בעיקרה בהפגנות, יידויי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה על כלי רכב וכוחות צה"ל, וכן ירי לעבר מטרות ישראליות.
תופעה בולטת באינתיפאדה הייתה השתתפותם של כלל שכבות האוכלוסייה הפלסטינית, גברים, נשים וילדים, אשר פעלו יחד במאבק מזוין ולא מזוין נגד מדינת ישראל. במהלך האינתיפאדה נהרגו כ-1,300 פלסטינים, וכ-160 ישראלים, רובם ככולם אזרחים.
האינתיפאדה הראשונה נחשבת לאירוע מרכזי בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי פלסטיני, אשר השפיע עמוקות על עיצוב היחסים בין שני העמים ועל תהליך השלום (שהחל בהסכמי אוסלו והוביל ליצירת הרשות הפלסטינית). אירועי אינתיפאדה ראשונים נחשבים לנקודת פתיחה לאינתיפאדה השנייה (או אינתיפאדת אל אקצא 2000-2005).
