יום פטירתה של רחל המשוררת

פתיחה:

רחל בלובשטין נולדה בי"ח בתשרי תרנ"א (20 בספטמבר 1890) בעיר סראטוב שבצפון רוסיה, לאביה איסר לייב בלובשטין ולאמה סופיה. בילדותה המוקדמת עברה רחל עם משפחתה לעיר פולטבה, בה למדה בבית ספר יסודי יהודי. מגיל צעיר התגלתה רחל כנערה מחוננת. כבר בהיותה בת חמש עשרה החלה לכתוב שירים ברוסית ובמקביל התגלה גם כשרון הציור שלה. כשהייתה בת שש עשרה התייתמה רחל מאמה, שנפטרה ממחלת השחפת. עם סיום לימודיה התיכוניים בגימנסיה של פולטבה, עברו רחל ואחותה שושנה אל העיר קייב, בה למדו באקדמיה לציור.

קורות חיים:

בשנת 1910, בהיותה בת תשע עשרה, עלו רחל ושושנה לארץ ישראל , והתגוררו בה במושבה רחובות.עם עלותה לארץ החליטה רחל להשקיע את מאמציה בלימוד עברית ונמנעה לחלוטין משימוש בשפה הרוסית. כחלק ממאמציה ללימוד השפה קראה בתנ"ך ובילתה בגן ילדים עברי ברחובות כדי להקשיב לאופן שבו נשמעת השפה העברית בפי ילדי הארץ.

במקביל ללימוד העברית החלה רחל לעבוד בעבודה חקלאית בפרדסים. בין מכריה החדשים בארץ נמנה גם א.ד גורדון, הוגה ומורה דרך לחלוצי העלייה השנייה. בהשפעתו החליטה רחל שעבודת האדמה היא ערך עליון וזנחה את עולם הציור והאומנות. בשנת 1911 הצטרפו רחל ושושנה אל "חוות העלמות", חוות לימוד חקלאית לנערות בחצר כינרת שהומה ונוהלה על ידי חנה מייזל שוחט, ממנהיגות תנועת הפועלות בארץ ישראל. שנותיה של רחל בחצר כינרת מוזכרות ומהדהדות בשיריה שנכתבו שנים לאחר מכן.

באותה תקופה הכירה רחל את זלמן רובשוב, הוא זלמן שז"ר שהיה לימים לנשי המדינה השלישי, לו הקדישה כמה משירי האהבה הידועים שלה.

בשנת 1913 נסעה ללמוד אגרונומיה באוניברסיטת טולוז שבדרום צרפת, על פי המלצתה של חנה מייזל. רחל התכוונה לחזור לחצר כינרת בתום לימודיה אך בשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה, הגבולות נסגרו והיא נאלצה להישאר באירופה. בתום לימודיה חזרה להתגורר בבית אביה, בפולטבה, ועבדה שם כמורה לילדי פליטים יהודים מארצות האיזור. בנוסף החלה רחל לתרגם לרוסית כמה משריהם של משוררים עבריים בני התקופה, וכן כתבה רשמים וזיכרונות שלה מתקופתה בחצר כינרת.

בשנת 1919, בתום המלחמה, חזרה רחל לארץ והשתקעה בקבוצת דגניה, שבעמק הירדן, שם עבדה כמטפלת בבית הילדים, והתגלתה כאשת חינוך מסורה. אולם, זמן קצר לאחר מכן, התגלתה אצלה מחלת השחפת, בה לקתה ככל הנראה במהלך שהותה ברוסיה. מחשש לחיי הילודים נדרשה רחל לעזוב את קבוצת דגניה ומאז חיה בבדידות בירושלים, בצפת ובתל אביב. בתקופה זו, כשהיא סובלת מחולי ורחוקה מחיי הטבע ומנופי הכינרת האהובים, כתבה את רוב שיריה ויצירותיה, וחלקים מהם החלו להתפרסם במוסף הספרות של כתב העת "דבר".

"ואולי לא היו הדברים":

"ואולי לא היו הדברים מעולם
ואולי,
מעולם לא השכמתי עם שחר לגן,
לעבדו בזיעת אפי:

מעולם, בימים ארוכים ויוקדים
של קציר,
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר:

מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה
ובתם
של כינרת שלי... הוי כינרת שלי,
ההיית, או חלמתי חלום?"

שיר זה מתאר את הגעגועים של רחל לחוות העלמות שבקבוצת כינרת,לדגניה א' ולסביבת הנופים. בשיר היא מתארת את זיכרונותיה בתור חלוצה באותם המקומות.

בתאריך כ"ט בניסן, ימים ספורים לאחר חג הפסח, נפטרה רחל ממחלת השחפת . כשלוש שנים לפני מותה הביעה רחל באחד משיריה את בקשתה להיקבר בבית הקברות של כינרת: "אם צו הגורל לחיות רחוקה מגבולותיך \ אבואה, כינרת, לנוח בבית קברותיך". חבריה ובני משפחתה מילאו את צוואתה והביאו אותה לקבורה בבית הקברות של חצר כינרת. רבים משיריה הולחנו וזוכים עד היום לפופולאריות רבה בקרב שכבות רחבות בציבור הישראלי.

שאלות לדיון:

אילו ערכים נוכל למצוא בחייה של רחל, כמו העלייה לארץ, עבודתה כחקלאית, למידת השפה העברית ועוד?
"אל ארצי":

"לא שרתי לך ארצי,
ולא פארתי שמך
בעלילות גבורה,
בשלל קרבות;
רק עץ- ידי נטעו
חופי ירדן שוקטים.
רק שביל- כבשו רגלי
על פני שדות.

אכן דלה מאוד-
ידעתי זאת, האם, אכן דלה מאוד
מנחת בתך;
רק קול תרועת הגיל
ביום יגה האור,
רק בכי במסתרים
עלי ענייך.

בשיר אל ארצי רחל מתנצלת בפני ארצה שלא כתבה עליה מספיק בשיריה על עלילות גבורתה ובנוסף מביעה רגשות ומבעי הזדהות עם הארץ. ישנה דעה רווחת בקרב החברה שרחל התכוונה שהיא לא חיברה למען הארץ שירים אלא עשתה מעשים .

ערך "אהבת המולדת והנאמנות למדינה", מתוך "רוח צה"ל": ביסוד השירות בצה"ל עומדות אהבת המולדת והמחויבות והמסירות למדינת ישראל – מדינה דמוקרטית המהווה בית לאומי לעם היהודי – לאזרחיה ותושביה."

אילו מעשים עשתה רחל למען ארץ ישראל, ואיך ערך "אהבת המולדת והנאמנות למדינה" מתקשר למעשים אלו?