רב אלוף דוד (דדו) אלעזר
דוד אלעזר נולד ב-1925 בסרייבו שביגוסלביה. עלה ארצה בשנת 1941 בהיותו בן 15. בשנת 1946 סיים קורס מפקדי כיתות והוצב בפלוגת הסיור של הפלמ"ח.
בינואר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, נשלח לקורס קצינים מזורז. עם סיום הקורס חזר למלחמה כמפקד-מחלקה ולחם בפרוזדור ירושלים.
השתתף בקרב במנזר סן-סימון בקטמון (אפריל 1948).
דוד אלעזר מונה למפקד פלוגה ועמד בראשה בניסיון הפריצה לעיר העתיקה בירושלים. כמ"פ וכמפקד-גדוד "הפורצים" השתתף בקרבות בהרי ירושלים. אחרי מלחמת השחרור סיים קורס מפקדי-גדודים, שירת כמדריך בקורס מג"דים ועבר לשרת כמדריך הראשי בבית-הספר למפקדי החטיבות. ב-1952 שימש כקצין האג"ם בפיקוד המרכז. למד באוניברסיטה העברית והצטרף למטה הכללי כראש מחלקת תורת הלחימה. ביוני 1956 התמנה למפקד בית-הספר לחיל הרגלים והועלה לדרגת אלוף-משנה. חודשים אחדים לאחר מכן נפתח מבצע "קדש", שבמהלכו פיקד על חטיבת חי"ר,שהועסקה בעיקר בהחזקת רצועת עזה, בהשלטת סדר ובחיפושים אחר מחבלים. עם הנסיגה מרצועת עזה (מארס 1957), הועבר על-פי בקשתו לגייסות השיריון. בתום תקופת ההסבה במארס 1958 התמנה למפקד חטיבה 7.
תקופת כהונתו כמפקד חטיבה 7 נמשכה עד אפריל 1959, ובסופה הוכר כאחד המעולים שבמפקדי השריון והתמנה בשנת 1961 לסגן מפקד גייסות-השיריון.
בשלוש וחצי שנות כהונתו גיבש את תורת הלחימה ואת שיטות ההדרכה של השיריון. בסוף שנת 1964 מונה למפקד פיקוד הצפון. במלחמת ששת הימים (1967) הופקד על המערכה בחזית הצפון ופיקד על הכוחות שפרצו לצפון השומרון (ג'נין ושכם) וכבשו את רמת הגולן. בדצמבר 1969 עבר למטה הכללי כראש אג"ם ובתפקיד זה היה שותף להחלטות ולפעולות מלחמת ההתשה.
ב-1 בינואר 1972 מונה דוד אלעזר לרמטכ"ל. ב-1973 העריך כי עלולה לפרוץ מלחמה בין ישראל לבין צבאות מצרים וסוריה ואף נקט אמצעים במאי 1973 לקדם את פני המלחמה. כרמטכ"ל, פיקד על צה"ל ערב מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה. אף כי זכה לשבחים על דרך ניהול המלחמה, מצאה ועדת אגרנט, בדוח החלקי שפרסמה, כי הוא "נושא באחריות אישית למה שקרה ערב המלחמה". בעקבות מסקנות ועדת אגרנט הגיש את התפטרותו לראש-הממשלה גולדה מאיר.
ב-3 באפריל 1974 שוחרר מצה"ל ושנתיים לאחר התפטרותו לקה בהתקף לב ונפטר ביום חמישי, ט"ו בניסן התשל"ו (15 באפריל 1976).