שלושת השבועות שבין צום י"ז בתמוד וצום ט' באב נקבעו בלוח השנה העברי לתקופת אבל על חורבן שני בתי המקדש שנחרבו - המרכז הרוחני והלאומי של העם היהודי באותם ימים. שלושת שבועות אלו מכונים "ימי בין המצרים".
בלוח השנה העברי, ישנם ארבעה ימי צום המציינים את חורבן הקיום הלאומי היהודי בארץ ישראל. ט' באב הוא החמור שבהם משום שבו, על פי המסורת, נחרב בפועל בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס ובית המקדש השני בשנת 70 לספירה.
האבל על חורבן הבית, מאות ואלפי שנים אחרי האירוע, מבטא את חוסר ההשלמה עם האבדן ואת התקווה לשוב ולחיות בארצנו מחדש. לפי המסורת, בתי המקדש נחרבו בשל דרכם הרעה של היהודים באותם ימים וחוסר האחדות בעם. על מנת שלא לחזור על טעויות העבר, בחר העם היהודי להקדיש את ימי "שלושת השבועות" לחשבון נפש ולהפקת לקחים. האבל והעיסוק בחורבן ירושלים, מטמיעים בנו את ערכי אהבת העם, הארץ והמולדת ואת גודל התקופה בה אנו נתונים בו יש לעם היהודי מדינה עצמאית וחזקה בשנית.
