ציון יום בנימין זאב הרצל בצה"ל
"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, יודו בכך כולם" .
(בנימין זאב הרצל ,ענייין היהודים ,א', 3.9.1897, עמ' 482)
מפקדים,
היום, י' באייר מצוין ע ל-פי חוק בישראל יום הרצל. ביום זה בשנת תר"כ (1860) נולד חוזה המדינה – בנימין
זאב הרצל, במהלכו מתקיים טקס ממלכתי לזכרו ומוקדש זמן ללימוד על האיש ומורשתו במערכת החינוך
ובצה"ל.
הרצל לא היה הראשון להעלות את הרעיון של הקמתה מחדש של מדינה יהודית אחרי אלפיים שנות גולה, אך
הוא היה הראשון להפוך את התקווה לתכנית פעולה ברורה. בשני ספריו, "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד", הוא
תיאר לפרטי פרטים את דמותה של המדינה העתידית ושרטט מפת דרכים להקמתה. הוא הקים את המוסדות
הציוניים שהיוו את התשתית להקמתה של ישראל והחל בכינוסם של הקונגרסים הציוניים בהם נפגשו בפעם
הראשונה כל חלקי העם במטרה לפעול לקידומו של הטוב המשותף.
הרצל השכיל לשלב בין חזון ארוך טווח לבין עשייה יום -יומית, תוך הדגשת הרצון המשותף וגישור על פני עמדות
ותפיסות שונות. דמותו עוררה השראה בקרב יהודים רבים בכל רחבי העולם והניחה את המסד לחיינו במדינת
ישראל כיום.
יום זה מהווה עבורנו הזדמנות חשובה לעיסוק בציונות לא רק בהקשר של מורשת העבר אלא גם של חזון
העתיד .חיילי צה"ל זכו להגשים את החזון הציוני ובפעולתם היום-יומית הם מגינים עליו ומוודאים שימשיך
להתקיים ולשגשג. זאת ועוד, הרצל תבע כי ישראל ללא תהיה עוד מדינה, אלא חברת מופת, ולחזון זה שותף גם צה"ל.
"קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל, לא תחדל מלהיות אידיאל; כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה אל כברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית"
(בנימין זאב הרצל, תקוותנו, מארס 1904, בפני עם ועולם, ב', עמ' 285)
רוחו של צה"ל נשענת בין היתר על המורשת הציונית של עשיית מעשה ופעולה למען הכלל ובעיסוק בחזון ובשורשים יש כדי לחזק ולכוון את הפעולה בהווה.
לוח השנה הישראלי-יהודי מזמן לנו רצף של חגים המספרים את סיפורנו הלאומי: מפסח המשמר את היציאה
לחירות מבית עבדים, דרך יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות. במארג זה חשוב שניתן מקום ונעסוק גם בציונות כעיקרון יסודי המלווה אותנו בעבר, בהווה ובעתיד.
פתיחה
בנימין זאב הרצל היה עיתונאי, סופר ומדינאי, אבי הציונת המדינית ומייסדה של ההסתדרות בהציונית העולמית.
בנימין זאב תאודור הרצל נולד בבירת הונגריה, בודפשט ב2 במאי 1860.
בביתו, הרצל חונך ברוח תנועת ההשכלה, שאפיינה את יהודי גרמניה ואוסטריה באותה עת. במהלך לימודיו התיכוניים, התעניין הרצל בעיקר בספרות הגרמנית, בהיסטוריה ובפוליטיקה הגרמנית.
הרצל קורות חיים
עיתונאי, סופר ומדינאי, אבי הציונת המדינית ומייסדה של ההסתדרות בהציונית העולמית.
בנימין זאב תאודור הרצל נולד בבירת הונגריה, בודפשט ב2 במאי 1860.
בביתו, הרצל חונך ברוח תנועת ההשכלה, שאפיינה את יהודי גרמניה ואוסטריה באותה עת. במהלך לימודיו התיכוניים, התעניין הרצל בעיקר בספרות הגרמנית, בהיסטוריה ובפוליטיקה הגרמנית.
בשנת 1870 עברה משפחתו להתגורר בוינה, בירת אוסטריה.
באוקטובר 1878, נרשם הרצל ללימודי משפטים באוניברסיטת וינה, ולאחר מכן בשנת 1884 קיבל תואר ד"ר למשפטים והחל לעבוד במקצוע זה תקופה קצרה בוינה ובזלצבורג. לאחר כשנה, זנח את מקצוע המשפטים והתמסר לכתיבה.
בשנים 1895-1891 היה כתב בפריס מטעם העיתון הליברלי הוינאי החשוב הנוייה פרייה פרסה" (העיתון החופשי החדש). הרצל היה עד לגילויי אנטישמיות שגאתה בפריס בעת משפטו של אלפרד דרייפוס, קצין הצבא היהודי שהואשם בבגידה. בינואר 1895, נכח הרצל בטקס הציבורי המשפיל בו הוסרו דרגותיו של דרייפוס בעוד המון הפריסאי שואג "מוות ליהודים". משפט דרייפוס ותוצאותיו זעזעו את הרצל והוליכוהו לאפיקי מחשבה חדשים. הפרשה סימלה עבור הרצל את חוסר התקווה שבאמנציפציה ואת הצורך להציע פתרונות שונים בתכלית כדי לפתור מיסודן את בעיותיו של העם היהודי. תחילה, האמין הרצל כי הגירה המונית מאירופה האנטישמית תפתור את מצוקת היהודים, אך עד מהרה הגיע למסקנה שלא תהיה תקומה לעם ישראל אלא על ידי הקמת מדינה לעם היהודי במולדתו ההיסטורית.
בפברואר 1896, ראה אור חיבורו המפורסם "מדינת היהודים- ניסיון לפתרון מדיני של שאלת היהודים". למרות שהפתרון הלאומי הציוני כתשובה לאנטישמיות המודרנית באירופה הועלה עוד לפני הרצל, הוא היה הראשון שקרא לפעילות מדינית ענפה ואינטנסיבית. הרצל גרס שכדי לממש את הפתרון הלאומי הציוני, בראש ובראשונה יש להשיג זכויות פוליטיות בארץ ישראל ורק לאחר מכן להתחיל בתהליך ההתיישבות. בכך הפך הרצל לנושא דגלו של זרם "הציונות המדינית", שעמד בניגוד לזרם "הציונות המעשית" של "חובבי ציון" בראשות אוסישקין, שדגל בעבודה מעשית בא"י גם בלא שיובטח תחילה זכויות פוליטיות.
במישור הדיפלומטי, חתר הרצל להכרה בינלאומית ברעיונותיו על ידי פגיות עם עיתונאים, מדינאים בכירים ואישי ציבור בעלי השפעה. בין השאר בביקורו היחיד בארץ נפגש עם סולטן האימפריה הטורקית. במישור האירגוני, שאף לבנות תנועה מדינית יהודית וליצור הנהגה לתנועה. באוגוסט 1897, הרצל הצליח לכנס את הקונגרס הציוני הראשון, שנערך בבאזל, שוויץ.
בקונגרס זה, נוסחה "תכנית באזל" והוקמה ההסתדרות הציונית העולמית. הרצל נבחר לנשיאה לכל ימי חייו ועמד בראש ששת הקונגרסים הציונים הראשונים.
ב"קונגרס אוגנדה" ב-1903 הועמדה התנועה הציונית בסכנת פילוג. הרצל הצליח למנוע את הפילוג בהדגישו, שהיה מוכן לקבל את ההצעה להקים מדינה יהודית באוגנדה כפתרון זמני בלבד.
"פרשת אוגנדה" שברה את רוחו של הרצל. ה=במשך שבע השנים שעמד הרצל בראש התנועה הציונית הלך גופו ונחלש. לאחר המשבר בקונגרס הציוני השישי, הורע מצב בריאותו. למרות זאת המשיך הרצל במאמציו להשגת המטרה הציונית ונפגש עם האפיפיור ועם מלך איטליה.
הרצל נפטר ב3 ביולי 1904, כ' בתמוז תרס"ד ועל כן לא זכה לראות את חלומו מתגשם. באוגוסט 1949, הועברו עצמותיו מוינה ונקברו, לפי בקשתו בצוואתו בירושלים, בהר הרצל הנקרא על שמו.
בשנת 2004, נחקק בכנסת חוק בנימין זאב הרצל ומטרתו " להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני". במסגרת החוק, אחת לשנה, ב-י' באייר יום הולדתו של בנימין זאב הרצל, מתקיים יום הרצל.
שאלות לדיון
שאלות למחשבה:
- "קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות, כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה אל כברת ארץ מובטחת כחוק, בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית" (מתוך יומני הרצל)
- למה התכוון הרצל בדבריו?
- האם הציונות באה לידי ביטוי בימינו?באיזה אופן?
- אילו תכונות של הרצל הפכו אותו ל"חוזה"? כיצד תכונות אלו אפשרו לחזונו להתפתח?
