העברנו יום עם הלוחמים והלוחמות ששומרים על ירושלים כל השנה

כבר כשהגענו למחסום 'קלנדיה' בפאתי ירושלים, קיבלו את פנינו סמ"ר א' וסמ"ר מ', לוחמי מעברים בפלוגה א' של גדוד 'ארז'. בין המשמרות, הם הסכימו להקדיש לנו זמן לשיחה קצרה על התפקיד החשוב שלהם - ועוד ביום ירושלים.

לצד חגיגות העיר עליה 'הופקדו השומרים', הם מתארים את המאורע כיום מתוח, אך שלא שונה מהשגרה המבצעית במרחב. "כמעט בכל משמרת, עלול להתפרץ אירוע, לכן אנחנו עם עשר עיניים על כל תנועה", אומרת סמ"ר מ'.

כדי להבין את משימתם של לוחמי ולוחמות המעברים יותר לעומק, הנה כמה נתונים: מתחילת שנת 2026 הם רשמו 18,998 תפיסות.

ומה זה אומר בפועל? 9,150 שב"חים, 1,098 מסייעי שב"ח, 340 מסתננים בנסיבות מחמירות, 242 אמצעי לחימה, 225 זיופי תעודות זהות ומתחזים, 5,150 מנועי כניסה ודרושים ועוד 2,795 תפיסות אחרות (סחורות אסורות, סמים וכו').

"גם אם יש משמרות רגועות, אסור להיות שאננים", מבהיר סמ"ר א', "אנחנו כמובן בהקשבה ועוברים תדריך כל בוקר על דיווחים מודיעינים באזור - אבל תמיד עלול להגיע אדם, בלי התרעה, ולבצע פיגוע קטלני. לכן שמירה על דריכות היא חשובה ביותר".

אירוע שכזה, התרחש רק לפני כחודש ונחקק בזכרונה של סמ"ר מ'. "הייתי בתוך הטרמינל, בעמדת השרוול", היא משחזרת. "פתאום עבר נער בן 16 וזיהיתי שהוא מחביא סכין. ישר הכרזתי על 'הקפאת מצב', והקפצתי את שאר הכוחות. תוך כמה שניות הוא כבר היה מבודד, נלקח לחדר החקירות והאיום הוסר".

סמ"ר מ' וסמ"ר א'

"בהתחלה, חשבתי לעצמי שזה עוד מעצר, שקורה כאן די בתכיפות. אבל רק אחר כך נפל לי האסימון שאם הנער היה מצליח לעבור, או לא הייתי מזהה את הסכין שלו בזמן, הוא היה יכול להיכנס איתו לשטחי ישראל ולקחת חיי אדם - אולי אפילו לפגוע במישהו מהמשפחה שלי".

כפי שמסבירים לוחמי המעברים, התגובה המהירה הזו, היא עניין של אינסטינקט מדויק, שנבנה לאורך הניסיון שצוברים במחסומים. "בדיוק בגלל מקרים כאלו, אנחנו עוברים הכשרות ייעודיות בשגרה כמו אימוני 'קליבר' (אימוני הכשרה מיוחדים ללוחמה בטרור)", מציג סמ"ר א', "כדי שלא משנה מה יתפוס אותנו, בין אם דריסה הברחת אמל"ח או מפגע חמוש - נוכל לספק את המענה המתאים, במהירות האפשרית".

לוחמי מעברים באימון 'קליבר'

בדרך, עוברים הלוחמים והלוחמות טירונות 03 והכשרה של כ-3 חודשים. "במשמרות הראשונות, דברים כמו זיהוי של תעודות זהות מזויפות או רכב שמסתיר כלי נשק מרגישים כמו שפה זרה", מציינת סמ"ר מ', "רק אחרי תרגולים רבים ומספר אירועי אמת - זה נהיה שגור בתגובה שלנו". 

את השיחה שלנו נאלצנו לסיים, כדי שסמ"ר א' וסמ"ר מ' יוכלו להתכונן ולנוח לקראת המשמרת הבאה. אבל לפני שהלכו לפרוק את הציוד, הם מספרים על חוויית השירות הייחודית בעיר הזו: "לא רק ביום ירושלים, אנחנו מרגישים את ההערכה של התושבים. אין מרגש יותר מרכב שעוצר להגיד לך 'תודה' - אתה יודע שאתה עושה דבר משמעותי, בשביל האנשים שגרים כאן".