עוד 14 כלואים סיימו 12 שנות לימוד בבי"ס ראשון מסוגו בכלא 10

לאחר ההצלחה של המחזור הראשון, 14 כלואים נוספים סיימו בהצלחה את תוכנית 12 שנת לימוד בכלא 10 - עם פי 2 חניכים. המאורע נחתם בטקס חלוקות תעודות מיוחד, ואנחנו הצטרפנו למשפחות ברגע המרגש של יקיריהם, אחרי 4 חודשי לימודים

22.02.26
ליה אפשטין, מערכת את"צ

אחרי שהמחזור הראשון הסתיים בהצלחה לפני חצי שנה, נרשם בשבוע שעבר עוד הישג משמעותי לתוכנית 12 שנות לימוד בכלא נווה צדק (10): 14 כלואים נוספים קיבלו תעודת גמר תיכון או בגרות - פי 2 מהכיתה הקודמת.

לכבוד ציון הדרך, נערך בין כותלי הכלא טקס ייחודי בו המסיימים זכו לחלוק את הרגע עם המשפחות שלהם. כשהגענו לשם, עמדו בקבוצה מש"קיות החינוך, מחכות בסבלנות לפגוש את היקירים של מי שליוו לאורך 4 חודשי למידה ארוכים.

"ההבנה שהגענו לרגע הזה מרגשת אותי במיוחד", משתפת א', "חלק מהמשתתפים בפרויקט מגיעים מסביבה שלא איפשרה להם לשאוף לממש את היכולות שלהם, או אפילו לשתף במה שעובר עליהם". 

"בדיוק בגלל זה", היא מסבירה, "אנחנו מובילות הכשרות ושיעורי העצמה, שחשובים במיוחד כשעוסקים בנושא שגם ככה מאתגר אותם, כמו לימודים. היום למשל, בזמן שמציינים את יום המשפחה שעלול להיות מורכב עבור חלקם, היה לי חשוב להעביר שיעור בו יכלו לחלוק ולפרוק מה המונח 'משפחה' מסמל עבורם. זה לקח קצת זמן, והרבה שתיקות, אבל אחרי שאני שיתפתי ומישהו אחד שיתף פעולה, כולם רצו לחלוק, להציף ובעיקר לשחרר".

כשהיא מסיימת את המשפט, המשפחות כבר מתחילות להיכנס, והמש"קיות מנסות לזהות מי ההורה של מי. כשברכות השלום והחיבוקים המחממים ברקע, עברנו לשוחח עם ק', י' וד', שלושה כלואים שחיכו בציפייה. כששאלנו אותם בפשטות איך הם מרגישים, השיב הראשון: "לא חשבתי בכלל שאגיע למשהו כזה".

לצידו, ישב י', שהעיד שהרגעים הקשים בתוכנית, הם לאו דווקא משוואות האלגברה או חיבורים באנגלית. "כל יום מחדש הייתי צריך להזכיר לעצמי למה אני עושה את זה. היו פה בקרים שממש רציתי לפרוש, אבל ידעתי שיש כאן אנשים שלא מתכוונים לוותר עליי, ובגלל זה נשארתי. זה היה מאבק של ממש".

"בהתחלה לא רציתי להגיע לפרויקט", מודה ד', "זה לקח המון שכנועים של זהבית (מנהלת התוכנית), עד שבכלל הסכמתי לנסות - בפעם הראשונה היא אמרה לי 'תגיד רק ליום אחד', ואז זה הפך ליום נוסף, עד שמצאתי את עצמי עומד כאן עם תעודת גמר, שאף אחד לא דמיין שתהיה לי - אפילו לא המשפחה שלי".

ד' ומשפחתו

מאחורי י' מגיחות אמו ואחיותיו, והוא מבקש את סליחתנו ורץ לחבק אותם. ק', שעמד לידו, מוסיף שהוא הכי מחכה להראות את התעודה לבת דודתו הקטנה: "כשהייתי בגיל שלה לא היה מי שיאמין בי. עכשיו אני רוצה להיות המישהו הזה בשבילה, ולהראות לה שהיא יכולה".

ק' ומשפחתו

משם, נכנסים כולם לכיתת הלימוד, לחלוקת התעודות - בקהל נמצאות המשפחות, צוות הלימוד וקצין המשטרה הצבאית הראשי שליווה את הפרויקט מתחילת דרכו. י', נבחר לחניך למופת, ונאם בשם המסיימים. 14 שמות עולים בזה אחר זה לקדמת הבמה, מצדיעים ומחייכים למצלמה. כשתם הטקס, הכלואים מפתיעים את זהבית המנהלת בשלט תודה, שיתלה במשרדה לצד זה של המחזור הקודם.

י' בנאומו

כשכולם יוצאים מהכיתה, היא מספרת לנו שהרישומים למחזור הבא שיתחיל בעוד כחודש כבר בעיצומם: "כשהם רואים את ההצלחה של חבריהם, כלואים נוספים רוצים להשתתף בתוכנית, ולהפיק מתקופת הכליאה - כלי שיעזור להם להשתקם ולחזור לחברה, יחד עם ידע שלא היה להם מקודם".

י' בקבלת התעודה. מימינו, זהבית מהלת התוכנית, ומשמאלו, קמצ"ר