122

 אכילת בשר ודגים

הקדמה:

נאמר בתורה "השמר לך ושמור נפשך מאוד", ולמדו חכמים שכל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה. וביותר החמירו חכמים בדברים האסורים משום סכנה מאיסורים ממש ואמרו 'חמירא סכנתא מאיסורא'. אחד מדברים אלו הוא האיסור לאכול דגים ובשר.

שאלה: האם מותר להגיש בסעודה דגים ובשר בו זמנית, או שיש לחוש שיאכלו אותם כאחד?

1. מקור האיסור

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף עו עמוד ב:

ההיא ביניתא (דג) דאיטווא בהדי בישרא (שנאפה יחד באותו תנור עם בשר. רש"י.) - אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא (לאוכלו בכותח, שהוא מאכל חלבי, משום שיש בדג ריח של בשר). מר בר רב אשי אמר: אפילו במילחא (אפילו לאכול את אותו דג במלח, כלומר לבדו) נמי אסורה, משום דקשיא (גורם) לריחא ולדבר אחר (צרעת).

מבואר, שלדעת מר בר רב אשי אין לאכול דג שנאפה יחד עם בשר, משום שקשה הדבר לצרעת, וכל שכן שאין לאכלם יחד. רבים מהראשונים כתבו שהלכה כדברי מר בר אשי, שאכילת בשר ודגים כאחד אסורה, וכן פסק השולחן ערוך:

שולחן ערוך יורה דעה סימן קטז סעיף ב:

צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד, מפני שקשה לצרעת.

אולם, הרמב"ם (וכן הרי"ף) כתב רק את דינו של רבא מפרזיקיא, ולא הזכיר את דעת מר בר רב אשי:

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כג:

דגים שצלאן עם הבשר אסור לאכלן בחלב.

יש מהאחרונים שדחקו את דברי הרמב"ם ואמרו שאף לדעתו יש איסור באכילת בשר ודגים: 

איסור והיתר למהרש"ל סימן לה:

והלכתא בודאי כמר בר רב אשי דהוא בתראה (מהדור האחרון של האמוראים), וחלילה לומר דסמך (הרמב"ם) על חכמתו (שהרמב"ם היה רופא וסבר שאין בכך משום סכנה) לפסוק נגד סוגיא. הלכך נראה לי דהוא סבר דהאי עובדא (מעשה זה שבגמרא) לא איירי בצלאו בתנור אחד כדפירש רש"י, דסבירא ליה (לרמב"ם) דכהאי גונא (שבמקרה כזה שרק נאפה בתנור אחד) אין בו חשש סכנה ולא היה אוסרו מר בר רב אשי, אלא צלאו עם בשר ממש, ואף על פי כן לא אסרו רבא במלחא, ומר בר רב אשי אסרו אפילו במילחא, והכי הילכתא.

• כיצד פירש המהרש"ל את הגמרא על פי הרמב"ם?
• באיזה אופן ישנו איסור לאכול דג עם בשר על פי שיטתו?

אולם יש שביארו שלדעת הרמב"ם אין איסור כלל באכילת בשר ודגים:

שו"ת דברי מלכיאל חלק ב סימן נג:

אכן באמת גוף הדבר צריך עיון טובא, כיון דהטעם בזה משום דקשה לריחא ולצרעת... אם כן למה קרו לה סכנה. והלא יש בש"ס הרבה דברים שקשים לכמה מיני מחלות... ונהי דודאי אסור לאכול כל דבר המזיק לאיזה מחלה משום 'ונשמרתם לנפשותיכם', מכל מקום אין שייך לקבוע דין מיוחד על דג עם בשר רק דין כולל... ומצינו שאמרו חז"ל קשואין קשים כחרבות לגוף. ובכל זאת מותר לאכלם... וכן איתא בגיטין ס"ט ושבת ק"ט כמה דברים שקשים לחלאים שונים. ובכל זאת לא נזכר בפוסקים שיהא אסור לאוכלם. ונראה הענין שהוא רק מצוה דרך כלל שישמור כל אחד את נפשו מדבר שיוכל להזיק לבריאותו. והכל לפי העת והאדם. והרמב"ם בפ"ד מה' רוצח מביא רק דברים הכוללים שנזכרים בש"ס השייכים בכל עת. ולזה לא הביא הא דדג עם בשר לפי שהוא דבר פרטי שמובא בש"ס שמזיק לאיזה חולי, ואין שייך לפרטו, ורק בדרך כלל שבכל עת צריך ליזהר מדבר שבדרכי הרפואה מזיק לגופו. ובאמת מוכח להדיא ברמב"ם פ"ט מה' מ"א הכ"ג דמותר דג עם בשר שהרי כתב שם דג שצלאו עם בשר אסור לאכלו בחלב. משמע להדיא דלאכלו בעצמו מותר. וכן נראה דעת הרי"ף שהביא זה... ולא הביא דברי מר בר רב אשי החולק עליו.

1. איסור סכנה בזמן הזה

נאמר בגמרא:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עז עמוד ב:

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מדיחה אשה ידה אחת במים (יום כיפור) ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת... מאי טעמא (מדוע צריכה ליטול ידיה לפני הנגיעה באוכל)? אמר אביי: משום שיבתא.

וכתבו התוספות:

תוספות מסכת יומא דף עז עמוד ב:

משום שיבתא - פרש"י רוח רעה השורה על הידים שלא נטלן שחרית... ומה שהעולם אין נזהרין עכשיו בזה, לפי שאין אותה רוח רעה שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על הגילוי (משקים מגולים) ועל הזוגות (שתיית כוסות בזוגות, שבגמרא מבואר שיש בדברים אלו סכנה).

מכאן למד המגן אברהם לגבי אכילת בשר ודגים:

מגן אברהם סימן קעג ס"ק א:

דקשה לדבר אחר. ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כל כך, דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמרא שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים, והאידנא (ועכשיו) אינו מזיק, דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות.

אולם לדעת רובם הגדול של הפוסקים אין להקל בדבר, ואין ללמוד מדברי התוספות כלל:

שו"ת חלקת יעקב יורה דעה סימן לט:

ולא אבין מה שכבוד תורתו שקיל וטרי (נושא ונותן) אי שייך בכלל בזמן הזה דינים האסורין משום רוח רע, והביא מתוספות, לענין רוח רעה דשיבתא דאין נוהג בזמן הזה, וכן מתרומת הדשן לענין קטלנית (אישה שמתו לה שני בעלים, ואסור להתחתן עימה מחשש סכנה), דכמה תלמידי חכמים גדולים ואנשי מעשה דלא הוי קפדי לישא אותה.  וזה אינו, אטו כלהו בחדא מחתי מחתינהו (וכי כל דינים אלו שווים אחד לשני)? אדרבה מלשון התוספות הנ"ל וזה לשונם: 'שאין אותה רוח רעה שורה באלו המלכיות' - דייקו התוספות 'אותה רוח רעה' אינו שכיח, אבל לא על דרך כלל על כל מה דאסור משום רוח רעה... מכל זה נראה דלא סמכינן להתיר דבר הנאסר משום סכנה... והיכי דאתמר איתמר (רק במקום שאמרו במפורש להתיר, מותר).

• חווה דעתך, האם במצבים גבוליים שלא התפרש בבירור שיש בהם איסור בשר ודגים, ניתן יהיה להקל על פי טעמו של המגן אברהם?

1. אכילת בשר ודגים על אותו שולחן

נאמר במשנה:

משנה מסכת חולין פרק ח משנה א:

כל הבשר אסור לבשל בחלב... ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן... באיזה שלחן אמרו? בשולחן שאוכל עליו, אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל – נותן זה בצד זה ואינו חושש.

וכן נפסק בשולחן ערוך:

שולחן ערוך יורה דעה סימן פח סעיף א:

אפילו בשר חיה ועוף, אסור להעלותו על שלחן שאוכל עליו גבינה, שלא יבא לאכלם יחד. אבל בשלחן שסודר עליו התבשיל, מותר ליתן זה בצד זה.

מבואר שאין לשני אנשים המכירים זה את זה, לאכול זה בשר וזה גבינה על שולחן אחד, שמא יבוא לאכול משניהם יחד. ויש לעיין, האם חוששים לכך גם לגבי העלאת בשר ודג על שלחן אחד. בספר קהל יהודה נטה להחמיר:

קהל יהודה סימן פח דף ה עמוד א:

הוא הדין נמי (גם) דאסור להעלות דגים על שלחן שיש עליו בשר, דחמירא סכנתא מאיסורא... ומיהו יש לדחות.

אולם בספר שם חדש הביא מספר סברות להקל בדבר:

שם חדש דף מח עמוד א:

יש להסתפק בהא דקיימא לן דבשני בני אדם המכירים זה את זה כשזה אוכל בשר וזה גבינה דבעי הפסק להיכרא (שיש להניח ביניהם הפסק להיכר, שלא יבואו לאכול בשר וחלב יחד), אם דין זה נוהג גם כן בזה אוכל בשר וזה אוכל דגים בשלחן אחד, אי בעי הפסק להיכרא... או דילמא דווקא במידי (בדבר) דאיסורו מדאורייתא עבוד רבנן (עשו חכמים תקנה) דבעי היכרא, אבל במידי דלאו מחמת איסור דאורייתא לא בעו... ויש טעם להקל בדגים ובשר יותר מבשר בחלב, כיוון שיש היתר ותקנה לאכול בשר אחר דגים או איפכא, על ידי רחיצת ידיו ועל ידי קינוח הפה והדחה... מה שאין כן בבשר בחלב דמי שאכל בשר אין לו תקנה לאכול מיד גבינה, ומשום הכי גזרינן שמא יבוא לאכול.

• מה הם שני הנימוקים שהביא השם חדש להתיר?
• בדברי השם חדש מבואר שאיסור בשר ודגים אינו מן התורה. חשוב, האם לדעת הקהל יהודה ניתן לומר שאיסור אכילת בשר ודגים הוא מן התורה?

הגר"ע יוסף דחה את ראיית השם חדש להתיר:

שו"ת יביע אומר חלק ו יורה דעה סימן ט:

ומה שסיים הרב שם חדש לחלק בין בשר וחלב לבשר ודגים, דהתם אסור לאכול גבינה אחר בשר מיד אפילו על ידי קנוח והדחה, מה שאין כן בשר ודגים, הנה לפי מה שכתבו הפוסקים שאיסור העלאה הוא משום שמא יבא לאוכלם ביחד, אין לחלק בין זה לזה.

אולם למסקנה כתב להתיר מטעם אחר:

שו"ת יביע אומר שם:

ויותר היה לו לתת טעם דבסכנה דחמירא מזהר זהיר ולא יבא לקחת מחבירו, כי שומר נפשו ירחק מהם. ומכיון דלא שכיח שיאכל בשר ודגים ביחד, לא גזרו העלאה אטו אכילה... שאין חשש פן ישלח ידו ויאכל מהמין האחר, כיון דחמירא ליה סכנתא מאיסורא.

• כיצד דחה הגר"ע יוסף את ראיית השם חדש? ומה היא סברתו להתיר?

וכן פסק הגר"ש ואזנר להתיר:

שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן קיא:

דבר פשוט שאין לחוש למה שכתב בדרכי תשובה בשם ספר קהל יהודה, שאסור להעלות דגים עם בשר בשולחן אחד, וכן הקילו בזה כל הדורות, אבל נהוג הוא שלא מן הדין להביאם זה אחר זה בדרך חומרא.

• חשוב, האם לדעת המחמירים יהיה ניתן להגיש על שולחן הגשה אחד בשר ודגים? עיין שוב בשולחן ערוך בתחילת פרק זה.

1. הלכה למעשה

א. אסור לאכול בשר ודגים ביחד, ונהגו לאסור אף אכילת דגים עם בשר עוף.

ב. לדעת רוב הפוסקים אין איסור בהעלאת בשר ודג על שלחן אחד, אף במקום שסועדים חיילים שאינם שומרי תורה ומצוות, שלגביהם קיים חשש סביר שיאכלום ביחד. וכל שכן שמותר להניחם זה לצד זה בעגלות החימום.

'והגית בו' - דפי מקורות בהלכה צבאית ללימוד עצמי לחיילי צה"ל. יוצא לאור ע"י הרבנות הצבאית הראשית - ענף ההלכה - בית המדרש להלכה צבאית

מערכת: סא"ל הרב שהם עורקבי רע"ן הלכה, רס"ן הרב דב ברקוביץ רמ"ד הלכה, סרן הרב דודי גרינפלד מפקד בית המדרש, אע"צ הרב חנניה שפרן

עריכה: טור' רועי אלמלם. הקו הפתוח: 052-9414414. נשמח לשאלות ולתגובות: bmlhalacha@gmail.com

להצטרפות לקבוצת ההלכה יומית לחיילים בוואצפ וקבלת דפי 'והגית בו' (קבוצה שקטה), סרקו את הקוד הבא: