151

הקדמה:

מצוות שמיטת קרקעות נוהגת בארץ ישראל בלבד. בדפים הקודמים למדנו על כך שלרוב הפוסקים בזמן הזה מדרבנן בלבד. עוד למדנו, שישנם הבדלים הלכתיים שונים בין הלכות שמיטה בגבולות 'עולי מצרים', שנכבשו רק במסגרת כניסת ישראל לארץ בימי יהושע, לבין הלכות שמיטה בגבולות 'עולי בבל', שנכבשו בשנית בימי עזרא ונחמיה. בדף זה נדון בחיוב שמיטה במקומות שנכבשו על ידי צה"ל מעבר לגבולות אלו (כגון באזור הערבה הדרומית). לא נעסוק בדף זה בתיחום הגבולות עצמם, ובבירור אלו חלקים מארץ ישראל אינם נכללים בגבולות עולי מצרים.

• מקור הדין

כתב הרמב"ם:

רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ב-ג:

ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא, מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים, אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא א"י כדי שינהגו בו כל המצות... הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען... אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה, אינו כארץ ישראל לכל דבר... ומפני מה ירדו ממעלת א"י מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל... ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבש ארצות אחרות היה כיבושו כולו כארץ ישראל לכל דבר.

• מהם שלושת התנאים לדעת הרמב"ם לכך ששטחים הנכבשים יתקדשו בקדושת ארץ ישראל (לעניין מצוות התלויות בארץ)?

בהלכות מלכים כתב הרמב"ם תנאי נוסף:

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ו:

כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין, הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר.

• מהו התנאי הנוסף שמציין הרמב"ם?
• חשוב, מדוע לא הזכיר הרמב"ם תנאי זה בהלכות תרומות?
• חווה דעתך, האם שחרור השטחים במלחמות ישראל שבדורנו עומד בתנאים אלו?

בנוסף, מדברי התוספות נראה שקידוש הארץ נעשה באופן יזום, ואם אינם מקדשים, לא חלה הקדושה:

תוספות מסכת יבמות דף פב עמוד ב:

במדרש רות... קאמר ר' יוחנן: מעשרות - כיון שגלו (בגלות ראשונה) נפטרו, והם (עולי בבל) חייבו עצמן מאליהן... הכי פירושו, כיון שגלו נפטרו, שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד, ולא היה חובה להם לקדש את כל ארץ ישראל... וכמו שהניחו במקצת היו רשאין להניח הרבה יותר, או שמא הכל אם היו רוצים. ואף על פי כן, חייבו עצמן מאליהן וקדשו, וכיון שקדשו קדשה מן התורה.

• סכם, מהם התנאים להחלת קדושה על שטחי ארץ ישראל (חמישה תנאים)?

• שיטת הגר"ש גורן – בכוחם של כיבושי צה"ל להחיל קדושה

הגר"ש גורן ביאר שבשחרור השטחים על ידי צה"ל מתקיימים כל התנאים להחלת קדושת ארץ ישראל עליהם:

קדושת אזור עולי מצרים לאחר מחמת ששת הימים – אמונת עיתך גיליון 50:

הדבר תלוי בשאלה אם הכיבוש של צה"ל נחשב לפי ההלכה ככיבוש רבים, שאז הארץ מתקדשת מאליה כמו שנראה מדברי הרדב"ז על הרמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ה), לפי שיטה זו שקדושת הארץ באה מאליה אם הקדושה לפי רצון העם, נשאלת רק השאלה האם הכיבוש של צה"ל נחשב כיבוש רבים מבחינת ההלכה... והבעיה היא כיוון שאין לנו מלך ולא נביא, שמא אין הכיבוש בר תוקף מבחינת ההלכה לענייו קדושת הארץ הבאה מכוח כיבוש רבים... אבל כבר נתבאר אצלנו על פי המקורות שלעניין זה אין צורך במלך ממש, אלא כל ממשלה השלטת לפי רצון העם זוכה לזכויות מלכות בכל הנוגע לייצוג העם מעין זה, שהיא רשאית לצאת למלחמה, וכל מה שנכבש על ידה נחשב מבחינת ההלכה ככיבוש רבים, מאחר שזה על דעת כל ישראל, והיא שלטת בכוח העם היושב בציון... כמו כן מתעוררת הבעיה של רוב ישראל, האם צריכים לדעת הרמב"ם רוב העם כולל היהודים בגולה, או שמא מספיק רוב אלו שבארץ ישראל, כמו שמצינו במס' הוריות (ג ע"א): "אמר רב אסי ובהוראה הלך אחרי רוב יושבי ארץ ישראל"... יש ללמוד מזה שבכל מקום שזקוקים לרוב ישראל, אין הולכין אלא אחר בני ארץ ישראל, ואין משגיחין על יושבי חו"ל, כמו שכתב הרמב"ם לענייו הוראה. וכיוון שמלחמות צה"ל היו על דעת רוב יושבי ארץ ישראל נקרא זה כיבוש רבים. הנה בהל' מלכים (פ"ה ה"ו) כתב הרמב"ם: "כל הארצות שכובשין ישראל במלך עפ"י בית דין...". הרי לנו תנאי נוסף, שזה יהיה על פי בית דין שהוא בודאי בית דין הגדול. ויש לומר שבהלכות תרומות מדבר הרמב"ם במלחמת מצווה דהיינו בכיבוש ארץ ישראל עצמה שאז אין צורך בבית דין הגדול... אבל בהלכות מלכים מדבר הרמב"ם כשכובש שאר ארצות מחוץ לגבול ישראל... ובנידון דידן מדובר בתוך גבול ארץ ישראל המובטחת ואשר הייתה בגבול עולי מצרים, בודאי שאין צורך לרשות בית דין הגדול כדי לשחררה בשלישית. אבל מלך משמע שצריך גם במלחמת מצווה. לכן דינה של מלחמה זו כדין מלחמת מצווה, וכיבושיו של צה"ל באזורי ארץ ישראל המובטחת נידונים כדין כיבוש רבים. ויוצא שכל האזורים שהיו כלולים בקדושה ראשונה בגבול עולי מצרים, אע"פ שלא היו בגבול עולי בבל והופקעה קדושת הארץ בחורבן בבל, חזרה כעת קדושתה עם שחרור הארץ מחדש ע"י צה"ל. ולשיטות הפוסקים הסוברים שהכיבוש של רבים עצמו גורם לקידוש הארץ, ואין צורך לקידוש מיוחד בפה ע"י ב"ד או המלך. דינה כיום של א"י כולה שהייתה כלולה בגבול עולי מצרים, כדין האזור של עולי בבל לפנים שקדושתה מן התורה.

• סכם, כיצד מתקיימים התנאים להחלת חיוב מצוות התלויות בארץ, במקומות שנכבשו על ידי צה"ל?

מטעם אחר, יש שכתבו שניתן להחיל קדושה גם בזמן הזה:

קרית ספר הלכות תרומות פרק א:

ונראה דבעינן מלך או נביא ורוב ישראל אפילו לכיבוש ארץ ישראל היינו בכיבוש ראשון אבל כיבוש שני כיון שכבר קדשה ארץ ישראל אף על פי שבטלה כשגלו לא הוצרכו רוב ישראל אלא עזרא וסיעתו קדשוה.

לאור זאת כתב הגר"י אריאל:

באהלה של תורה ח"ד סימן מב:

ויש להוסיף נקודה נוספת, שהועלתה ע"י האחרונים, ושלפיה יתכן שהכיבוש בימינו מקדש, אף אם לא נקבל את מה שכתבנו עד כה, ולשם קידוש הארץ יש צורך במלך, סנהדרין והקדשה מיוחדת. האחרונים מחדשים שכל התנאים האמורים נצרכים רק כשמקדשים את הארץ לראשונה, אך אחרי שנתקדשה הארץ ואנו צריכים רק להחזיר לה את קדושתה אין צורך בכל התנאים האמורים.    

• שיטת הגר"י זווין – אין אפשרות לחדש קדושה בזמן הזה

לעומת זאת, יש שנקטו, שלא ניתן להחיל היום קדושה חדשה:

המדינה העברית וקדושת הארץ – תחומין כרך י:

שאלה מעין זו עוררה מחלוקת. הדבר נוגע לכיבושי מלכי חשמונאים. ר' יעקב עמדין בספרו "מור וקציעה" (סימן שו) סובר, שכל מה שכבשו מלכי חשמונאים בכלל גבולות עולי בבל ייחשב, וחלה עליהם קדושה שניה. נחלק עליו בעל "תבואות הארץ" והוכיח בראיות שקדושה שניה חלה על מה שהחזיקו עזרא ובני דורו בלבד, ולא על מה שנכבש אחר כך בזמן החשמונאים והורדוס וכדומה.

כשתימצי לומר, חזקת המדינה של עכשיו בנוגע לחלות קדושה חדשה, היא פחותה יותר מכיבוש החשמונאים, ומשני טעמים:

א. קדושה שניה... הרי למדוה מפסוק: "אשר ירשו אבותיך וירשתה – ירושה ראשונה ושניה יש להם" ואם קדושה זו נתבטלה, מנין לנו קדושה חדשה, שלא הוזכרה בתורה? אפילו אם נאמר שכיבוש החשמונאים פעל קדושה, הרי זה בכלל הקדושה השניה והמשכה, אבל קדושה חדשה אין לנו.

ב. ראינו שהמאירי והרדב"ז פירשו, שקדושת עזרא לא באה ממילא על ידי החזקה, אלא שעולי בבל קידשוה בפירוש בפה. מסתבר שבנוגע לקדושת פה, לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ויקדש. בימי עזרא היו נביאים ואנשי כנסת הגדולה, ואף בימי החשמונאים היו סנהדרין ובית דין סמוכים, ואם הם קידשו, מנין לנו שאנו יכולים לקדש?

• סכם, מהן נקודות המחלוקת בין הרב זוין לבין הרב גורן?

• קדושת ארץ ישראל במקומות שנכבשו במלחמת ששת הימים

על אף האמור לעיל, סבר הגר"ש גורן, שלמעשה המקומות שנכבשו במלחמת ששת הימים, מעבר לגבולות 'עולי מצרים', אינם חייבים במצוות התלויות בארץ, אלא אם כן הוחלה בהם ריבונות ישראלית מלאה:

קדושת אזור עולי מצרים לאחר מחמת ששת הימים – אמונת עיתך גיליון 50:

ברם, כל זה בתנאי שכיבושו של צה"ל במלחמת ששת הימים היה על מנת לשחרר את הארץ מידי האויב, ולהשאירה בידינו... אבל מכיוון שהאזורים החדשים מוחזקים בידינו תחת ממשל צבאי, ועל פי האמנה הבינלאומית ביחס לשטחים מוחזקים, שמא אין בכוח כיבוש זה לקדש את הארץ כמו כיבוש רבים על דעת ישראל. והראיה לכך היא שאין מחילים על אזורים אלו את החוק של מדינת ישראל, אלא חיים עדיין לפי החוקים של מדינות האויב ששלטו עליהם לפני מלחמת ששת הימים. ומכיוון שהתנאי לקידוש הארץ הוא שיהיה "כיבוש רבים", וכיבוש רבים הוא רק אם נעשה ע"י מלך ישראל (או מלכות ישראל כנ"ל) "מדעת רוב ישראל", כמו שקבע הרמב"ם בהל' תרומות, הרי הדבר תלוי בדעת רוב ישראל בארץ ישראל ובהחלטתם... לכן, אע"פ שבזמן שחרורו של צה"ל את האזורים שמחוץ לגבול עולי בבל ובתוך גבול עולי מצרים, לא נתקדשו ממילא, משום שלא הוחל עליה חוק המדינה כי אם חוק הממשל הצבאי, יכולה החזקה וההתנחלות שתבוא אחרי כן (אם תהיה על דעת רוב ישראל שבארץ) ותחיל את קדושת ארץ ישראל על כל השטחים המשוחררים. זוהי השקפת הרמב"ם וסיעתו בנושא זה.

• הלכה למעשה

נחלקו פוסקי דורנו, האם בכוחם של כיבושי צה"ל להחיל את קדושת ארץ ישראל, לעניין חיוב מצוות התלויות בארץ. במקומות שלא נכבשו בעבר על ידי עולי מצרים או עולי בבל, ובלבד שהחילו במקום זה ריבונות ישראלית מלאה. פירות וירקות המגיעים לצה"ל מאזורים אלו אינם קדושים בקדושת שביעית.