176

הקדמה:

חז"ל מבארים, שמשה רבינו לא הסכים לינוק חלב אלא מאישה יהודיה, היות והוא עתיד לדבר עם הקב"ה פה אל פה, ובשביל מדרגה קדושה זו צריך להיות קדוש וטהור מיום היוולדו. גם אנו נדרשים לטהר עצמנו ולהישמר מן הכיעור ומן הדומה לו, בייחוד בתחום קדושת האכילה, וכך נזכה להידבק בשכינה.
בגיליון 175 עסקנו באיסור חלב וגבינת עכו"ם, בגיליון זה נדון במעמדם ההלכתי של החמאה והאבקה המופקים מחלב זה.

שאלה: האם חייל החש עייפות במהלך שמירה בשעות הלילה, רשאי לאכול שוקולד ושאר ממתקים המכילים אבקת חלב נכרי, בכדי לשמור על עירנותו?

⦁ חמאת עכו"ם

בניגוד לגבינה וחלב עכו"ם שהוזכרו מפורשות במשנה ובגמרא, לא הוזכר בפירוש איסור ביחס לחמאה, ונחלקו הראשונים בדבר:

הרמב"ם כתב:
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה טו:
החמאה של עכו"ם מקצת הגאונים התירוה, שהרי לא גזרו על החמאה וחלב הטמאה אינו עומד, ומקצת הגאונים אסרוה מפני צחצוחי חלב שישאר בה, שהרי הקום (החלב המוצק של החלב) שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל במיעוטו, וכל חלב שלהן חוששין לו שמא עירבו בו חלב בהמה טמאה.

למעשה הכריע הרמב"ם:
שם הלכה טז:
יראה לי שאם לקח חמאה מן העכו"ם, ובשלה עד שהלכו להן צחצוחי חלב, הרי זו מותרת, שאם תאמר נתערבו עמן ונתבשלו כולן בטלו במיעוטם, אבל החמאה שבשלו אותה עכו"ם אסורה משום גיעולי עכו"ם כמו שיתבאר.

הראב"ד השיג על דברי הרמב"ם וכתב:
שם:
אמר אברהם: הכל הבל ורעות רוח שכל האיסורין שנוהגין בגבינה נוהגין בחמאה, ומה שכתב שהלך האיסור ונתמעט ונתבטל, כמה מכוער הדבר שנקנה מהם חשש איסור מפני בטולו ברוב.

כיוצא בזה כתב הרשב"א:
תורת הבית הקצר בית ג שער ו דף צ עמוד ב:
החמאה שלהם אסורה גם כן מן הטעם הזה שאמרנו. ואפילו בשלו אותה אסורה, ואין אומרים בידוע שהלכו צחצוחי חלב טמא שבה, שאם אתה אומר כן, אף חלב שחלבו עכו"ם שאסרו מפני תערובות חלב טמא, יהא מותר לגבן ממנו גבינה או לעשות ממנו חמאה ויבשל עד כדי שילכו צחצוחי חלב טמא באומד. אלא מכאן אתה למד שאין להם תקנה לעולם, לפי שכל הדברים האלו הלכו בהם לחומרא להתרחק מאיסורי עובדי גילולים, ומי שהתיר החמאה לאחר בישול לא נראו דבריו כלל.

הגדרה נוספת לתוקף האיסור, כתב הטור בשם הרא"ש:
טור יורה דעה סימן קטו:
ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר שלא היה יודע בה (בחמאת עכו"ם) טעם ברור לאסור, אלא שנהגו בו איסור, לכן לא היה מוחה לאנשי המקום שנוהגין בו היתר אבל אם רוב המקום נוהגין בו איסור אין לאדם לשנות.

⦁ סכם את ארבעת השיטות באיסור חמאת עכו"ם.

⦁ נסה לבאר, מהו היסוד המרכזי שבמחלוקת הראשונים?

השולחן ערוך שילב בין דעת הרמב"ם לדעת הרא"ש וכתב:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קטו סעיף ג:
החמאה של עובדי כוכבים, אין מוחין לאנשי המקום שנוהגין בו היתר. ואם רוב בני המקום נוהגים איסור, אין לשנות. ובמקום שאין מנהג, אם בשלה עד שהלכו צחצוחי החלב, מותרת.

והוסיף הרמ"א:
הגה על השולחן ערוך הנ"ל:
גם מותר לבשלה לכתחלה כדי שילכו צחצוחי חלב.

⦁ חווה דעתך, מדוע לדעת המתירים, חמאת גויים אינה אסורה משום החלב שבה?

⦁ פקיעת גזירת חלב עכו"ם ביחס לחמאה

כנסת הגדולה ביאר, שהיתר החמאה נובע מכך שגזירת החלב איננה שייכת בו, היות ולא ניתן להכין חמאה מחלב טמא:
כנסת הגדולה הגהות טור יורה דעה סימן קטו:
מפני שלא התירו חז"ל דבר הנקפה רק במקום שאינו נקפה רק שומן החלב לבד והשאר נשאר בלתי עומד, בכהאי גוונא לא חיישינן לעירוב דבר טמא, שהחלב הטמא אין בו שומן שנקפה, ואפשר דמהכי טעמא התירו בחמאה. אבל במקום שהחלב כולו השמן והבלתי שמן נקפה כמו היוגור"ט, שאפילו מי החלב שאין דרכם להקפות לא בגבינה ולא בחלב והם נקפים בחלב החמוץ מחמת המעמיד.

⦁ מדוע לדעת הכנסת הגדולה, יוגורט הנעשה ע"י גוי אסור, בעוד החמאה מותרת?

אולם, בדברי החתם סופר מבואר שכל שנשתנה הצורה מחלב וגבינה, אין זה בכלל הגזירה, ללא קשר לדרך העמדת החמאה:
שו"ת חתם סופר חלק ב יורה דעה סימן קז:
החלב אסורה, אמנם כשנשתנה מצורתה ונעשית חמאה או גבינה לא גזרו וחזרה להתיר.

⦁ אבקת חלב נכרי

על פי דרכו של החתם סופר, התיר הגרצ"פ פראנק לאכול אבקת חלב נכרי:
שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קג:
בדין אבקת חלב הניקח מהעכו"ם, שתנאי בית חרושת זה מפורסם שנעשה דווקא מחלב פרה ולא ממין אחר, ובודאי אף אם תמצא לומר דיש לחוש לתערובת חלב טמא, עדיין יש לדון דאבקה זו מותרת משום ספק ספיקא דשמא אין כאן תערובת חלב טמא כלל, ואף אם תמצא לומר דיש בו שמא שאינו אלא מיעוטא שאינו אוסר מן התורה... ואבקת חלב נמי אין בה חשש של העמדה באיסור כמו חמאה, ומכיון דהאבקה לא היתה מעולם נכללת לא בגזירת חלב ולא בגזירת גבינה ואין בה חשש של אעירובי חלב טמא... ומכל שכן בנידון דידן שיש פיקוח ממשלתי ומקפידים מאד שלא לערב שום חלב זולת חלב פרה... ובפרט שיש עונש על המזייף לכן אין מקום לאסור את המותר ולעשות גזירות מעצמנו.

הוסיף על כך הציץ אליעזר, שמכל שכן שיש להקל במוצרים (כגון שוקולדים) המכילים אבקת חלב כזאת:
שו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן כה:
יוצא לנו מדברי הגרצ"פ ז"ל גם לנידוננו שאבקת החלב הניתנת במוצרי השוקולדה מותרת היא בכלל, עוד זאת נלמד מהם בעל אחת כמה וכמה להתיר במכל שכן לכגון נידוננו אשר לקונים הישראלים המדובר כבר על תערובת שניה. זאת אומרת לאחרי שגם את האבקת חלב מערבם בגוף אחר, הוא מוצרי השוקולדה, אשר בהם מוצרים נוספים אחרים כנ"ל, לכן בודאי שיש איפוא מקום לומר שאפילו מחמירים באבקת חלב לבד, מכל מקום יודו גם הם בכגון דא שאבקת חלב מעורב עם מוצרים אחרים שזה כבר לא היה כלל בגזירת הדבר שבמנין של חז"ל, ונשאר רק החשש כשלעצמו, ואם כן מכיון שברור לנו במציאות שזה רק מחלב טהור של פרות, אם כן כולי עלמא יודו שזה מותר.

החזון איש סבר כי יש לחלק בין אבקת חלב שהיא חלב מיובש הנכלל בגזירה, לבין חמאה שהיא מוצר חדש שעליו לא חלה הגזרה:
חזון איש יורה דעה סימן מא אות ד:
אבקת חלב אינו ענין לגבינה וחמאה.. אבקת חלב נעשה ע"י אויר חם ויבש, והלחות של החלב כלה באויר, והיבש של החלב נשאר, ופעולה זו אין לה צורך לטבע של הפרשה, ואפשר ליבש כל דבר לח ואפשר ליבש חלב טמא כחלב טהור, ויש כאן חשש של חלב טמא לגמרי או לתערובותו, ואין הבדל בין חלב עכו"ם לאבקת חלב.

⦁ חשוב, האם החזון איש יחלוק רק על דברי הגרצ"פ פראנק או גם על דברי הציץ אליעזר?

אף על פי כן, הוסיף החזון איש ואמר, שכיום שיש פיקוח ממשלתי זה דומה לישראל העומד על גב הגוי ויהיה מותר לכולי עלמא:
חזון איש שם:
ואמנם כשיש פיקוח הממשלה על החלב שלא יערבו חלב טמא והם צפוים לעונש על הזיוף, יש מקום לומר דהוי כשפחות החולבות דמירתתות (מפחדות), וכיושב בצד העדר וכשהוא עומד הוא רואה.

⦁ חווה דעתך, האם היתר זה עולה להלכה גם על פי דרכו של כנסת הגדולה?

אולם, הגר"מ שטרנבוך כתב שהחזון איש לא הקל בדבר למעשה:
תשובות והנהגות כרך ב סימן שעג:
ובמקום אחר הבאתי עדות אנשים נאמנים שהחזון איש זצ"ל לא התיר למעשה כלל אפילו בפיקוח ממשלתי, והמנהג בכל ישראל לאסור, והחזון איש גופא לא התיר, רק בדבריו יש להקל בחולה דוקא ומצא בזה טעם של פיקוח ממשלתי, ויש אומרים שגם לחולה לא התיר למעשה, וכל דבריו היו רק ב"יש מקום לומר" כמשא ומתן.

וכך גם פסק הגר"מ אליהו לאסור אכילת אבקת חלב נכרי מדינא:
שו"ת מאמר מרדכי כרך א יורה דעה סימן ד:
הנה בזמן האחרון רצו כמה רבנים להקל בעניין אבקת חלב, וטעמם שלא אסרו חז"ל אבקת חלב בפירוש בשום מקום ואין לנו להוסיף על דבריהם... אך יש לדחות את טענת המתירים, דכיון שהאבקת חלב נאסר בהיותו חלב, אם כן איך יפקע האיסור.

הגר"י יוסף כתב שמעיקר הדין מותר אך ראוי ונכון להחמיר:
ילקוט יוסף יורה דעה סימן פא סעיף יד:
אבקת חלב של גויים שמערבים בשוקולד וכדומה [עם הכשר מהרבנות], מעיקר הדין אין בזה איסור משום חלב עכו"ם, אחר שידוע שעושים אבקה זו מחלב פרות. וכן דעת החזון איש, הרב זקן אהרן, לבושי מרדכי, ועוד. ולכן מותר לאכול שוקולד זה. אולם עם כל זה ראוי ונכון להחמיר בזה. אך לקטנים יש להקל גם במיני מתיקה.

⦁ מהם טעמי ההיתר שנאמרו לאבקת חלב נכרי?

⦁ מהו טעמם של המחמירים?

⦁ הלכה למעשה

כך נפסק להלכה בספרנו 'תורת המחנה':

⦁ חלב שחלבו עכו"ם בלא השגחה אסור מדברי חכמים, ונחלקו ראשונים ואחרונים כיצד הדין כשאין חשש מעשי שהגוי יערב חלב טמא בחלב הטהור, וכל שכן במקום שישנו פיקוח ממשלתי על כך. למעשה, המנהג הנפוץ בארץ ישראל להחמיר בזה.

⦁ אבקת חלב, שהופקה על ידי נכרי מחלב שנחלב על ידו, מותרת לדעת רוב הפוסקים, ויש המחמירים גם בזה.

⦁ הנוהג להחמיר שלא לאכול מאכלים המכילים אבקת חלב נכרי, אם היה מודע לכך שדעת רוב הפוסקים להקל, והוא בחר להחמיר כדעת האוסרים, אינו רשאי להקל אלא במקום צורך גדול.

⦁ מי שלא היה מודע לכך שרוב הפוסקים מקילים בדבר, רשאי לסמוך על דעת המקילים מעתה, ואינו צריך לערוך התרת נדרים.

⦁ במידה והאדם רק חושש לדעת המחמירים לכתחילה, רשאי להקל בשעת הדחק מועט, כיוון שיש להניח שעל דעת כן לא קיבל על עצמו לחשוש לדבריהם.

יש לציין, שפעמים רבות, במוצרים המכילים אבקת חלב נכרי, מעורבים גם רכיבי חלב נוספים, שדינם לעיתים חמור יותר.