178

הקדמה:
כתב מרן הרב קוק: "קדושת השבת יש שנים בכחה: האחד מה שהיא מקדשת ומעלה את ישראל בקדושתה העליונה, ומרוממת אותם בעצם קדושת היום, למעלה מכל עניני חול, ומדבקתם בכבוד עליון וקדושה עליונה. חוץ מזה, היא ממשכת גם כן את כח כל ימי המעשה עם כל חילונותם (צד החול שבהם) ושפלותם, שעל ידי שהם נזכרים בקדושת השבת הנם מתרוממים".

הצטרפות לרכב הנוסע בהיתר כלולה בשאלות הלכתיות רבות. בגיליון זה נתמקד בהיבט איסור יציאה מחוץ לתחום.

שאלה: האם חייל החפץ להתפלל במניין או חפץ לסעוד אצל משפחה מארחת בשבת, רשאי להצטרף לרכב סיור כבד היוצא מחוץ לתחום שבת (כשהדבר אינו כרוך באיסורים אחרים)?

⦁ תחומין למעלה מעשרה טפחים

נאמר בגמרא:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מג עמוד א:
בעי רב חנניא: יש תחומין למעלה מעשרה (טפחים) או אין תחומין למעלה מעשרה? עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה (וסוף התחום באמצעו) לא תיבעי לך (אין ספק שאסור ללכת על גביו) - דארעא סמיכתא היא (העמוד נוח להילוך, ונחשב כמהלך על הקרקע). כי תיבעי לך (יש להסתפק) - בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה (שסוף התחום באמצעו ואינו נוח להילוך).

מכיון שספק זה לא ניפשט, כתבו הראשונים שיש להחמיר במקום בו יציאה מחוץ לתחום אסורה מן התורה, ולהקל באופנים שאינה אסורה אלא מדרבנן:
חידושי הרמב"ן שם:
וכיון דבעיא דיש תחומין או אין תחומין למעלה מעשרה לא איפשיטא, ספק דדבריהם הוא ולהקל... וקיימא לן נמי הלכה כדברי המיקל בעירובין, וסוגיין בכולה תנויין בעירובין לקולא. ואני תמה על מה שראית במפרשי ימים כשמגיעין ליבשה בשבת מהן שאין יוצאין מן הספינה ומהן שבעלי ספינה אינו יהודי משליכין אותן לחוץ ואין זזין מד' אמות שלהם, ולא ידעתי מי הנהיג אותם בחומרא זו.

וכך נפסק בשולחן ערוך:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תד סעיף א:
המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ד' טפחים, הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו; ומה שיהיה בדרבנן, יהיה ספיקו להקל.

והעיר הרמ"א:
הגה שם:
מיהו אם היה הולך בדרך זה... חוץ לי"ב מיל, אזלינן לחומרא למאן דאמר תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא.

אולם, כתבו הפוסקים שאין פטור זה חל כאשר יושב בעגלה הרחבה ד' על ד' טפחים החשובה כ'ארעא סמיכתא':
בית יוסף אורח חיים סימן רסו:
ואם הולך בקרון כל שהוא רחב ד' אף על פי שהוא גבוה י' או יותר כארעא סמיכתא היא, ואית ביה איסור תחומין לכולי עלמא אם יוצא חוץ לתחום.

וכן כתב המשנה ברורה:
משנה ברורה סימן רסו ס"ק י:
אבל כשהבהמה מושכת בקרון, אפילו אם הקרון גבוה עשרה טפחים, לכולי עלמא טוב יותר שילך ברגליו משישב בקרון, כי ע"י הישיבה עובר על איסור שימוש בבעלי חיים וגם על תחומין, מה שאין כן אם ילך ברגליו לא יעבור רק (אלא) על תחומין.

⦁ לאור זאת, האם יש מקום להקל באיסור תחומין, כשיושב ברכב במקום גבוה מעשרה טפחים?

⦁ תחומין בנסיעה

כתבו התוספות:
תוספות שם ד"ה הלכה כרבן גמליאל בספינה:
פסק רשב"ם דמותר ליכנס בספינה מבעוד יום בערב שבת אפילו שהספינה הולכת חוץ לתחום בשבת דספינה ממילא אזלא (הולכת) ואיהו לא מידי עביד (והאדם אינו עושה דבר), ובלבד שלא יצא חוץ לספינה, והספינה כולה כארבע אמות... ועוד פסק רשב"ם שאפילו בשבת שרי ליכנס כיון דלאו מידי קא עביד, אך אין לו אלא ארבע אמות כיון דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום... ועוד רצה רשב"ם להתיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום, וחזר בו משום שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ארבע אמות. ואומר ר"י דאפילו ליכנס בו בערב שבת אסור, דדוקא בספינה שרי ליכנס בערב שבת, אבל הכא כיון דאפשר לו לירד אסור.

וכן כתב הרמב"ן:
חידושי הרמב"ן שם:
ויש מחזרין אחר האיסור לומר דתחומין של שנים עשר מיל דבר תורה... וכיון שכן אם הלכה ספינתן שלש פרסאות בים אסורין הם לצאת דהשתא הויא לה ספיקא דיש תחומין למעלה מעשרה ספק בשל תורה וספיקא דאורייתא לחומרא, וגם זה אינו נכון, ולא ראוי לחוש מפני שהליכתן בספינה בים בין למעלה בין למטה ודאי מותרת היא... ואין אני קורא בזה אל יצא איש ממקומו כיון שלא הלך ג' פרסאות ברגליו שהרי הלוך הספינה אינו קרוי הלוך כלל. ותמה על עצמך הוא יושב ברשות היחיד שלו שהספינה רשות היחיד הוא גבוה עשרה ורחבה ארבע' וכדאיתא בפרק הזורק ואתה חושש לו משום מהלך שלש פרסאות? איהו מינח נייח (נח) וספינה הוא דקא מסגיא (מהלכת) וחצר מהלכת הוא ולא אדם מהלך כלל.

⦁ מדוע על פי הרשב"ם והרמב"ן אין איסור תחומין במי שיושב בעגלה? האם יש הבדל ביניהם?

⦁ מה יהיה הדין לדעתם בנסיעה ברכב?

החתם סופר דן באפשרות לעלות על רכבת המונהגת בידי אינו יהודי בשבת:
שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן צז:
בענין עגלת קיטור הם העגלות ההולכים ע"י קיטור, הנה לית בהו לא משום משמש בבעלי חיים ולא משום נכרי העושה מלאכה בתבערות הגחלים דהרי איכא רוב גוים וליכא אלא משום תחומין. ואף על פי שהוא למעלה מעשרה (טפחים) מכל מקום הרי הוא רוחב ארבע... ונראה לי דהוה ספק ספיקא להחמיר ואין להתיר... דיש תחומין למעלה מיו"ד, ואפילו אין תחומין מכל מקום ברחב ד' יש תחומין... דילמא כהרי"ף ורמב"ם די"ב מיל דאורייתא וספיקא לחומרא ונמצא הווי ליה ספק ספיקא להחמיר, ולא מצאתי להתיר לישראל לישב על העגלה הנ"ל בחול אם יודע שיסע גם בשבת.

וכן הכריע הגר"ע יוסף:
שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן טז:
אולם הובאה לידי תשובה כתיבת יד מהגאון המפורסם רבינו עבדאללה סומך זצ"ל... וראיתי שכתב בדבר נסיעה באניה של אש בשבת, הדבר פשוט שאיסור גמור הוא, ואפילו יורדים אליה קודם השבת, משום איסור תחומין... ולכאורה הדבר תמוה, שזהו נגד כל הפוסקים הנ"ל, שבאניה ההולכת בים לא אמרינן דכארעא סמיכתא הוי... והן עתה אחר שנדפס שו"ת זבחי צדק חלק ג'... ושם נאמר בנוסח השאלה אניה של אש ההולכת ביבשה על ידי אש, ונוכחתי, שכוונתו על רכבת, שנוסעת ביבשה... דכארעא סמיכתא דמי, ויש בזה משום איסור תחומין.

אולם, הגריא"ה הרצוג כתב שבשעת הדחק יש לסמוך על המתירים:
שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן כו:
הנה איסור תחומין יש גם במכונית, שהמכונית איננה גבוהה עשרה טפחים מהקרקע, ואפילו אם היתה גבוהה עשרה, יש בו איסור תחומין כיון שרחבה ד'... אולם מהרא"ש והתוספות בעירובין דף מ"ג, משמע שמודים להרשב"ם ז"ל, שהנוסע בקרון אף שאינו גבוה עשרה אין בזה איסור תחומין... אכן הרלב"ח כתב שכל הפוסקים פסקו שלא כהרשב"ם, גם בענין תחומין... ולדידיה, הרשב"ם הוא יחיד בדעה זו, ואף על פי כן הרי בדרבנן סומכין על דעת יחיד בשעת הדחק, הרי שאין דעת היחיד בטילה לגמרי, ובפרט שאין זה ברור שהיא דעת יחיד...

בגיליון זה לא התייחסנו להיתר 'תחומין במחנה', שנידון בהרחבה בגיליון 177.

⦁ מראית עין ועובדין דחול

הפוסקים בדורנו כתבו, שאף כשאין איסור עצמי בהצטרפות לרכב הנוסע בשבת, כגון שמדובר ברכב 'כבד' שאינו יוצא אל מחוץ לתחום, יש להימנע מכך בשל עובדין דחול וזילותא דשבת:
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן מד:
ובדבר ליסע על האוטובוסים והרכבות ההולכים רק בעיר שליכא איסור תחומין ובאופן שלא יעמיד בשביל ישראל. הנה אף שמדינא אין נראה בזה איסור למי שלא יצטרך לשלם כגון שיאמינו לו. מכל מקום ח"ו להתיר דבר כזה אף לדבר מצוה דהא איסור מראית עין ודאי יש בזה כיון שרובא דרובא לא יניחום ליסע בלא תשלומין וממילא יחשדוהו ששילם ועבר על איסור הוצאה וטלטול מוקצה. ואף אם כל בני העיר לא ישלמו נמי ח"ו להתיר דבר מפורסם למעשה חול שנוסעים העיקר לעשות מסחר ועבודה ואיכא בזה חלול השם גדול... כל שכן הבאסעס וטריינס (אוטובוסים ורכבות) שהולכים למרחוק טובא.
וגם שם הא אין הכוונה חוץ לתחום אלא למרחוק בתוך התחום נמי אסרו משום עובדא דחול, וכל שכן בכאן. וגם בכלל אין להורות קולא במלתא דתמיהא.

וכך גם כתב הגר"י אבולעפיה:
שו"ת פני יצחק חלק ה אורח חיים סימנים א-ב:
דלכאורה נראה דאין כאן שום חשש איסור... מכל מקום נראה לעניות דעתי דאכתי יש לאסור לישראל לרכוב בהם בשבת ויום טוב, משום דחיישינן לזילותא דשבת ויום טוב דעביד בהו כעובדין דחול, דכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת.

⦁ חשוב האם הצטרפות חייל לרכב ביטחוני עשויה גם לגרום לזילותא בשבת, או שמא יש לחלק בין המקרים?

הרב הראשי לצה"ל, הרב אייל קרים, התייחס לחייל המעוניין להצטרף לנסיעת היתר:
שו"ת קשרי מלחמה חלק ב תשובה כב:
המקרה של ההצטרפות לנסיעת היתר אינו דומה לדין אחר בו גזרו על מראית עין, ולכן קשה לחדש כאן גזירה כזו, מה גם שלא כל כך ברור שיחשדו באדם שהוא עושה איסור. כל מי שרואה אדם שעולה על רכב חרום, יודע שמדובר על רכב חרום. גם נוסעי רכב החרום, שיודעים שהאדם שהצטרף לנסיעה אינו נצרך לצורך פקוח נפש, אלא הוא "טרמפיסט" על רכב החרום, מודעים לעובדה שמדובר על רכב חרום ולא על סתם נסיעה בשבת... מצד אחד, חשוב שחייל יוכל לענג את השבת בחיק משפחתו ולהשתתף בתפילת ציבור, גם אם זה כרוך בהצטרפות לנסיעת סיור שממילא מגיע למקום ועוצר שם. אולם יש שיקול הפוך: אוירת השבת והחשש שאנשים אחרים יבואו לזלזל באיסורי שבת או בחיילים שומרי מצוות, עקב שימוש בהיתרים "מוזרים" שאינם ידועים לכל. המציאות היא מורכבת, ואינו דומה מצב אחד למצב אחר, לכן צריך לשקול כל מקרה לגופו. אבל לדעתי אם החייל המצטרף לנסיעה, יסביר לחבריו מדוע הדבר מותר מבחינה הלכתית ומהם מניעיו להצטרפות, אין לחוש ללזות שפתיים.

⦁ חווה דעתך, האם יש להבחין, מצד סברות אלו, בין לוחם לבין חייל שאיננו נושא נשק?

⦁ הלכה למעשה

כך נכתב בספרנו תורת המחנה חלק ב פרק לו תשובה ו:

⦁ הצטרפות לרכב הנוסע בהיתר עלולה להיות כרוכה באיסורים כהבערה (בהפעלה מוגברת של המנוע), העברה מרשות לרשות, ויציאה מחוץ לתחום. ואפילו לא יהיה בה משום איסורים אלה, עדיין יש להימנע מכל בשל עובדין דחול ומראית עין.

⦁ לפיכך למעשה אין להצטרף לרכב הנוסע בהיתר, אלא כשהנסיעה משיקה לצורך מבצעי, כהצטרפות רב לנסיעת היתר לשם חיזוק רוח הלוחמים, או ארגון תפילה בציבור וקריאה בתורה ב'שטחי כינוס' טרם כניסה למלחמה.

⦁ כמו כן מותר לצורך מצוה דרבים, כהצטרפות חייל לרכב סיור כדי לשמש שליח ציבור בימים נוראים (במוצב בו אין ש"ץ), או להוציא את הרבים ידי חובת תקיעת שופר.

אמנם, לצורך מצוה גרידא, כגון בכדי להגיע למשפחתו, או לתפילה בציבור ביישוב הסמוך, יש להקל בדבר רק כשהמצטרף חמוש ובקי בתרגולות הסיור כך שהוא מהווה תוספת לכח הסיור.