179

הקדמה:

שפע גדול השפיע עלינו הקב"ה בדור הגאולה, מיני מגדים ומאכלים משובחים שונים, וב"ה רואים אנו עין בעין כיצד מתקיים בדורנו מאמר חז"ל: "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות (לחמניות) וכלי מילת (בגדי משי)", וכל זה בשביל שנדבק בקב"ה בשמחה וטוב לבב, ויהיו כל מעשינו לשם שמים.

שאלה: האם צריך לברך על גלידה המוגשת בקינוח בסעודה? ומה יהיה הדין לגבי מעדני חלב הנאכלים בתוך הסעודה?

⦁ דברים הבאים מחמת הסעודה

נחלקו האמוראים אלו מאכלים נפטרים בברכת המוציא:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מא עמוד ב:
איתמר: הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה, אמר רב הונא: טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם. וכן אמר רב נחמן: טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם; ורב ששת אמר: טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד. ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים. אמר רב פפא, הלכתא: דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה - אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה - טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם; לאחר סעודה - טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם.

נחלקו הראשונים בפירוש 'דברים הבאים מחמת הסעודה':

רש"י פירש:
רש"י שם:
דברים הבאים מחמת הסעודה - ללפת בהן את הפת.
אין טעונין ברכה - דהוו להו טפלה, הלכך: כל מידי, בין מזון בין פירות, שהביאו ללפתן (ללפת בו את הפת) - אין בו ברכה לא לפניו ולא לאחריו.

מדברי רש"י עולה, שרק מאכלים שמלפתים בהם את הפת נפטרים בברכת המוציא. התוספות הקשו על רש"י וכתבו:
תוספות שם ד"ה הלכתא:
ולא נהירא דאם כן מתניתין היא, דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה ומאי קא משמע לן?... על כן פירש רבינו יצחק, דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה, כלומר הרגילים לבא מחמת הסעודה בפת שרגילים לאכלן עם הפת, כגון בשר ודגים וכל מיני קדרה והביאן בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם, אפילו אכלן בתוך הסעודה בפני עצמן בלא פת, דכיון דמשום פת הם באין הפת פוטרתן. אבל דברים שאין דרכן לבא בתוך הסעודה כגון תמרים ורמונים ושאר כל פירות שאין רגילים ללפת בהן את הפת טעונין ברכה לפניהן, דכיון דלאו משום לפתן אתו אין הפת פוטרתן.

⦁ מהם דברים הבאים מחמת הסעודה, לפי רש"י ולפי תוספות?

⦁ אלו מאכלים אינם נפטרים בברכת המוציא גם לפי התוספות?

וכך פסק השולחן ערוך:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קעז סעיף א:
דברים הבאים בתוך הסעודה: אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: בשר, ודגים, וביצים, וירקות, וגבינה, ודייסא ומיני מלוחים, אפילו אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם, דברכת המוציא פוטרתן... ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: תאנים וענבים וכל מיני פירות, אם אוכל אותם בלא פת, טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא אינה פוטרתן, דלאו מעיקר סעודה הם.

⦁ חוה דעתך, האם אדם השותה מים בסעודה צריך לברך עליהם ברכה ראשונה?

⦁ ברכה על מים בסעודה

רוב הראשונים כתבו שהפת פוטרת את המים שבתוך הסעודה:
תוספות מסכת ברכות דף מא עמוד ב:
אומר ר"ת דבשאר משקין כמו מים ושכר הבאים מחמת הסעודה פת פוטרתן, דאפילו יין הוה פוטר, אי לאו דקובע ברכה לעצמו.

אולם, הרי"ד חלק עליו:
פסקי רי"ד מסכת ברכות שם:
ואינו נראה לי דבר זה, דדווקא יין פוטר כל מיני משקה ולא פת, ופת פוטרת כל מיני מאכל ולא מיני משקה. ומה שמקשה על היין, משום דהוי דבר הבא מחמת הסעודה, כדאמרינן בריש פרקין דחמרא מיסעד סעיד כי פיתא (יין סועד כמו פת), אבל מים ושאר משקין שאין מסעדין, פשיטא ליה שאין הפת פוטרתו, דלאו מחמת הסעודה קאתו למיסעד (שאינם בהם בכדי להשביע), שאין אדם שותה מים בתוך סעודתו לסעוד את גופו אלא להסיר צמאו, אבל היין שותה לסעוד את גופו כמו הפת, בעבור כן נסתפקו על היין ולא על המים. וכך כתב גם בעל הלכות גדולות, שהשותה מים בתוך סעודתו צריך לברך. וכך כתב המורה (רש"י) בפרדס שחיבר, אך כי הוא מצריך לברך על כל פעם ופעם. ונראה לי שבזה נלך אחר דעתו, אם כשבירך על המים בדעתו לשתות יותר אינו חוזר ומברך, ואם הוא כנמלך חוזר ומברך.

⦁ מהו יסוד המחלוקת בין הראשונים לגבי ברכה על המים בתוך הסעודה?

⦁ חווה דעתך, האם ניתן ללמוד ממחלוקת זו, כיצד יש לנהוג לגבי ברכה על גלידה בסוף הסעודה?

להלכה פסק השולחן ערוך:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קעד סעיף ז:
אם אין לו יין ושותה מים או שאר משקה, אין לברך עליהם דחשיבי כבאים מחמת הסעודה, לפי שאין דרך לאכול בלא שתייה... ויש אומרים לברך על המים שבסעודה, ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם, דסתמא נמלך הוא בכל פעם; והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו, ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו.
הגה: והמנהג כסברא הראשונה.

והעירו האחרונים:
משנה ברורה על שולחן ערוך הנ"ל ס"ק לז:
וכתבו האחרונים דיזהר לשתות פחות מרביעית דאם ישתה רביעית לא יועיל כלום בתיקונו דיכנס בספק ברכה אחרונה על המשקין האלו.

⦁ כיצד ביאר השולחן ערוך מדוע אין מברכים על מים בתוך הסעודה? נסה לדייק, האם מדברי התוספות עולה טעם אחר?

⦁ חוה דעתך, האם אדם החש בצמא עוד לפני שנטל ידיו לאכילת פת, יצטרך לברך על המים בשעת הסעודה?

⦁ ברכה על גלידה בסעודה

נחלקו האחרונים בהגדרת מצב הצבירה של הגלידה:

הגר"מ שטרן הגדיר את הגלידה כמשקה:
שו"ת באר משה חלק א סימן יא:
יש לומר גבי הגעפרארענעס (גלידה) דלעולם אינו נעשה מאכל, ולעולם קרוב להיות משקה, וכן אוכלין אותו שמניחים שיתהפך הגעפרארענעס בפי האוכלו, למשקה בעלמא ואחר כך בולעים זאת, ואין מי שיבלע זאת כשהוא גוף קרוש... המיקל שברכת הגעפרארענעס פטור משקים ומשקים פוטרים אותו, יפה וטוב עושה כנראה לי בעזרת ד' יתברך...ולכאורה יש לומר דהאייז קרים (גלידה) שמלא חלב וחמאה דינו כמאכל. אולם כבר כתב הט"ז דחמאה בכלל חלב, אבל בהגהות חתם סופר כתב דחמאה דינו כאוכל ולא משקה... עם כל זה מאחר שהאייז קרים עיקרו חלב ומים דינו כמשקה כמו שכתבתי, וכל שכן שכן דין האייסעס (ארטיק קרח).

אולם, אחיו הגר"ב שטרן חילק בין ארטיק קרח הנחשב כמשקה לבין גלידה הנחשבת כאוכל (דבריו מוסבים לעניין שיעור המאכל המחייב בברכה אחרונה):
שו"ת בצל החכמה חלק ג סימן קיד:
גלידה העשויה ממים שרגילים לתת לתוכם קצת סוכר, מי לימון וכהאי גוונא להטעימם, כדרך שהיו רגילים לעשות גלידה בזמנים הקודמים, והוא הנקרא כעת איי"ז או אייזע"ס. וזה כיון שעיקרו מים בודאי כי כאשר יוקרש דינו כשלג... וכיון שאי אפשר לאכול את זה רק דרך לקיקה שהיא גם דרך שתיה... לכן בודאי שדינו לענין ברכה כדין משקין ששיעורן ברביעית ומצטרף לדעת הרמב"ם רק תוך כדי שתיית רביעית... אבל גלידה דנידון דידן כל שאוכל כזית ממנה תוך כדי שיעור אכילת פרס חייב לברך אחריה בורא נפשות רבות. ואמנם זה כשאוכל הגלידה בכף, שמכניס לפיו חתיכה אחר חתיכה דהוי דרך אכילה, ואף שאינו בולעה רק אחר שנמס, מכל מקום הרי הוא כאוכל שוקולדה שמכניס חתיכה לתוך פיו ומוצצו ומלקקו בלשונו עד שנמס, דודאי לענין ברכה אחרונה שיעורו בכזית תוך כדי אכילת פרס.

הגדרה נוספת מצינו בדברי הגר"מ לוי, שהגדיר את הגלידה כמאכל:
ברכת ה' חלק ב פרק א הלכה טז:
דבר שאינו רך כל כך ואינו ראוי לשתיה, אף על פי שאינו קשה ואין צריך ללועסו בשיניים רק (אלא) ללועטו בפה, דהיינו להמיסו בפה ולבולעו, הרי הוא נחשב אוכל ולא משקה... לפיכך, האוכל שלושים סמ"ק... ג'לי, פודינג, מרק קרוש, לבן... גלידה, וכל כיוצא בזה מדברים שאי אפשר לשתותם אלא ללועטם, מברך לאחר אכילתו ברכה אחרונה...

הגר"י יוסף כתב להימנע מלאכול גלידה בסעודה, מחמת הספק:
ילקוט יוסף נטילת ידים וברכות הוספות סימן קעד סעיף א:
נכון להמנע מלאכול גלידה בסוף הסעודה, ויניחנה לאחר הסעודה. וכן ראינו מעשה רב אצל מרן אאמו"ר שליט"א (הגר"ע יוסף) שהורה כן.

אמנם, הגר"ד יוסף פסק לברך על גלידה, והביא זאת בשם הגר"ע יוסף:
הלכה ברורה סימן קעז סעיף ב עמ' קצה:
כשאוכל גלידה בתוך הסעודה או בסופה שבודאי אין כוונתו באכילה זו כדי לשרות המאכל במעיו או כדי לסייע באיזה דרך למאכל שאכל, וכל כוונתו אינה אלא לאכילה לשם קינוח וסעודה ולשם תענוג, ובוודאי שבזה אף הראשונים שכתבו שאין לברך על משקה בתוך הסעודה יודו שגלידה לא חשיבא משקה לענין זה... ושאלתי את פי אאמו"ר מרן הראש"ל שליט"א (הגר"ע יוסף) בזה, ואמר לי שכן נכון להורות לברך על גלידה בתוך הסעודה, "ושכן הוא נוהג בעצמו להלכה ולמעשה". וכן ראיתי שנהג כן כמה פעמים בעצמו, ובירך על הגלידה בסוף הסעודה, מלבד בשבת שהניח הגלידה לאחר ברכת המזון.

⦁ מדוע לדעת הגר"ד יוסף לכל הראשונים יש לברך על גלידה בתוך הסעודה, אף אם דינה כמשקה?

טעם לפוסקים הסוברים שאין לברך, נכתב בספר 'וזאת הברכה':
וזאת הברכה פרק ח הערה 8:
ונראה שסברת הפוסקים האלו היא שאמרינן לא פלוג רבנן – שמאחר שרוב המשקים באים מחמת הסעודה, תיקנו שלא יברכו על כל המשקים, אף על אלו הבאים למתיקות.

⦁ עיין בדברי התוספות לעיל, האם תוכל לתת טעם אחר לדברי פוסקים אלו?

⦁ חשוב מה יהיה הדין לגבי ברכה על מעדני חלב המוגשים בסעודה?

בספר 'וזאת הברכה' כתב לגבי מעדני חלב:
וזאת הברכה פרק ח עמ' 74:
מיני מעדנים העשויים מחלב הבאים בעיקרם למתיקות ['פודינג' 'דני' 'מלקי' וכדו'], מברך עליהם בסעודה אם אכלם למנה אחרונה למתיקות, אך מאכלי חלב הבאים בעיקרם לסעוד ולתזונה [כיוגורט], אף אם יש להם טעם מתוק אין לברך עליהם, שהם כדברים הבאים מחמת הסעודה.

⦁ הלכה למעשה

⦁ כלל נתנו חכמים: כל דבר הבא מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינו מחויב בברכה ראשונה, וכל דבר שלא בא מחמת הסעודה מחויב בברכה ראשונה.

⦁ להלכה נפסק שברכת הפת פוטרת את המים, אך ראוי שלפני נטילת הידיים ישתה פחות מרביעית, בכדי לפטור את המשקים שבתור הסעודה (ואם כבר קידש על היין אינו צריך).

⦁ מעדני חלב הנאכלים בתוך הסעודה, אם מהווים חלק מסעודתו ואוכל אותם לשובע, אינו מברך, אך אם אוכלם לתענוג, יברך עליהם שהכל נהיה בדברו.

לדעת רוב הפוסקים מברכים על גלידה בתוך הסעודה. אולם המחמיר לברך על שוקולד או סוכר בכדי לפטור את הגלידה, או לחלופין להניח את הגלידה לאחר ברכת המזון, תבוא עליו ברכה.