29

 

הקדמה:

התורה מצווה אותנו לשבות מכל מלאכה ביום השבת. חכמים הוסיפו סייג לדבר ואסרו הנאה ממלאכה אסורה שנעשתה בשבת, להרחיק מהעבירה, וכן משום שאין ראוי ליהנות מדבר שנעשה תוך חילול שבת.

 

שאלה: חייל שחבירו הדליק בשבת את האור או המזגן בחדר המגורים, האם מחויב לצאת מן החדר כדי שלא יהנה מחילול שבת? האם מותר לאכול אוכל שהובא בשבת על ידי יהודי ברכב?

 

1. מקור הדין

תלמוד בבלי כתובות דף לד עמוד א:

מאי טעמא דרבי יוחנן הסנדלר (שאוסר באכילה דבר שנעשה בו מלאכה בשבת במזיד)? כדדריש ר' חייא אפיתחא דבי נשיאה: 'ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם' (שמות לא,יד) - מה קודש אסור באכילה, אף מעשה שבת אסורין באכילה... יכול אפילו בשוגג? תלמוד לומר: 'מחלליה מות יומת' (המשך הפסוק הנ"ל), במזיד אמרתי לך (שאסור באכילה) ולא בשוגג. 

פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: מעשה שבת דאורייתא, וחד אמר: דרבנן. מאן דאמר דאורייתא (מקורו) כדאמרן; מאן דאמר דרבנן, (יפרש את הפסוק כך) אמר קרא: 'קדש היא', היא קודש ואין מעשיה קודש.

 

הגמרא בחולין מכריעה להקל:

תלמוד בבלי חולין דף צג עמוד ב:

בכל התורה כולה (כשנחלקו אמוראים אלו בסתם): רבינא לקולא ורב אחא לחומרא, והלכתא כרבינא לקולא.

רש"י על הגמרא:

בכל התורה כולה - רב אחא ורבינא, חד אמר הכי וחד אמר הכי, בכולהו ההוא דמיקל רבינא וההוא דלחומרא רב אחא.

 

משנה ברורה סימן שיח ס"ק ד:

כתב המגן אברהם בשם הרשב"א, דגם הקדירה שבישל בה בשבת אסורה לו לבשל בה מפני שהיא בלועה מדבר האסור לו.

 

• האם תוכל למצוא סמך לדברי המגן אברהם מדברי הגמרא?

 

1. 'מעשה שבת' באיסור תורה

א. הנאה ממלאכה האסורה מדאורייתא שנעשתה בשבת (כגון, הדלקת נורת להט)

תלמוד בבלי חולין דף טו עמוד א:

דתניא: המבשל בשבת, בשוגג - יאכל, במזיד - לא יאכל (בשבת, אלא למוצאי שבת), דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - יאכל במוצאי שבת, במזיד - לא יאכל עולמית (בעצמו, אבל מותר לאחרים במוצאי שבת); רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג - יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד - לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים...

אמר רב חנן בר אמי: כי מורי להו רב לתלמידיה (הוראה ביחיד) - מורי להו כרבי מאיר, וכי דריש בפירקא (הוראה ברבים) - דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ.

 

נחלקו הראשונים בפסיקת ההלכה:

הרמב"ם ורבים מהראשונים פסקו כרבי יהודה: 

רמב"ם הלכות שבת פרק ו הלכה כג:

ישראל שעשה מלאכה בשבת, אם עבר ועשה בזדון, אסור לו ליהנות באותה מלאכה לעולם, ושאר ישראל מותר להם ליהנות בה למוצאי שבת מיד... כיצד, ישראל שבשל בשבת במזיד, למוצאי שבת יאכל לאחרים אבל לו לא יאכל עולמית, ואם בשל בשגגה, למוצאי שבת יאכל בין הוא בין אחרים מיד, וכן כל כיוצא בזה.

 

אמנם, התוספות פסקו הלכה כרבי מאיר:

תוספות על הגמרא:

מורי להו (רב) כרבי מאיר - משמע שכן הלכה.

 

הר"ן מבאר מדוע רבים מהראשונים פסקו כרבי יהודה, ולא כרבי מאיר:

הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף יז עמוד א:

ואחרים אומרים, דעד כאן לא מורי להו רב לתלמידיו כרבי מאיר, אלא משום דסבירא ליה דלא איתמר בדרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, אלא מטין איתמר (דעת רב שאין מורין הלכה למעשה כרבי יהודה, אלא מטין לדעתו וכן מורין כן ליחיד, ואם כן, כאן כשרבי יהודה מחמיר אפשר לפסוק כרבי מאיר)... אבל אנן דקיימא לן דהלכה איתמר נקטינן כרבי יהודה (אף לחומרא, שתמיד הלכה כמותו למול רבי מאיר) ועוד, דרב גופיה כי דריש בפרקא דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ, ואנן הא שכיחי (מצויים) עמי הארץ גבן.

 

• לדעת הר"ן, מהן שתי הסיבות בגינן יש לפסוק הלכה כרבי יהודה ולא כרבי מאיר?

 

השולחן ערוך החמיר כרוב הראשונים:

שולחן ערוך אורח חיים סימן שיח סעיף א:

המבשל בשבת, (או שעשה אחת משאר מלאכות), במזיד, אסור לו לעולם, ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד; ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד.

 

אמנם, הגר"א היקל כשיטת התוספות:

ביאור הגר"א על השולחן ערוך ד"ה המבשל בשבת:

ומכל מקום דברי התוספות עיקר להלכה.

 

המשנה ברורה הכריע, שבמלאכה שנעשתה בשוגג אפשר לסמוך על הגר"א במקום צורך:

משנה ברורה על השולחן ערוך ס"ק ז:

גם לאחרים -... והגר"א, הסכים בבאורו לשיטת התוספות וסייעתם דפסקו כר' מאיר... ובמקום הצורך, יש לסמוך על זה בבשול בשוגג.

 

עוד מבאר המשנה ברורה מה נכלל בהגדרת 'שוגג':

משנה ברורה על השולחן ערוך ס"ק ו:

ובשוגג – שגג בדין או שכח (שדבר זה אסור), כל זה בכלל שוגג הוא.

 

האחרונים הוסיפו ודנו, כיצד לדון מלאכה שנעשתה על ידי אדם שאינו שומר תורה ומצוות:

המורים בקשת שאלה 50:  

יהודי חילוני המחלל שבת ולא למד יהדות בחייו למרות שהוא יודע ששבת היום, ושמע שקיימים איסורים מסוימים ביום זה, אבל אינו למד טעמים של המצווה מקורות ופרטי האיסור, שמעתי מהגר"מ אליהו שמחשיב אותו לשוגג. אמנם הגר"א נבנצל אמר לי בשם מו"ר הגרש"ז אוירעבך זצ"ל שיש חשש שנחשבים למזיד, חוץ מהיהודים שנבצר מהם ללמוד שום דבר על יהדותם כמו עולים חדשים מברית המועצות שאפשר להחשיבם לשוגגים.

 

• סכם את השיטות השונות על פי הטבלה דלהלן: 

	שולחן ערוך				גר"א
	מזיד		שוגג		מזיד		שוגג
	בשבת	במוצ"ש	בשבת	במוצ"ש	בשבת	במוצ"ש	בשבת	במוצ"ש
לו
לאחרים

 

ב. הנאה מ'מעשה שבת' באיסור תורה, כשלא השתנה גוף הדבר (כגון, מאכל שהוסע על ידי חייל יהודי בשבת)

חיי אדם חלק ב-ג כלל ט סעיף יא:

ודוקא בדבר שנעשה מעשה בגוף הדבר, שנשתנה מכמות שהיה כמבשל וכיוצא בו. אבל המוציא מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה, אם בשוגג, מותר אפילו לו אפילו בו ביום. ואם במזיד, אסור אפילו לאחרים עד מוצאי שבת מיד. ומכל מקום יש להחמיר בכל איסור תורה כמו מבשל.

 

אולם, בספר מנוחת אהבה פסק להקל ב'מעשה שבת' כזה:

מנוחת אהבה פרק כה סעיף ז:

ישראל שעשה בשבת אפילו דבר שאסור לעשותו בשבת מן התורה אבל לא השתנה גוף הדבר מחמת המלאכה שנעשית בו... אם עשה האיסור בשוגג מותר לו ליהנות מאותו דבר אפילו בשבת. ואם עשה האיסור במזיד, אסור בין לו בין לישראל אחר ליהנות מאותו דבר עד מוצאי שבת. 

 

יש מפוסקי דורנו שנקטו, שבמקום דוחק גדול ניתן להקל אף במזיד:

קובץ תשובות הרב אלישיב חלק ב סימן כד אות ג:

אם לא נשתנה האוכל על ידי מלאכה דאורייתא שעשה, כגון שהביאו ממקום רחוק במכונה [ברכב]... יש להתיר בשעת הדחק לאכלו בשבת.  

 

ג. הנאה מ'מעשה שבת' באיסור תורה, למי שנעשה בשבילו

 

במלאכה שנעשתה בשבת במזיד, דין עושה המלאכה חמור מדין אחרים (כלעיל). הפוסקים דנו כיצד נדון את מי שנעשתה הפעולה בשבילו:

המשנה ברורה לגבי המבשל בשבת במזיד, התיר במוצאי שבת מיד למי שנתבשל בשבילו, ולא אסר לו בהנאה לעולם כעושה המלאכה בעצמו:

משנה ברורה על השולחן ערוך הנ"ל ס"ק ה:

מותר למוצאי שבת מיד - ואפילו למי שנתבשל בשבילו.

 

בשו"ת כתב סופר כתב, שכשרגיל בעבירה נאסר על מי שנתבשל בשבילו כדין עושה המלאכה עצמה:   

שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן נ:

נראה... דדוקא במי שמבשל במקרה בשביל אחר גם שהוא לדעתו ורצונו לא חיישינן שמא יצוה לאחר, דלא ישמע לו ולא שכיח... אבל בנדון שלנו שמבשל הפונדק בקביעות מידי שבת בשבתו לאחרים... וזה פרנסתו של פונדק זה תמיד בחול ובשבת, בוודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם כמו להמבשל עצמו... דשייך שיצוה לו בפעם אחרת.

 

1. 'מעשה שבת' באיסור דרבנן

משנה תרומות פרק ב משנה ג:

המטביל כלים בשבת (מלאכה האסורה מדרבנן) - שוגג ישתמש בהם (בשבת), מזיד לא ישתמש בהם (עד מוצאי שבת).

ב'מעשה שבת' החמיר הרמב"ם כרבי יהודה, אמנם, לגבי טבילת כלים בשבת כיוון שאיסורו מדרבנן פסק הרמב"ם לקולא כרבי מאיר (סתם משנה כרבי מאיר):

רמב"ם הלכות שבת פרק כג הלכה ח:

אסור להטביל כלים טמאין בשבת מפני שהוא כמתקן כלי... המטביל כלים בשבת בשוגג ישתמש בהן, במזיד לא ישתמש בהן עד למוצאי שבת.

 

וכן כתב המשנה ברורה ביחס לכל איסורי דרבנן:

משנה ברורה על השולחן ערוך הנ"ל ס"ק ג:

אחת משאר מלאכות - ואם היא מלאכה דרבנן (כגון, מזגן שהופעל בשבת), עיין בביאור הגר"א שהאריך להוכיח, דלכולי עלמא אם עשה אותה בשוגג אין לאסור בדיעבד ליהנות ממנה.

 

1. 'מעשה שבת' בדבר השנוי במחלוקת הפוסקים

משנה ברורה על השולחן ערוך הנ"ל ס"ק ב:

בשבת - וכל שיש ספק פלוגתא בזה אי הוי בכלל בישול או לאו (לדוגמא, מאכל מבושל צונן שיש בו מעט רוטב וחיממוהו בשבת על גבי אש), או בשאר מלאכות כהאי גוונא, אין לאסור בדיעבד, דכל האיסור הזה (הנאה ממעשה שבת) הוא רק מדרבנן שקנסוהו, וספיקא דרבנן לקולא.

 

1. הלכה למעשה

כך נפסק להלכה בספרנו 'תורת המחנה':

א. אסור ליהנות במהלך השבת ממלאכה האסורה מן התורה שנעשתה בשבת, בין כשעברו עליה במזיד בין כשעשאוה בשוגג.

ב. למנהג האשכנזים, ניתן להקל במקום צורך ליהנות אף בשבת עצמה ממלאכה שנעשתה בשוגג (בכלל זה אף מלאכה שנעשתה בתום לב, תוך מחשבה שאין האיסור חל עליו).

ג. אף למנהג הספרדים, בדיעבד מותר ליהנות בשבת ממלאכה האסורה מדאורייתא שנעשתה בשוגג, כל שלא יצרה תיקון מהותי בגוף הדבר, ויש מקילים במקום דוחק גדול ליהנות ממלאכה כזו אפילו כשנעשתה במזיד. 

ד. לאור זאת אסור להתחמם בסמוך לתנור חימום שהודלק ע"י יהודי בשבת, אלא שאינו מחויב לצאת מחדרו, ואף רשאי לעשות שם פעולות שבין כך יכול היה לבצעם ללא תאורה זו.

ה. המשתמש לצורך מצוה בתאורה (אפילו האסורה מדאורייתא) שהודלקה במזיד בשבת, כגון שלומד תורה לאורה (כשאין לו אפשרות ללמוד במקום אחר), יש לו על מי לסמוך (הואיל ומצוות לאו ליהנות ניתנו). 

ו. מותר לדברי הכול ליהנות בשבת ממלאכה האסורה מדרבנן שנעשתה בשוגג.

ז. דבר שנחלקו לגביו הפוסקים האם מותר לעשותו בשבת, אף אם ההלכה נפסקה בשולחן ערוך לאסור, בדיעבד שעבר ועשה כן אפילו במזיד, מותר ליהנות מדבר זה בשבת. ואין לאסור משום הנאה ממעשה שבת. 

ח. יש לציין שהנאה ממעשים אלו עלולה להוות מעין הסכמה שבשתיקה לחילול השבת, ולהביא לחילול השם ולזלזול עתידי בקדושת השבת. על כן, על רב היחידה והחיילים הדתיים לכלכל את צעדיהם בהתאם, להפעיל שיקול דעת כיצד לפעול בכל מקרה. 

'והגית בו'

דפי מקורות בהלכה צבאית ללימוד עצמי לחיילי צה"ל

יוצא לאור ע"י הרבנות הצבאית הראשית - ענף ההלכה - בית המדרש להלכה צבאית

מערכת: סא"ל הרב ישי איתן רע"ן הלכה, רס"ן הרב דב ברקוביץ רמ"ד הלכה,

סרן הרב דודי גרינפלד קמ"ד כתיבה, אע"צ הרב חנניה שפרן. 

כתיבה ועריכה: ט' ר' יצחק ענתבי

הקו הפתוח: 052-9414414. נשמח לשאלות ולתגובות: bmlhalacha@gmail.com