49

 

 

הקדמה: 

התפילה היא אחד הביטויים העיקריים של האמונה בה'. מתוך ההכרה שהכל מאתו יתברך, פונה האדם אל בורא העולם בתפילה שיתן לו כוחות ויכולת לקיים את שליחותו, ימלא כל חסרונותיו ויקרב את הגאולה. בתפילה האדם עומד כנציג של עם ישראל כולו, משום כך התפילה צריכה להיאמר בציבור ובלשון רבים. באופן זה התפילה רצויה ומתקבלת יותר.

 

שאלה: האם חיילים ומפקדים הטרודים בפעילות ביטחון שוטף או באימונים רשאים להתפלל ביחידות?

חייל שירד משמירה והזדרז ללכת לבית הכנסת ומצא שהציבור הגיעו לתפילת עמידה, האם בכך שיתפלל במקביל לחזרת הש"ץ תחשב תפילתו כתפילה במניין? 

 

1. מעלת עשרה מישראל העוסקים יחדיו בתורה ובתפילה

 

הגמרא בברכות מלמדת אותנו על המעלה הגדולה של עשרה מישראל שיושבים ועוסקים בדבר שבקדושה:

תלמוד בבלי ברכות דף ו עמוד א:

אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת? שנאמר: 'אֱֽלֹקִ֗ים נִצָּ֥ב בַּעֲדַת־אֵ֑-ל' (תהילים פב,א), ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם? שנאמר: 'אֱֽלֹקִ֗ים נִצָּ֥ב בַּעֲדַת־אֵ֑-ל' ('עדה' היא קבוצה של עשרה אנשים) , ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם? שנאמר: 'בְּקֶ֖רֶב אֱלֹהִ֣ים (דיינים) יִשְׁפֹּֽט' (תהילים פב,א), ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם? שנאמר: 'אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י ה' אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב ה' וגו' (מלאכי ג,טז)... ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו? שנאמר: 'בְּכָל־ הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י (בכל מקום שיזכר שמו של ה' לכבודו) אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ' (שמות כ,כא)...

וכי מאחר דאפילו תלתא - עשרה מבעיא (מאחר שהשכינה שורה אפילו על שלושה, האם יש צורך לומר שהיא שורה על עשרה שלומדים)? - עשרה קדמה שכינה ואתיא, תלתא - עד דיתבי (עשרה שמתפללים יחד השכינה באה עוד לפני שמגיעים המתפללים, אך בשלושה אין השכינה באה עד שישבו לדון).

 

• על כמה אנשים העוסקים בדברים שבקדושה השכינה שורה?
• מה המיוחד בעשרה שיושבים ועוסקים בדברים שבקדושה?

 

ממשיכה הגמרא בברכות ומוסיפה במעלת התפילה עם ציבור:

תלמוד בבלי ברכות דף ח עמוד א:

רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים (ותפילת הרבים תמיד מתקבלת)? שנאמר: 'הֶן־אֵ֣ל כַּ֭בִּיר וְלֹ֣א יִמְאָ֑ס' (איוב לו,ה – הנה, ה' לא ימאס את תפילת הרבים), וכתיב: 'פָּ֮דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקֲּרָב־לִ֑י וגו' (כי ברבים היו עמדי' תהילים נה,יט). אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים (שהם דברי שלום) ומתפלל עם הצבור - מעלה אני עליו כאילו פדאני, לי ולבני, מבין אומות העולם.

 

בעל ה'עץ יוסף' מסביר מדוע תפילת הרבים לעולם נשמעת ומתקבלת:

עץ יוסף על מדרש רבה דברים פרשת ואתחנן פרשה ב סימן יב:

כי ההשגחה על הכלל גדולה ומרובה יותר מההשגחה על הפרט... או מפני שבציבור בוודאי ימצא פרט אחד המתפלל בכוונה גדולה, ולכן נענה לכולם בזכותו. 

 

1. מהי 'תפילה במניין'

 

א. עיקר תפילה במניין

 

דברים שבקדושה נאמרים דווקא בעשרה מישראל, כפי שמבואר בגמרא:

תלמוד בבלי ברכות דף כא עמוד ב:

אמר רב אדא בר אהבה: מנין שאין היחיד אומר קדושה – שנאמר: 'וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל' (ויקרא כב,לב) - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. 

 

וכן כתב הרמב"ם בהלכותיו:

רמב"ם הלכות תפילה פרק ח הלכה ד:

וכיצד היא תפלת הציבור, יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים, ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין, ושליח ציבור אחד מהם... וכן אין אומרים קדושה, ולא קוראין בתורה ומברכין לפניה ולאחריה, ולא מפטירין בנביאים, אלא בעשרה.

 

מעבר לכך, מצווה להתפלל את תפילת העמידה עם הציבור:

חיי אדם חלק א כלל יט סעיף א:

ועיקר התפלה בצבור הוא תפלת שמונה עשרה, דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד, ולא כמו שחושבין ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק משום לשמוע קדיש וקדושה וברכו, ולכן אינם מקפידים להתפלל ביחד רק שיהיה עשרה בבית הכנסת, והוא טעות גדול. ולכן חוב על האדם שימהר לבא לבית הכנסת, שיתחיל עם השליח ציבור, בכדי שיוכל להתפלל כסדר, שיאמר מתחלה כל הברכות, ופרשת התמיד שהוא בעוונותינו עכשיו במקום קרבן התמיד של שחר, ויתפלל כסדר.

 

ב. התחלת תפילת לחש אחר שהתחילו הציבור תפילתן

 

נחלקו הפוסקים לגבי מי שלא התחיל תפילת שמונה עשרה עם הציבור, אלא הקדים או איחר בכמה ברכות, האם נחשב כמתפלל במניין.

הביאור הלכה הסתפק בדבר:

ביאור הלכה סימן קט סעיף א ד"ה הנכנס לבית הכנסת: 

אפשר דזה לאו תפלת צבור גמורה מקרי מאחר שלא התחיל עמהן בשוה.

אמנם, ישנם פוסקים שכתבו שאף אם התחילו הציבור להתפלל בלחש, רשאי להצטרף אליהם ויחשב לו כתפילה בציבור:

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן ד:

ובדבר אחד שלא הספיק להתחיל התפלה בשוה עם הצבור אלא באמצע, אם נחשבה תפלתו כתפלה בצבור. הנה לעניות דעתי היה פשוט דנחשבה כמתפלל עם הצבור, דהא אף כשהתחילו הצבור להתפלל בשוה נמי הא אין מתפללים תפלה אחת, אלא זה עומד באתה קדוש וזה ברפאנו וזה בעל הצדיקים, וגם אין גומרין כאחת ויש שמאריכין עד שרוב התפלה מתפללין אחר שכבר ליכא עשרה מתפללין, ואם כן מאי שנא תחלת התפלה מאמצעה וסופה.

 

• מדוע לפי האגרות משה גם מי שלא התחיל להתפלל במקביל לציבור יכולה תפילתו להיחשב כתפילה במניין?
• לדעתך, כיצד ידחה הביאור הלכה את דברי האגרות משה?

 

ג. תפילת לחש במקביל לחזרת הש"ץ 

 

הפוסקים נחלקו האם מי שהתפלל תפילת עמידה במקביל לחזרת הש"ץ נחשב שהתפלל במניין:

אשל אברהם (בוטשאטש) סימן נב:

אין ספק שכשמתפללים בעת חזרת הש"ץ התפילה, הרי זה תפילה עם הציבור ממש כי הרי בהכרח יש עשרה דצייתי (שמקשיבים ומכוונים לברכות שליח הציבור), והם כעונים ממש (נחשב להם כאילו הם מתפללים בעצמם) לכולי עלמא. 

 

אמנם, הפרי מגדים חולק וסובר שמעלת תפילה ציבור מתקיימת דווקא כשמתפלל עמהם תפילת לחש:

פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן נב:

עוד אני העני מסופק, אם בא לבית הכנסת ורואה שאי אפשר שיתפלל עם הציבור בלחש, אם נאמר חזרת הש"ץ נמי תפלת הציבור הוה, שמוציא שאינו בקי, ויעשה על דרך העולם לדלוג כדי שיתפלל מלה במלה עם הש"ץ, ומכל מקום נראה שתפלת הציבור הוה בלחש.

 

1. מידת החיוב להתפלל במניין

שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף טז:

ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ארבעה מילין מקום שמתפללים בעשרה, צריך לילך שם; ולאחריו, צריך לחזור עד מיל, כדי להתפלל בעשרה.

 

נחלקו הפוסקים האם חיוב זה הוא לפי זמן (ארבעה מילין - 72 דקות, מיל – 18 דקות) או לפי מרחק (ארבעה מילין - כארבעה קילומטר, מיל - כקילומטר), ומדיון זה באו לדון האם מי שנמצא בנסיעה או שרגיל לנסוע ברכב צריך לנסוע לצורך תפילה במניין מרחק נסיעה של 72 או 18 דקות:

פניני הלכה תפילה פרק ב הלכה ד ובהערה שם:

השאלה האם חיוב מיל הוא לפי זמן או מרחק, ומזה נלמד האם יש חובה לנסוע במכונית למניין... בבאור הלכה... כתב לעניין נטילת ידיים... שמודדים בזמן... מנגד במשנה ברורה... כתב לעניין נטילה לתפילה שמודדים לפי מרחק.

מי שרגיל לנסוע במכונית, יש אומרים שעליו לנסוע למניין עד מרחק נסיעה האורכת שמונה עשרה דקות, וכן מי שנמצא בנסיעה ויודע שתוך שבעים ושתים דקות הוא עתיד להגיע למקום שיש בו מניין, עליו להמשיך לנסוע עד המניין. ויש אומרים שגם מי שרגיל לנסוע במכונית, אינו חייב לנסוע יותר ממרחק מיל... וטוב להחמיר, והמיקל יש לו על מי לסמוך.    

 

השולחן ערוך הוסיף וכתב שאם האדם אנוס ואינו יכול לבוא לבית הכנסת, ישתדל להתפלל בזמן בו הציבור מתפללים:

שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף ט:

ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים.

משנה ברורה על השולחן ערוך:

כט. אנוס - היינו, שתש כחו אף שאינו חולה. ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הצבור יבוא לידי הפסד, יכול להתפלל בביתו ביחיד או בבית הכנסת בלא צבור, אבל משום מניעת ריוח לא ימנע מלהתפלל עם הצבור, דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו.

 

• סכם, באלו מצבים מותר להתפלל ביחיד ולא להגיע לבית הכנסת לתפילה בציבור?

 

1. הלכה למעשה

כך נפסק להלכה בספרנו 'תורת המחנה':

א. מצוה גדולה להתפלל בציבור, ויש אף לטרוח עד כדי הילוך 18 דקות ממקומו בכדי להתפלל במניין. מכאן שיש להתאמץ בעניין זה אף בשאר מקרי דחק.

ב. במקום אונס, ואפילו אונס קל, ניתן להקל בענין זה, לפיכך חיילים ומפקדים העסוקים בענייני בט"ש או באימונים אשר ההתקבצות לתפילה מחייבת תיאום מורכב וטירחה רבה עבורם רשאים להתפלל ביחידות, ברם, למעשה פעמים רבות אין התפילה בציבור מחייבת אלא מאמץ קל, וממילא חלילה להתרשל ולזלזל במצווה חשובה זו. 

 

'והגית בו'

דפי מקורות בהלכה צבאית ללימוד עצמי לחיילי צה"ל

יוצא לאור ע"י הרבנות הצבאית הראשית - ענף ההלכה - בית המדרש להלכה צבאית

מערכת: סא"ל הרב ישי איתן רע"ן הלכה, רס"ן הרב דב ברקוביץ רמ"ד הלכה,

סרן הרב דודי גרינפלד קמ"ד כתיבה, אע"צ הרב חנניה שפרן

כתיבה ועריכה: רב"ט ר' יצחק ענתבי

הקו הפתוח: 052-9414414. נשמח לשאלות ולתגובות: bmlhalacha@gmail.com