ד"ר יעל ניצחה את הסרטן - ועוזרת למאות נשות קבע במצבה

הסיפור של יעל מתחיל הרבה לפני שניצחה את הסרטן, שגידלה משפחה, הקימה קבוצת תמיכה או פתחה את החברה שלה - שעוזרת למאות נשים שמתמודדות עם אותם האתגרים שהיא חווה. "אני תוהה מאיפה להתחיל בכלל", היא מודה כבר בתחילת הריאיון.

"לפני 14 שנים אובחנתי עם טרשת נפוצה", פותחת רס"ן ד"ר יעל לצט בן עמי, רופאה צבאית, ומומחית ברפואת משפחה כבר כמעט שני עשורים. כחלק מהטיפול במחלה, היא נוטלת תרופות על בסיס קבוע, שמונעות ממנה להניק. כשילדה יעל את בתה השנייה, היא הצליחה אחרי מאבק ארוך שכלל תרופות, תזונה מוקפדת ושאיבות, להניק אותה - אך היו גם כמה תופעות לוואי, וכאבים שלא חלפו גם חודשים ארוכים אחרי. 

"לא ידעתי מה קורה לי", היא מעידה. "לאחר שנה שהגוף שלי לא חזר לעצמו, עשיתי אולטרסאונד שד והוא פורש כתקין", היא מספרת, "אפילו הלכתי לכירורג שד, כדי לוודא שבאמת הכל בסדר, כי תכננו עוד היריון. למרבה ההפתעה אפילו הבדיקות הנוספות שעשיתי יצאו תקינות".

בשבוע ה-12 להיריונה השלישי, עברה יעל הפסקת היריון. העובר הפסיק להתפתח. "הייתי צריכה כמה ימים לעכל את מה שקרה לי", היא משחזרת בעצב. באותו הזמן, החליטה לבדוק אחת ולתמיד את המקור לכאבים שלא פסקו, ועשתה ביופסיה.

"וככה, באפריל 2017, עשרה ימים אחרי שעברתי הפסקת היריון, אובחנתי עם סרטן שד, עם גוש בקוטר של 3 ס"מ, דרגה לפני שהוא נהיה גרורתי".

"משם התחילה מלחמה", היא מכריזה בקול, ומתארת את התהליך: "עברתי כימותרפיה, ניתוחים, הקרנות ותקופת החלמה מאוד ארוכה ולא פשוטה עם פצעים וזיהומים. השיער שלי נשר והרגשתי שכל סממני הנשיות החיצוניים הולכים לאיבוד בתקופה הזאת". 

"גם אחרי שסיימתי את הכימו, הייתי צריכה להמשיך בטיפול הורמונלי שפוגע בפוריות, ל-10 שנים לפחות. אובחנתי בגיל 38. לא נדרש חישוב מסובך כדי להבין מה הסיכוי שלי להצליח להיכנס שוב להיריון".

ד"ר יעל וד"ר גבי דרמון, שהייתה הרופאה הראשית של יעל לפני 15 שנה

"בתקופה הזאת היה לי הרבה זמן פנוי והייתי צריכה משהו שיעסיק אותי", היא אומרת. באותו זמן, יחד עם עוד 8 רופאות אחרות, הקימה יעל את 'החברה לרפואת הנקה', שמתעסקת בחינוך רפואי בטיפול ומחקר של הנקה. "ידעתי שאני לא היחידה שעברה כל כך הרבה סביב זה, ויש בזה צורך… כל רופא צריך לדעת איך לתמוך בהנקה, וכל אישה צריכה לקבל תמיכה לפי יעדי ההנקה האישיים שלה", היא מסבירה.

החברה מעבירה קורסים לרופאים ורופאות, שמלמדים את הבסיס של טיפול רפואי ותמיכה רפואית בזמן הנקה, את המנגנונים האנטומיים והפיזיולוגים בבסיס ההנקה ומחלות בעיות נפוצות שהיא גורמת ואיך לטפל בהן. "יש כבר יותר מ-200 רופאים ורופאות שעברו את הקורס", היא מתגאה.

יוזמה נוספת שהיא לוקחת בה חלק, וקמה בעקבות אותו זמן פנוי בו "זכתה" יעל, היא קבוצת הווטסאפ 'מניקות בקבע', שפעילה כבר יותר משלוש שנים. הנשים מקבלות ומעניקות תמיכה שוטפת זו לזו: טיפים להתנהלות נכונה, הכוונה מיועצות הנקה ועזרה מקצועית. 

"זאת קבוצת תמיכה, פיזית ומנטלית למשרתות בצה"ל, נשות קבע, חיילות חובה, עתודאיות - כל מי שנכנסה להיריון או מניקה", היא מסבירה, "הקבוצה תמיד מלאה עד אפס מקום, ואנחנו מאוד משתדלות שלכל מניקה חדשה שרוצה להצטרף יתפנה מקום, ושכל אישה באשר היא, שבוחרת להניק - תוכל לקבל מענה".

הסיפור של יעל ממש לא נגמר שם. לפני ארבעה חודשים, היא סגרה מעגל, וזכתה להביא לעולם ולהניק את בנה השלישי. "הילד הזה הוא נס", היא אומרת בהתרגשות, "קיבלתי אישור להפסיק את הטיפול האנטי הורמונלי, וזה הצליח".

"ברור שההנקה שלו היתה קשה יותר כי עברתי הרבה מאוד ניתוחים, ולא הכל עובד כמו שצריך", מוסיפה יעל, "אבל בזכות החוויה הזאת, יש לי את הפריווילגיה לעזור ולתמוך בנשים שרוצות להניק תוך כדי ואחרי הטיפולים בסרטן השד".

"המסר החשוב ביותר שאני יכולה להעביר הוא שאם את מרגישה שמשהו לא בסדר - תתעקשי ותבררי", מבהירה רס"ן לצט בן עמי, "אם אני הייתי מתפשרת על אותן תשובות שלא הסתדרו עם התחושה שלי, כנראה שהייתי מקבלת אבחנה מאוחר מדי. בדיקה ובירור יכולים להציל חיים".