ליאת לא נתנה למחלה לעצור אותה - ובחרה לטרוף את העולם

סיפורה של רס"ב ליאת אבוטבול, ע' רמ"ד אמצעים בגדוד התקשוב של פיקוד הדרום, מתחיל הרבה לפני שניצחה את הסרטן - לפני שהפכה למרצה, למתנדבת בעמותת 'עזר מציון' ואפילו לראש קבוצת ריצה לחולות ולמחלימות. סיפורה שזור בסיפורה של משפחתה כולה והוא מתחיל בגיל 7 - כשאמה נפטרה מסרטן השד.

"אמא שלי נפטרה מסרטן השד כשהייתה בת 34, אין לי כמעט זכרונות ממנה, אני רק זוכרת שהרגשתי כאילו האדמה נשמטת מתחת לרגליי. הדבר הוביל למשבר מאוד גדול במשפחה - ניתקתי קשר עם אבא שלי ובגיל 15 כבר גרתי לבד, היא נזכרת "כשהגעתי לגיל 35 - אמרתי לעצמי 'זהו, הגעתי ליעד, חייתי יותר זמן מאמא שלי'. תמיד תהיתי לעצמי אם אצליח לחיות יותר ממנה".

באותה תקופה הייתה ליאת אשת קבע באגף התקשוב ואם לשלושה ילדים. בביקור אצל רופא המשפחה הם החלו לדבר על ההיסטוריה המשפחתית שלה, והרופא שיכנע אותה לחשוב על מעקב לגילוי מוקדם של סרטן השד.

"השיחה עם הרופא גרמה לי להבין כמה המחלה גזלה מאמא שלי - אז מיד קבעתי תור למרכז לבריאות השד בסורוקה. מאז, בכל שנה, הגעתי לעשות אולטרסאונד וממוגרפיה, ובהמשך אישרו לי גם MRI. בכל בדיקה יש את הפחד שאולי השנה יקרה משהו והתוצאות יהיו לא טובות, אבל לרוב אפילו לא חשבתי על זה - הרגשתי כאילו אני יותר מדי עסוקה בשביל להיות חולה. עד 5.1.2020, היום בו החיים שלי השתנו לחלוטין". 

ביום זה, נסעה רס"ב אבוטבול לאיכילוב לאותה בדיקה שגרתית. היא הייתה כבר לקראת סיום תואר ראשון - חלום ישן אותו רצתה להגשים. באותה בדיקה מבשרים לליאת שנמצאו ממצאים חריגים ועליה לעשות ביופסיה. כדי להבין מה הופיע בבדיקה, היא פונה למרכז השד בסורוקה, שם מכירים אותה היטב, ומדברת עם ד"ר אגסי, המנהלת.

"כשהשיחה מתנתקת אני מבינה בין המילים שזהו - אני חולה", היא משחזרת, וקולה נשבר, "אני עולה בבכי למפקד היחידה, שתומך בי מאוד ושולח אותי למרפ"א לקבל את כל המסמכים והאסמכתאות. כשאני מגיעה לסורוקה, ישר מכניסים אותי לביופסיה - 19 בדיקות שלאחריהן מגיעות שבועיים של המתנה, פשוט נצח. עוד לפני שקיבלתי את התשובה כבר ידעתי שהפעם זה תפס אותי. אחרי שבועיים אני מגיעה עם בעלי - נכנסת לחדר, רואה את העובדת הסוציאלית ומבינה שלחדר הזה נכנסתי בריאה אבל ממנו אצא חולה".

אצל רס"ב אבוטבול מתגלה סרטן שד אלים ופולשני, אך הוא התגלה בשלב מוקדם, שהגידול עוד קטן - 1.5 ס"מ. "ברגע הבשורה אני נאטמת - לא שומעת כלום, מרגישה לבד בעולם - רק אני והסרטן שלי. אני יודעת שזה הזמן ללמוד להתמודד איתו ואני שמה את כל החיים שלי בצד". 

"ברגע שיש לי תור לניתוח אני מבינה שזה הזמן גם לספר לילדים שכבר גדולים ומבינים", ממשיכה, "אני חושבת הרבה על אמא שלי - על זה שלא הכרתי אותה ולא ידעתי מה היא עברה. אני רק זוכרת רק את התמונה האחרונה שלה - כשמפנים אותה מהבית על אלונקה. אני זוכרת כמה היה חסר לי שאף אחד לא סיפר מה היא עברה, כמה היא הייתה כאובה, מי עזר לה - לי עד היום אין תשובות, ולא רציתי שהילדים שלי יהיו באותו המצב". 

ליאת נכנסת לניתוח שמסתיים בהצלחה - כל הגידול הוסר. אבל בגלל שהיא מתמודדת עם סרטן אלים, היא ממשיכה טיפול במחלקה האונקולוגית - 27 טיפולים ביולוגים, ועוד 15 הקרנות: "11 חודשים אני בבית - לא עובדת, לא ממלאת את תפקידי בצבא. מוצאת את עצמי מתמודדת עם מאבק נפשי ופיזי קשה מנשוא". 

"זה להתמודד עם גוף שלא היה קודם - גם במבחינת הנראות וגם בגלל שהוא עובר טלטלה לא פשוטה", מסבירה, "זה להתמודד עם תופעות לוואי ואפילו עם זה שנשר לך כל השיער, זה זוועתי. אני מקבלת החלטה - לחיות משבוע לשבוע. אני מציבה לעצמי מטרות קטנות. למשל 'עכשיו את נחה שלושה ימים וביום שישי את קמה ומבשלת לשבת'. ויש לי ניסים קטנים - שלב ועוד שלב, ואני מתישהו באמת מצליחה לקום ולבשל לשבת".

"אני גם לומדת ליהנות מדברים ממש קטנים", מוסיפה בחיוך, "אחת מתופעות הלוואי היא נדודי שינה, אז הייתי יושבת בגינה ומחכה שהשמש תזרח והציפורים יצייצו. כל פעם שהייתי מסיימת טיפול בעלי ואני היינו עוברים במשתלה וקונים פרח או צמח. בעלי היה שותל לי אותם, וכל בוקר הייתי מסתכלת עליהם זזים ברוח, ממש הייתי מחכה לזה. הכנסתי לעצמי שלווה ומאז אני קמה כל בוקר עם הודיה גדולה".

כשנכנסים למחלקה האונקולוגית של בית החולים קשה לפספס את המתנדבים של 'עזר מציון'. ליאת הבטיחה לעצמה שאם תבריא, תלך ותתנדב: "כשהייתי מטופלת היו במחלקה סבתות שהיו עוברות בין החולים ומגישות להם תה. בעקבותן, אני מתנדבת היום פעם בשבוע במחלקת הילדים בסורוקה. אני רואה כמה אנשים זקוקים למילה טובה, למישהו שיראה אותם ויחייך אליהם - וכשהם מחייכים בחזרה, זה שווה הכול". 

ליאת וקבוצת הריצה

"יום אחד, כשאני יוצאת מבית החולים, אני רואה מודעה על קבוצת ריצה לנשים חולות ומחלימות מסרטן השד", משחזרת רס"ב אבוטבול, "אני מחליטה לטרוף את העולם ולהצטרף - בבת אחת נכנסים לי הרבה אור והרבה שמחה לחיים. כיום אני מנהלת הקבוצה ואין מאושרת ממני, זה לגמרי המקום הבטוח שלי - אנחנו מבינות אחת את השנייה גם ללא מילים". 

"אני תמיד אומרת שהייתי הולכת עד סוף העולם וחזרה כדי לשמוע את אמא שלי שוב", מסכמת ליאת בהתרגשות, "אז התחלתי לצלם את עצמי, לכתוב ולהעביר הרצאות - כדי להשאיר לילדים שלי משהו ממני. את ההרצאות אני עושה בהתנדבות מלאה - בבתי ספר, בבסיסים, בעיריות. המטרה שלי היא להראות שאפשר גם אחרת - יכולתי לבחור להיכנע למחלה אבל בחרתי לחיות, ולחיות טוב - להגשים חלומות לייצר רגעי אושר". 

"המטרה השנייה שלי היא להציל חיים של נשים אחרות - אם מישהי אחת תשמע את ההרצאה ותחליט ללכת להיבדק עשיתי את שלי. אם הרופא שפגשתי לא היה אומר לי להיבדק, כנראה לא היינו מדברות היום - הוא נשלח להציל אותי עוד אז. סרטן השד הוא אינה תופעה נדירה -  כל שנה כ-5,000 נשים מאובחנות במחלה וגילוי מוקדם באמת מציל חיים. זו לא קלישאה - הבריאות חשובה יותר מהכול".

סרטן השד הוא המחלה הממארת הנפוצה ביותר בישראל ובעולם המערבי - גילוי מוקדם מציל חיים. בצה"ל, אנו נותנים את סל השירותים המלא הנדרש - אנחנו קוראים לכן, בכל חשד לממצא או לשינוי ברקמת השד, לפנות לכירורג שד. ניתן לקבוע תור דרך אפליקציית זימון התורים וניתן גם לקבל ייעוץ גנטי מלא, למטופלות עם היסטוריה משפחתית או אישית של סרטן השד, שחלות או ממאירות הצפק. מטופלות ממוצא אשכנזי, זכאיות גם לבדיקת סקר גנטית ל-BRCA.