הסימולטור שמטשטש את הגבול בין דמיון למציאות

דמיינו שאתם רופאים או פרמדיקים העומדים בשדה קרב - עליכם להציל חבר תוך כדי הלחימה. הוא איננו נושם, ובזריזות ודייקנות אתם חייבים לפתוח עבורו נתיב אוויר, או לעשות נקז חזה - פעולות טכניות מאוד עבור אנשי מקצוע - שבמקרים כמתואר סביר מאוד שיש לבצע. אך כשרעשי המלחמה וזעקות הנפגעים ברקע, או כשדם ניתז מהפצוע - גם הפעולה הבסיסית ביותר הופכת מורכבת במיוחד.

מתוך הבנה של גורמי רפואה כי יש לשים דגש נרחב על הפעולות האלו, וכי סוגי הסימולטורים כיום לא מספקים בהכרח תמונת מצב מלאה - פיתחו עבורם בחברת "סמביוניקס" סימולטור מתקדם וראשון מסוגו, "TrauMR", המשלב מציאות מדומה ורבודה.

ביולי האחרון, אותה ערכה קטנה, ובה בובה, משקפי מציאות מדומה, טאבלט ואמצעי בדיקה, הגיעה לכותלי מדור הטראומה שבבית הספר לרפואה צבאית (בה"ד 10). היא הונחה בחדר לבן, שבפינותיו הודבקו חיישנים ייעודיים. 

מאז, 4 ערכות נוספות כאלו הגיעו לרחבי צה"ל - אחת לבית הספר לרפואה צבאית, שתיים נוספות לענף רפואה קרבית בצאלים, ואחרת מצאה בית ביחידת 669. אחת מהן אף הפכה מבצעית בזמן "עלות השחר" - כשהצוותים בשטח התכוננו באמצעותה לכל תרחיש שעלול לקרות. 

אז כיצד הסימולטור הזה פועל?

"יש שלושה מרכיבים מרכזיים", מסביר סרן ד"ר ברק פלדמן, רמ"ד טראומה בבה"ד 10, "הראשון הוא משקפי המציאות המדומה. כשמרכיבים אותם ממש רואים מציאות של מלחמה - עשן, הרס, חורבות, אפילו חמור עובר ברקע. למשקפיים מחוברות גם אוזניות, דרכן שומעים קולות קשר, מואזין וצעקות".

המרכיבים הבאים הם הבובה ואמצעי הבדיקה שסביבה. "לבובה יש חיישנים באזור הראש ובגוף, כך שדרך המשקפיים רואים אותה כבן אדם אמיתי", ממשיך סרן ד"ר פלדמן, "חיישנים נוספים מותקנים על קירות החדר - הם קולטים את ידי המטפל ואת המרחב, ומשדרים את מה שהוא עושה דרך המשקפיים. מלבדם יש אמצעי בדיקה אמיתיים - אמבו, לרינגוסקופ ואמצעי נוסף רב-שימושי למגוון פרוצדורות, המשמש כסקשן, סטטוסקופ ועוד".

"המרכיב השלישי של הסימולטור הוא הטאבלט", הוא אומר, "מפעיל הסימולטור יושב לצידו, ובלחיצה על כמה כפתורים בלבד הוא יכול לעשות ולשלוט בהכול - מייצור פיצוץ למטרת הסחת דעת ועד הזרקת חומרי הרדמה ע"פי הוראות המטפל: הוא זה שמגדיר את דרך הטיפול, ומסביר מה בדיוק לעשות, והמפעיל מצדו מקליד את ההנחיות באייפד - את התוצאה רואים דרך המשקפיים".

בסיום הטיפול המפעיל מקבל קובץ אקסל ובתוכו יותר מ-90 פרמטרים, ביניהם - האם המטפל עבר מבחן נשימה, האם הזריק כמות מדויקת של חומר הרדמה או שאב את כל ההפרשות. בעזרת כל אלה תתאפשר הסקת מסקנות רוחביות ומדידה טובה יותר של המטפלים.

"אם כל המטפלים הבכירים נזכרים להכניס את נתב האוויר רק אחרי שהם מתחילים להנשים, נבין שמדובר בבעיה רוחבית, ונדע לחדד את הנקודה", מדגיש סרן ד"ר פלדמן, "המדדים פה הם אובייקטיביים - המחשב לא משקר. מעבר לכך, אנחנו מכניסים את השם המלא של כל אדם שמתפעל את הסימולטור, כדי שבפעם הבאה שיבוא נראה איפה הוא השתפר, ובכך ניצור עקומת למידה".

המערכת הייחודית הזאת היא הראשונה מסוגה בעולם הסימולציות הרפואיות,  והיא תומכת במטפל הבכיר בהתמודדות עם קבלת החלטות בתנאי קיצון.

"כמעט כל יום מגיעים למדור הטראומה צוותים מהשטח כדי להתנסות ולהתאמן על תפעול המערכת", מציין סרן ד"ר פלדמן, "הם עוברים אימון שנקרא סטל"א (סימולטור טראומה לצוותים אורגנים), ומתנסים בכל הסימולטורים השונים, כמו טיפול בפצוע בודד או באר"ן". במהלך היום, נלקחים המטפלים הבכירים, רופאים צבאיים ופרמדיקים, לסימולטור ׳TrauMR׳, ועוברים אותו באופן פרטני.

"המערכת עדיין בתחילתה", מבהיר סרן ד"ר פלדמן, "נכון לעכשיו, רק מטפלים בכירים צבאיים עובדים עליה. אבל יש לנו הרבה שאיפות למערכת הזו - בבה"ד 10 מתקיים בכל שנה קורס לרופאים כירורגים אזרחים, ואנחנו מקווים שבפעם הבאה גם הם יתפעלו את הסימולטור".

כמובן שהמטרות לא נגמרות כאן: "בעתיד הלא רחוק השאיפה היא שהסימולטור ישלב גם את החובשים, ושהערכה אצלנו תוכל להתחבר גם לערכות נוספות ברחבי צה"ל שיהיו אונליין. זוהי רק ההתחלה".