שלחנו את כתבנו לתרגיל מוסק עם לוחמי 646. זו התוצאה - מעין האלונקה

אני שוכב על האלונקה, כל גופי מקובע בחגורות לברזלים. ארבעה לוחמים מקיפים אותי. פתאום רעש חזק מעלינו - מסוק. הלהבים הארוכים שלו חותכים את האוויר, ובתוך רגע, גל של חול עף בחוזקה על עורפי. הבנתי שהגיעו לחלץ אותי. הם הרימו את האלונקה והתחילו לרוץ, ובתוך כמה שניות בודדות מצאתי עצמי בתוך ה'ינשוף'. 

הסיבה שיצא לי לדמות פצוע בתרגיל מוסק של הפלוגה המסייעת של חטיבת הצנחנים במילואים 646 ('שועלי המרום'), היא פקודת 'זמן יקר' שירדה מהקרפ"ר. במסגרתה, כל חטיבות החי"ר שעתידות לקחת חלק ב'מרכבות גדעון', יעברו הכנה מקדימה ומקיפה בכל הנוגע לרפואה מבצעית ופינוי פצועים בשדה הקרב.

בהתאם להנחיה, נערכו סגן ע', רמ"ד פינוי בענף אימוני רפואה קרבית במל"י, וחייליו, למספר רב של לוחמים, סדירים ומילואמניקים, לקראת כניסתם ללחימה ברצועה. וכך בכל יום, בשלושת השבועות האחרונים, אימנו בצאלים כוח אחר. 

"אנחנו מקבלים עדכון מראש איזו יחידה מגיעה בכל פעם, ובאיזו תצורה - כמחלקה, או פלוגה", מסביר סגן ע', "החיילים חוברים אליהם כדי לעשות אבחון יחידה כמו שצריך. זה אומר להבין מה הולכת להיות המשימה שלהם בתוך עזה, איפה יהיו ולאיזו מטרה - כל פרט שקשור לפעילות אליה הם מתכוננים". 

לאחר מכן, אחרי שנקבעה 'הדיאגנוזה המבצעית', במדור פינוי מרכיבים את התרגיל, בהתאמה אישית. "אם מדובר במשימה באזורים יותר הרריים, או כאלה עם יותר עפר למשל, אז נקיים את האימון במקום עם תנאים דומים", הוא מוסיף, "בגלל זה כל כך חשוב האבחון המקדים". 

תרחיש ייעודי הם בנו גם עבור לוחמי הפלוגה המסייעת של 646, ובהתאם לפרטים, הוחלט על תרגיל מוסק בשיתוף עם טייסת 124 - על מנת לדמות יחד איתם פינוי פצועים בזמן אמת.

המילואימניקים חולקו לשני צוותים: אחד התאמן על מתן טיפול רפואי על הקרקע, והשני, אליו הצטרפתי, היה אחראי על פינויי פצועים ותפעול אר"ן. "כל צוות היה חייב להקפיד על דרך העברת הדיווחים שלהם, ניקוי השטח מאמצעים מסוכנים, טיפול בנפגעים טרום חילוצם, העברתם למסוק, וכמובן הנחיתה", מפרט סגן ע'.

ואז הגיע הרגע שבו הכול התחבר. ארבע אלונקות הונחו על הרצפה ועל כל אחת מהן "פצוע" - בהם אני. ארבעה לוחמים שעמדו לצידי חיכו לפקודה, וכשזו הגיעה ממפקד הכוח, נזרק הרימון. העשן היתמר ועלה מעלה - ושניות לאחר מכן, ירד המסוק לכיווננו. 

בינתיים, שכבתי שם ולפני שהספקתי להביט סביב, בתזמון מוחלט זה עם זה הרימו 16 הלוחמים את פינת האלונקה שלהם, ורצו לכיוון ה'ינשוף'. שם, בבטנו, הניחו אותי ואת שאר הפצועים, והדלת נסגרה. 

בסיום הפינוי המוצלח, הלוחמים הנחיתו את המסוק, הוציאו את האלונוקות ומיד חזרו לעמדות כדי להתחיל את התרחיש פעם נוספת. ככה עשו שלוש פעמים, בשביל להגיע לתוצאה הטובה ביותר. 

בכל סיבוב הכוחות התפרסו בצורה שווה ויעילה על פני משטח הנחיתה, האלונקות פונו למקום המותאם במסוק הפינוי, והכול קרה בתזמון מדויק. 

אומנם את התרגיל הזה סיימתי עם כל החוף של מוש בתוך המדים שלי, אבל לפני שה'ינשוף' המריא בפעם האחרונה, מילואימניק אחד שאל אם אני מרגיש כמו 'מלך' בזמן שהוא נושא את האלונקה. עניתי לו שכן, ובלב חשבתי שהכתר האמיתי מגיע לכל אחד ואחד מהם.