50 שנים בכחול ולבן - בעקבות הטנק הישראלי ששינה את פני המלחמה

16 בפברואר 1977 - אזרחי ישראל מתעוררים לכותרות דרמטיות על טנק חדש תוצרת כחול-לבן שישתלב בשנים הקרובות בשורות צה"ל. בימים בהם המדינה עוד חובשת את פצעי מלחמת יום כיפור ומתעצמת מחדש - ידיעה כזו תפסה את תשומת הלב של כלי תקשורת רבים. בתחילת הדרך צצו שמועות על טנק בשם "צבר", "הישראלי" ואף "בן-גוריון" - לזכר ראש הממשלה הראשון, שנפטר שנים בודדות קודם לכן.

טנק "כחול-לבן"? מתוך: גיליון העולם הזה, 16.2.1977

אבל בשביל להתחיל ולהסביר מה הוביל מדינה צעירה לייצר מכונת מלחמה יקרה מאפס - צריך לחזור בדיוק שבע שנים אחורה, לאוגוסט 1970.  אחרי מלחמת ששת הימים, היחסים בין ישראל למדינות אירופה התערערו, והצבא הישראלי, שזה עתה רשם את אחד מהניצחונות המפוארים בתולדותיו - נשאר כמעט ללא עמיתים במערב.

החרם הערבי באותם שנים נתן את אותותיו, הצליח להשפיע על מנהיגים ברחבי העולם וגרם לעסקת הטנקים הגדולה עם אנגליה שנחתמה כמה שנים לפני כן - להתבטל בעקבות הלחץ.

עם זאת, מירוץ ההתחמשות לא פסק, ובארץ הבינו שיש צורך במכונת מלחמה מתקדמת. הטנקים הראשונים שהמדינה השתמשה בהם, "שרמן" ו-"הוצ'קיס", שיוצרו במדינות זרות, כבר החלו להחליד והרצון להתקדם לטנק חדש הלך וגבר. אך אחד השיקולים החשובים ביותר במסע אל חידוש הטנק היה הרצון שהוא יהיה "שלנו". 

הטנק הרוסי מככב במצעד צה"ל, 1957

צילום: פריץ כהן, ארכיון לע"מ

הוגה הרעיון היה אלוף ישראל טל ז"ל, שלימים זכה לכינוי "אבי טנק המרכבה" - אז עוד היה אזרח צעיר, שזה עתה סיים שירות צבאי ממושך ורווי קרבות. אלוף טל האמין עוד בזמן השירות שהדבר הנכון ביותר עבור הצבא הוא לייצר אמל"ח באופן עצמאי. טל השתחרר מהצבא כשמטרה אחת עומדת לנגד עיניו - להקים את הפרויקט העצום הזה, בסימן כחול לבן.

הרעיונות של אלוף טל היו תקדימיים למדי, וגררו התנגדויות של ספקנים רבים באותה התקופה. אבל לאט לאט, בדריסת רגל מרשימה, הצליח ישראל להביא את הרעיון אל שולחנם של מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים ביותר.

דיונים רבים התקיימו בנושא בלשכת שר הביטחון דאז, משה דיין - השתתפו בהם שרים, הרמטכ"ל באותה תקופה, רא"ל בר-לב ובכירים רבים במערכת הצבאית. היה נדמה, כך עולה מהפרוטוקולים, שנחשפים כאן היום, שקבלת החלטה כזו היא אתגר משמעותי במישורים רבים. 

לפי הכתוב בפרוטוקולים, מעבר ליכולת של המדינה לממן תהליך ייצור בקנה מידה כל כך גדול, על הפרק עמד הסיכון העצום שכשלון הפרויקט יפגע משמעותית ביכולות של ישראל במערכה הבאה.

"דיון בעניין ייצור הטנק בארץ" מתוך פרוטוקול הישיבה הראשונה, 20.8.1970
באדיבות "יד לשריון"

אך לאחר שעות רבות בחדרי הישיבות, הוחלט לתת אור ירוק לפרויקט השאפתני. על אלוף טל (או "טליק" בפי הסובבים אותו) מסופר שאסף צוות קטן של מהנדסים, ורתם אותם להצלחת הפיתוח בכל מאודם. יחד עם קצינים רבים, הם העלו תכנונים על אופיו של טנק האידיאלי, וניסחו תפיסה חדשנית, שמשלבת שלושה טנקים שונים - באחד: קל - שישמש לסיור, בינוני - ללחימה כנגד טנקים אחרים, וכבד - להבקעה והכרעת המערכה. 

במשך כמה שנים, שקד צוות המהנדסים ובנה אבי טיפוס רבים לטנק , עד שעמדו בכל הדרישות של המערכת הצבאית. אב הטיפוס נבנה מעץ והורכב על גבו של ג'יפ ישן - אבל הוא הכיל את כל הבקשות. "כמו שמתכתב עם אופיו הייחודי של טליק - בלי להתפשר על כלום", מספר אחד מקרוביו.

אב הטיפוס של הטנק הישראלי הראשון
באדיבות "יד לשריון"

אז איך ברגע אחד מעצמת ייצור תפוזים מתחילה לרתך פלדה? מרגע תחילת הייצור, מפעלים רבים ברחבי הארץ נערכו מחדש כדי לבצע משימה מורכבת בה לא נתקלו עד כה - לבנות חלקים למכונת המלחמה. האנשים שהיו אז בליבת העבודה נזכרים בתחושה המיוחדת ששררה באוויר - כשהמפעל הציוני קם על רגליו ונרתם לטובת הבנייה. 

מהזחל ועד הצריח, תוך ניסוי וטעייה - בנו בדקדקנות רבה את מה שנחשב במשך כמה שנים לאחד הסודות השמורים ביותר במדינה. ורק לאחר שנים של ניסויים במחשכים, תרגולים רבים ובנייה של מערכות מתקדמות, ביום העצמאות השלושים למדינה, הוסר הלוט מעל הטנק הישראלי, והוא הוצג לראשונה לקהל הרחב במצעד צה"ל ברחובות ירושלים, וכמו שניתן לראות בתמונות - גרף תשואות רבות.

טנק מרכבה סימן 1 ליד טנק הוצ'קיס, הטנק הראשון בחיל השריון.
מצעד צה"ל בגבעת רם, ירושלים, 1978.
צילום: יעקב סער, ארכיון לע"מ.

הטנק הראשון הפף למבצעי כבר ב-1979. כשהראשונים לקבל אותו היו חטיבה 7, ומאז עבר טבילות אש רבות - ממלחמת לבנון הראשונה ועד לרצועת הביטחון. אחד היתרונות הגדולים במיזם של טליק הוא היכולת לתחקר אירועים ולשדרג את הטנק בהתאם - כך, מקרב לקרב, שמו דגש גדול על נוחות החיילים, המיגון והביצועים. נדמה כי מאז, בתעשייה הביטחונית ובצבא התאהבו ברעיון והחלו ברצף של שיפורים - שנמשך עד היום. 

זמן רב עבר מאותו רגע בו החליטו שפלדה ופגזים יחליפו את תפוזי יפו. קרבות רבים, ואחריהם שיפורים ושדרוגים, חלפו מהטנק הציוני הראשון ועד למרכבה הרביעית, בעלת מערכת "מעיל רוח", שנמכרת למדינות רבות ברחבי הגלובוס.

בשנים האחרונות עומד פרויקט המרכבה הישראלי בשורה אחת עם מכונות המלחמה הקטלניות ביותר בעולם. אנשים רבים ליוו את הפרויקט הזה לאורך הדרך, ואף הקדישו את חייהם להגשמת החלום. אך בעיני רבים - טביעת ידו של אדם אחד היא זו שגרמה למיזם האדיר הזה לקרות.

"האדם שבטנק ינצח" מבוססת על דברי אלוף טל, שכאשר נשאל איזה מן הטנקים הקיימים עדיף על כולם וינצח בשדה הקרב, ענה שהטנק שבו הצוות הטוב ביותר הוא זה שינצח.
צילום: יעקב סער, 1980, ארכיון לע"מ.

שנים רבות ליווה טליק את הפרויקט - מיום הקמתו ועד למותו, אחרי יציאתה של המרכבה הרביעית. קרוביו מספרים כי הכיר כל פרט ופרט, ועל אף שניהל מערכת ייצור גדולה היה לו חשוב להכיר הכול - עד לעטיפות הפגזים והדיוק של המיצגים במוזיאון השריון.

להצלחת הכתבה נרתמו אנשים רבים, ששיתפו וסיפרו רבות על הטנק הישראלי ששינה את פני המערכה המודרנית. אלוף ישראל טל ז"ל הלך לעולמו לפני מעל לעשור, אך ניכר כי חזונו נותר בחיים, והוא עצמו חי בעיני רוחם של כל מי שמדבר על המרכבה.