זה היה המבחן האחרון של התותחנים לפני הכומתה - והוא היה אש
רגע לפני שקיבלו את הטורקיז, מרץ 26' של חיל התותחנים נכנסו ל'שבוע מלחמה' שמסכם 4 חודשי הכשרה. בין תרגיל לירי פגזים חי, שמענו איך נראה שבוע בו אין רגע אחד דומה לקודם - ומה קורה כשהמציאות המבצעית נפגשת עם השטח?
"אין לאף אחד מהם מושג איפה הוא ימצא את עצמו בעוד 60 דקות, שלא לדבר בכלל על איך ייראה התרגיל הקרוב", כך נותנת לנו סמ"ר ט', מ"כית בהכשרת התותחנים, הצצה קטנה לקצב הגבוה ב'שבוע המלחמה' של הלוחמים לעתיד - רגע לפני שיקבלו את הכומתה.

אותו שבוע, שמהווה את המבחן האחרון במסלול - מגיע לאחר ארבעה חודשי הכשרה של אימוני ירי חי, תפעול כלים מורכבים, העמקה במקצועות התותחן ועשרות תרגילים בשטח. "אנחנו ברצף של תרחישים מבצעיים", מתארת סמ"ר ט', "מההכנה לקרב, דרך ביצוע משימות אש - ועד הקפצות ליליות, פינוי פצועים והתמודדות מול תרחישי חדירת מחבלים. הכול, כדי לדמות עד כמה שניתן את המציאות".

זה מתחיל בהורדת פקודה בקשר, שנשמעת כמו יציאה למבצע: "הם מקבלים תמונת מצב, ומאותו הרגע מתעסקים בהכנת הכלים לקרב, בבדיקת כשירות כלל מערכות התקשוב והאש". רק כאשר יינתן אור ירוק, יצאו לשטח - בו יבצעו לראשונה משימת אש מלאה, על פי נ"צ שהוגדר לכל צוות וצוות.
"זאת הפעם הראשונה שהם מתנסים בירי חי של פגזים", מגלה המפקדת, "הם נבחנים על התפעול של התותח בזמן אמת בעבודת צוות, וזו התמקצעות חשובה ביותר".

בתום התרגיל הראשון, נכנסים התותחנים לשגרת לחימה וכוננות, שלא תיפסק עד סוף השבוע. "הם ממש חיים וישנים בכלים בשטח", מציינת סמ"ר ט', "במכשירי הקשר מדווחים באופן שוטף עדכוני דמה על התקדמות הכוחות, משימות חדשות ואירועים בגזרה".
באחד הלילות, למשל, הוקפצו הטירונים בעקבות דיווח על נפילת רחפנים במרחב, ודרישה לטפל ב'פצועים' בזירה. ביום אחר, נדרשו להתמודד עם תרחיש של מחבל שחדר למוצב. בכל תרחיש, כפי שמסבירה המפקדת, הדגש הוא על היציאה לפעולה בזריזות, תוך שימוש בכל היכולות שנלמדו במהלך ההכשרה - דווקא בתנאי לחץ.

במקביל לתרגול הפיזי, הלוחמים נבחנו על היכולת לפעול כצוות לאורך זמן, כשתחושת חוסר הוודאות מורגשת מכל כיוון: "השהייה הממושכת בכלים, השינה המועטה ועומס האירועים הופכים את השבוע לאתגר פיזי ומנטלי כאחד. זה ייתן להם כלים חשובים לעבודה המשותפת בזמן לחימה".
ימים בודדים לאחר סיום הסדרה, יצאו הלוחמים למסע כומתה - שבסופו סוף סוף קיבלו את הטורקיז. "אתה רואה עליהם את העייפות, אבל גם את האש בעיניים", אומרת סמ"ר ט', "אי אפשר שלא לשים לב את הגיבוש בתוך הצוותים והפלוגות, ולהבין שהם מוכנים לעלות לגדודים. יש להם את ה'למה', את האמצעים ואת החוסן - ומפה השמיים הם הגבול".
