אני גיא. אובחנתי עם טורט. והיום אני מפקד על 200 חיילים

"לפקד בצה"ל היה נראה לי אז תמוה - כילד עם טיקים מי מסתכל עליך?", כך פותח  סגן גיא פז את השיחה שלנו, וכבר לפי המשפט הזה, אפשר להבין שהדרך שלו למקום בו הוא נמצא כיום, לא הייתה מובנת מאליה. 

ראיון: אלה פלג וליה קנטרוביץ'. צילום: עומר נחום ויונתן ברוק. עריכת וידאו: נועה בירמן. עריכת תוכן: ליה קנטרוביץ', אלה פלג ונועה בירמן.

כדי להבין את סיפורו, עלינו לחזור אחורה. "כשהייתי קטן התחילו לי תסמינים פיזיים, כמו כחכוח בגרון. בדקנו אותם, ולא הייתה תשובה", נזכר סגן פז, המשרת כמ"פ תבור, הפלוגה הייעודית לקצונה בבה"ד 11,  "ואז, בכיתה ג', גילו שזו תסמונת טורט - הפרעות נוירולוגיות שמתבטאות אצלי באופן מוטורי כתנועות לא רצוניות - טיקים".

היום לא רק שהוא מדבר על כך בחופשיות, פתיחות וגאווה, סמל התסמונת מקועקע על ידו כתזכורת תמידית למסלול שלו. אבל כפי שמספר גיא, זה לא תמיד היה ככה: "בתור ילד, אתה יושב בכיתה ועושה רעשים, קופץ וזז בכיסא, וזה מביך אותך. אז, הייתי זה שעומד ומקבל את הסטירה והיו עניינים לא נעימים. עם הזמן, למדתי לבחור את האנשים שאני מקיף את עצמי בהם".

"לקבל את עצמך זה לא תהליך שקורה ביום או יומיים", הוא ממשיך, "אבל כשנותנים לך בבית את ההרגשה של 'תהיה אתה - תיפול, תזחל, תמשיך ותקום', אתה תהיה אתה. אם פעם הרגשתי שזו המכה הכי גדולה שקיבלתי, היום אני יודע - זו המתנה הכי גדולה שיש".

כשהגיעה תקופת הצו הראשון בתיכון, גיא שאף לשרת ב'קרבי'. בגלל שהדבר לא התאפשר, הוא שינה נתיב - למסלול ייעודי לקצונה בחיל משאבי האנוש. 

"לא הייתי בטוח שאתגייס בהתחלה. לחיות עם אנשים בחדר? איך יקבלו את זה בכלל? ומה עם המפקדים?", משתף המ"פ, "לשבת באולם, למשל, בשבילי - זאת מלחמה. אתה עושה רעשים, קופץ וזז - וכולם מסתכלים עליך. זה קורה לי כל יום. אבל כשהגעתי לפה וראיתי מי הסגל והאנשים שאיתי, הבנתי שכזה אני רוצה להיות".

זאת בדיוק הסיבה שהוא החליט לחזור לאותו מקום אליו התגייס, אבל הפעם - כמפקד פלוגה. גם כשנפתחה בפניו האופציה לצאת ללוחמה, הוא ויתר כדי להישאר, לפקד על הטירונים ולשמש דוגמה לחיילים בתחילת דרכם הצבאית.

"הטורט זה לא משהו שאפשר להחביא, זה ברור מאוד מהשנייה הראשונה", הוא מחדד, "אני אומר שאני לובש מדים? לא. מה צבע העיניים שלי? לא. רואים את זה, אני לא צריך להסתיר את זה. זה רגיל מבחינתי, לפקודים שלי ולמפקדים".

גם הסובבים אותו קלטו מהר מאוד את האיכויות הייחודיות שבו. "כבר בראיון הפתיחה שלי איתו ראיתי בעיניים של גיא שהוא מפקד שאוהב את האנשים שלו ומסתכל על כל אחד ואחת מהם", מעיד מפקד בה"ד 11 (ביה"ס למקצועות המשא"ן), אל"ם ערן גנות, "הוא דמות כל-כך מרכזית פה, ויש הרבה חיילים שהתקשו והוא עזר להם לשנות את מסלול החיים שלהם".

"היה לי חייל, שהיום הוא קצין, וגם לו יש טורט", נזכר סגן גיא באחד המפגשים המשמעותיים ביותר שחווה. "בסוף ההכשרה הוא אמר לי: 'תודה, שינית לי את החיים'. זו סגירת המעגל הכי גדולה. להגיע למקום שאתה מדבר בו מול 200 חניכים היה נראה לי ענק, והיום זה כלום. אני מאמין שזה נותן להם ערך מוסף, כשהמפקד שלהם עם טורט עומד מולם. 'אם הוא יכול עם האתגרים האלה אז מה? אז זה אפשרי".