יצאנו לגלות מה המרכיב הסודי - של הקונדיטור הכי מתוק בצה"ל

"כבר 50 שנה שאני קם כל יום בארבע בבוקר ומגיע לבסיס בשביל החיילים האהובים", מכריז ע"ץ מאיר ציאשו, קונדיטור צבאי במרכז לשיקום ואחזקה של החט"ל בחיפה. את הדרך שהובילה אותו לשירות ארוך השנים בצה"ל מצא במקרה, אבל את אהבתו לבצק ומתוקים גילה עוד בילדותו ברומניה - שנים ספורות לאחר מלחמת העולם השנייה.

 
הפקה, תסריט ועריכת תוכן: גל מי טל, ליה קנטרוביץ' ונועם זמיר. עריכת וידיאו: סיוון גפני. צילום: אדם סגמן.

"אבא שלי היה במחנות ברומניה ואמא שלי נשלחה גם היא לעבודות ברוסיה", הוא משחזר, "הם מעולם לא רצו לדבר על מה שעברו שם. כנראה שאמי ילדה אותי תוך כדי העבודה במחנות, בשנת 1944, אבל אפילו את זה אני לא יודע בוודאות".

"ברומניה הייתה לנו קונדיטוריה ליד הבית, והאחים שלי ואני היינו מתגנבים אליה כל יום אחרי בית ספר, ומציצים בוויטרינות", נזכר מאיר, "גדלנו בצל קריאות אנטישמיות - 'jew, jew', אבל ככל שהתבגרנו הן פחתו, והצלחתי לעבוד בקונדיטוריה".

בגיל 20, לאחר המתנה של שנים ארוכות לרגע המיוחל, דרך מאיר לראשונה על אדמת הארץ. "ידענו שכשנגיע נשרת בצה"ל, לא הייתה שאלה בכלל", הוא מבהיר.

הוא התגייס ליחידת חרמ"ש ולחם במלחמת ששת הימים. לאחר שירותו הצבאי, חזר לעסוק במקצוע האהוב עליו עוד מימי ילדותו - קונדיטור, ושב לשורות צה"ל, כשחבר טוב סיפר לו על משרה שהתפנתה בבסיס הטכני בחיפה.

מאז, גם בגיל 79, הוא מתייצב יום-יום בשירות החיילים והחיילות. "אני אופה בשבילם הכול - גם מתוק וגם מלוח ונותן להם לאכול מהתוצרים הכי טובים שאני יודע לעשות", מתגאה מאיר. 

הקסמים שהוא מחולל מאחורי הדלת עם השלט "הקונדיטוריה של מאיר", מוכרים היטב למשרתים בבסיס ולעובדי המטבח שלצידו. "הוא דואג לנו כאילו הוא סבא שלנו, ואופה בשבילנו את המאפים הכי טובים שיש", מעידה אחת החיילות. 

"מהרגע שהגעתי לכאן ידעתי שזה המקום שלי", הוא משתף, "אין סיפוק גדול יותר, מהידיעה שאחרים אוכלים מהידיים שלך, ממה שאתה מכין, גם המפקדים הכי גדולים אכלו אצלי".

המלאכה הזו מקבלת משמעות נוספת עבור מאיר בימי המלחמה. "דווקא בתקופה הזאת אני מרגיש תחושת שליחות גדולה יותר", הוא מדגיש, "כמובן שלפעמים זה מאתגר לתפקד בזמן המלחמה, אבל אני ממשיך עבור החיילים והחיילות - שיהיה להם לאכול, שיהיו מרוצים ושיוכלו להילחם". 

אומנם מאיר מתקרב לעשור התשיעי לחייו, אבל את הקונדיטוריה במש"א הוא לא ממהר לעזוב. "מבחינתי, כל עוד אני עומד - אני אמשיך לעבוד ולעטוף את החיילים והחיילות באהבה", הוא קובע בחיוך, "זאת זכות ענקית לעשות עבורם מה שלהורים שלי לא היה".