בין הלבנים, מתחת לאף - הפרויקט שמחבר אותנו לסיפורי הנספים

דמיינו את עצמכם משוטטים ברחובות ברלין בין בניינים ישנים, שולפים את הטלפון ומקבלים את ההודעה הבאה: "כאן התגוררו בני משפחת זלינגר, עד שנשלחו ב-1943 למחנה ההשמדה אושוויץ".

מטבע הזמן, שורדי השואה שיכולים לשתף את העדויות והסיפורים מזוועות התקופה, הולכים ומתמעטים. סוגיות שונות כמו אתגרי ההנצחה ושיפור איכות חיי השורדים מניעות למציאת פתרונות יצירתיים, בדיוק כפי שמצאו משרתים מאגף התקשוב בהאקתון "ניצוץ לדורות".

בחודש מרץ התרחש ההאקתון בפעם השלישית. מתוך מגוון ההמצאות, תפס לי את העין פרויקט "נקודה למחשבה", שפיתחו סמל א', מנהל רשת בממר"ם וטוראי ג', מנהל זהויות בממר"ם ומציע גישה ייחודית להנצחת הנספים.

בין היסטוריה לגיאוגרפיה

'אבני נגף' (Stolpersteine בגרמנית) הוא פרויקט של אמן גרמני, בו על המדרכה מוטבעות לבנים חרוטות עם שמות של נספים. באתר נלווה מצויינים מיקומי האבנים ברחבי אירופה כולה ועוד כמה פרטים על הנרצחים.

"פיתחנו במהלך ההאקתון סקריפט שמשתמש במאגר המידע של הפרויקט ומעלה את כל הנקודות לאפליקציה שמאפשרת לאתר מקומות על מפה", פותחים סמל א' וטוראי ג', "כשעוברים ליד הסימונים האלה, אפשר לראות את השמות והסיפורים".

"אם את למשל מטיילת בברלין או באמסטרדם", נותן דוגמה טוראי ג', "את יכולה לחלוף על פני בית רגיל לגמרי ופתאום לקבל התראה בטלפון שבבית הזה גרה פעם משפחה יהודית, לקרוא את הסיפור שלהם ומה קרה איתם. אנחנו מרגישים שהמידע היום לא נגיש מספיק ושהחיבור בין ההיסטוריה להיום - חסר. הרעיון היה ליצור ממשק שמגשר בין ההיסטוריה לגיאוגרפיה".

"זו מערכת שנותנת רובד אחר לקשר בין אז לעכשיו, כי עוד מעט זה לא יהיה"

"הסוגייה במרכז ההמצאה היא הכמות הלא מבוטלת של סיפורי נספים ושורדים שנופלים בין הכיסאות", מסביר לי סמל א', "רק בברלין יש יותר מ-9,000 אנדרטאות לנספי השואה. בכמה מהן ביקרת? מתוך מאות אלפי סיפורים, כמה מהם שמעת? עם 'נקודה למחשבה', אנחנו מקווים להנגיש את המידע לקהל הרחב: מטיילים, משפחות, מקומיים ותיירים שמעוניינים להיחשף לסיפורים".

"את רוב התוכן על השואה אנחנו מקבלים בימים ספציפיים ומעטים", משתף טוראי ג', "לכן ממש חשוב לנו ליצור מערכת שנותנת רובד אחר לקשר בין אז לעכשיו, כי עוד מעט לא יהיו כאן יותר".

"זו הייתה חוויה מיוחדת עבורנו. זה לא היה האקתון רגיל שאומרים 'תבנה קוד, הקוד עובד, יופי'. ההאקתון נתן לנו הזדמנות למצוא דרך ייחודית להנציח את השואה", מסכמים טוראי ג' וסמל א', "לפעמים, מרגיש כאילו קיים כלל לא כתוב - שההנצחה צריכה להיות משהו נורא כבד, ומה שעשו פה ניגש אליה בצורה אחרת".