20 שנה לרגע ההיסטורי בו מטוסי חה"א טסו מעל אושוויץ

"מטס חיל האוויר מעל מחנה ההשמדה אושוויץ הוא מקרה חד פעמי", לפחות כך מתחיל להסביר לי אל"ם ר', היום רמ"ח דיגיטל ותקשוב בחיל האוויר, ולפני 20 שנה, כשהתרחש המטס, היה נווט קרב בטייסת 106.

אותה המשימה "החד פעמית" כמעט ולא קרתה כלל. מה שהתחיל כהזמנה בתחילת אפריל 03', להשתתפות במטס חגיגי לרגל 85 שנה לחיל האוויר הפולני, הפך מהר לסיכוי הגשמת חלום של אמיר אשל, שהיה אז תא"ל ומפקד בסיס תל נוף. 

"הם לא אמרו 'לא', אבל הם גם לא אמרו 'כן'"

"הייתי הפרויקטור", הוא מסביר, "הייתי אחראי על כל שלב ההכנות וגם על ההפעלה של המטס עצמו". בראש הצוות עמד אלוף (מיל') אמיר אשל , ואחריו נבחרו הטייסים והנווטים כתוצאה מהקשר האישי שלהם לשואה. למעשה, במבט לאחור, אל"ם ר' מזהה שהוא היחיד בלי קשר משפחתי: "באותה תקופה הייתי אחראי על בניית כשירות התקיפה במעגל השלישי, זה התחבר שאארגן משימה בשטח שלא טסנו בו מעולם".

"מהרגע שקיבלנו את ההזמנה באפריל ועד ספטמבר, עסקנו בלהוציא לפועל את המטס לצד התערוכה". הצד הפולני לא קיבל בחיוב את הרעיון המתוכנן, "הם לא אמרו 'לא', אבל הם גם לא אמרו 'כן'". אבל התכנון בארץ היה ברור - מתאמנים כאילו יש אישור, וכשיגיע רגע האמת - יהיה מה שיהיה. 

את האישור למטס מעל אושוויץ קיבל הצוות ביום האחרון של התערוכה. "שגריר ישראל בפולין באותה התקופה, שבח וייס, הגיע לתערוכה וישב ליד שר הביטחון הפולני", אל"ם ר' ממשיך בסיפור, "אחרי השיחה הוא חזר אלינו עם תשובה: 'הצלחתי לשכנע אותו - יוצאים לדרך'".

"העננים מתחילים להתפזר ואנחנו רואים את הקרקע. אפשר להנמיך עוד"

מהר היה ברור שהאישור שבא מלמעלה לא החליק בשרשרת הפיקוד מטה כל כך בקלות. חיל האוויר הפולני הציב תנאים רבים, כשביניהם ליווי אווירי של מטוסים פולנים וסירוב לטוס במזג אוויר בעייתי ובטח שלא בגובה נמוך, גם בגלל העננים וגם בעקבות מפעל קרוב שמונע טיסה בגובה כזה.

במקביל לאיסורים ולתנאים הרבים שהציבו, נערכה תוכנית חלופית למקרה שבעיניי הפולנים המטס לא יתאפשר. "המתדלק שחנה בוורשה יאסוף את המטק"רים 'שחוזרים הביתה' במיקום קרוב לאושוויץ", מתאר לי את התוכנית אל"ם ר'. "נתון נוסף שלמדנו על הפולנים זה שאין להם כיסוי מכ"ם על כל שטח המדינה. הם מסתמכים על מכשיר אקטיבי שמופעל בתוך כל מטוס בשטח האוויר שלהם שמודיע על מיקומו, ואותו - אפשר לכבות".

העננים רבו, ויום המטס הגיע. בעקבות מזג האוויר התוכנית החלופית יוצאת לפעולה. בין שכבות העננים טסים שלושה מטוסי F-15 ישראליים, מורידים גובה לאט, נזהרים לטוס במזג האוויר המורכב. עד לרגע האמת לא ידעו אף אחד מאנשי צוות הטיסה אם יצליחו במשימה. "ולפתע", אומר אל"ם ר', "העננים מתחילים להתפזר ואנחנו רואים את הקרקע. אפשר להנמיך עוד".

"ברגע האמת לא נפל לי האסימון", הוא מודה בפניי, "זה היה כמו משימה, אתה לומד לא להתרגש, רק אחרי שחזרנו לארץ, הבנתי מה עשינו". 

הפולנים אמנם הופתעו מה"תחבולה", בלשונו של אל"ם ר', אך הם קיבלו אותה בברכה בסופו של דבר. למרות מעט קריאות שליליות, בישראל המטס התקבל ברוב קולות כאירוע מרגש. לדעת אל"ם ר', הספיק קול אחד: "העברנו את הנקודה".

ברגע ראשון וחד פעמי, אלוף (מיל') אמיר אשל, ראש צוות הטיסה,  סגר מעגל עם הבטחה לדורות הבאים של מדינת ישראל, כשאמר בקשר מעל מחנה ההשמדה: "אנו, טייסי חיל-האוויר הישראלי בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו - ישראל".