הצוערים שנקראו ללחימה בחזית - סיימו את קורס הקצינים

היום סיימו את קורס הקצינים הקרביים ביבשה 213 צוערים. במעמד מיוחד ובצל הלחימה בעזה, טקס הסיום נערך היום חמישי בראשות מפקד זרוע היבשה, אלוף תמיר ידעי ומפקד פיקוד ההכשרות והאימונים, אלוף דוד זיני. 213 צוערי השלמת החי"ר מגדוד 'גפן' קיבלו את דרגות הקצונה.

טקס סיום קורס הקצינים נערך באופקים, העיר אליה הוקפצו צוערי בה"ד 1 עם תחילת הלחימה, נערך בתום שמונה חודשי הכשרה, במהלכם עברו בוגרי הקורס את שלב ההכשרה הראשון במגמת "שדה". במהלך הקורס פרצה מלחמת "חרבות הברזל". הצוערים היו בין הראשונים שהגיעו ללחימה בעוטף, ובהמשך נכנסו ללחימה בעזה.

במהלך הלחימה, הצוערים חיסלו מחבלים בהתקלויות שונות ובאמצעות הכוונת אש למטרות אויב, חשפו עמדות צליפה, פירים, תוואי מנהרות משמעותיים ותשתיות טרור של האויב.

היום, הם קיבלו את דרגות הקצונה והחל ממחר הם עתידים להשתלב בתפקידי הקצונה ביחידות הלוחמות, לפקד בכלל הגזרות ולהוביל את צה"ל בלחימה - היום יותר מאי פעם.

"מהיום", אמר הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, במסר מיוחד שהעביר, "על כתפיכם דרגות קצונה ואחריות משותפת לניצחון בשדה הקרב, אתם עומדים לחזור למלחמה בחזית הדרום, ולמשימות ההגנה על המדינה - הפעם כקצינים וכמפקדים. מהיום על כתפיכם דרגות קצונה ואחריות משותפת לנצחון בשדה הקרב, בכל יום תחושו את משקלה של האחריות מונחת על כתפיכם".

מדברי מפקד זרוע היבשה: "שאלות רבות נשאל ורבות עוד ישאלו, עלינו האחריות ונדרש לענות על כולן. אבל דווקא לנוכח השבר העצום בולטת בעוצמתה ההתאוששות, של היחיד, של החברה, של הצבא, של המדינה. מי שחשבו שאנחנו חברת שמנת שמנה, שבעה ועייפה.

"מי שחשבו שהמחלוקות בינינו יפוררו אותנו, מי שהקלו ראש בדור המסכים והטיקטוק, מי שקיוו שההפתעה תשבור אותנו לרסיסים, גילו שהלכידות והנחישות להילחם על הקיום שלנו בארץ הזאת לא הלכו לשום מקום, הן רק התחזקו.

"לוחמים מכל המגזרים והמקצועות, דתים, יהודים ודרוזים, חיל רגלים, שריון, תותחנים, אוויר וים, מודיעין ועורף. כולם ביחד אלומה אחת של כוח ועוצמה, חרבות ברזל שלובות מחפות וקטלניות, מתחדדות אחת בירך חברתה בדרכן לניצחון.

"בשבועות האחרונים, יחד עם יחידות נוספות, לחמתם וטיהרתם את קיני המחבלים, איתרתם והבאתם לנטרול פירי מנהרות מרכזיות, הלכתם אחרי מפקדיכם שהסתערו בראש ופגשתם מחבלים שמפקדיהם הסתתרו במנהרות. בצה"ל קוראים 'אחריי' ובחמאס קוראים 'אחריי המבול'".

מדברי מפקד בית הספר לקצינים, אל"ם יהודה ואך: "קצינים יקרים, ראיתי אתכם בשמונה החודשים האחרונים ובעיקר בחודש האחרון, ואני רוצה לומר כאן בקול ברור, צלול וחד לעם ישראל - יש לכם על מי לסמוך, יש על מי להישען.

"דעו שעל אף הדברים שקרסו לנגד עינינו באותו היום, דבר אחד לא השתנה והוא איתן ויציב והתגלה במלוא עוצמתו - רוח המפקד, רוח הלוחם ורוח היחידה. לוחמים אנו יחדיו כתף אל כתף לוחמים ומפקדים, ואתם המפקדים לעולם תצעדו לראש.

"הייתה זו זכות גדולה לפקד עליכם. גאווה גדולה וביטחון גדול לדעת שאתם דור המפקדים הבא שיוביל אותנו לניצחון. וזכרו שכשאתם נשאלים עד מתי אנחנו כאן - ענו באחת - עד שננצח!"

דבריו המלאים של הרמטכ"ל:

קצינים יקרים, מפקדים. הרגע הזה שוודאי דמיינתם פעמים רבות בשמונת החודשים האחרונים היה אמור להראות אחרת. אבל טקס הסיום שלכם הוא בזמן מלחמה, ולכן אתם לא תשכחו אותו.

לקראת סיום הקורס, לחמתם בעזה וחוויתם מקרוב את שדה הקרב. חלקכם איבדתם חברים, נלחמתם פנים מול פנים עם מחבלים ופעלתם להציל חיים. בהתנסות הזו רכשתם נסיון ומקצועיות והתחלתם להיבנות כדור המפקדים הבא של צה"ל.

פגשתי אתכם בתוך רצועת עזה. פנים עייפות אך מחייכות, כואבות את שקרה אך נחושות להילחם במלחמה צודקת מאין כמותה - מלחמה על הבית.

את הרוח הזו אתם תעבירו לחיילים שלכם. אתם עומדים לחזור למלחמה בחזית הדרום, ולמשימות ההגנה על המדינה - הפעם כקצינים וכמפקדים. מהיום על כתפיכם דרגות קצונה ואחריות משותפת לנצחון בשדה הקרב, בכל יום תחושו את משקלה של האחריות מונחת על כתפיכם.

זו האחריות למשימה ולאנשים. היו מפקדים אמיצים, חושבים ומקצועיים, טפחו את פקודיכם. למדו אותם מקצועיות בשדה הקרב ומוסר לחימה, הקפידו ללמוד יחד איתם תוך כדי לחימה ולהשתפר כל הזמן. לכו בראשם והם ילכו אחריכם עד לנצחון

בשמחת תורה לפני כמעט 6 שבועות לא עמדנו במשימה שלנו לשמירה על בטחון אזרחי מדינת ישראל, ושילמנו על כך מחיר כבד מאוד.

נתחקר ונסיק את כל המסקנות הנדרשות, אך לפני הכל, אנחנו נחושים לנצח, לבנות ולשקם.

החל מהיום, הצטרפו לשדרת הפיקוד בצה"ל ותובילו אחריכם את לוחמנו בשדה הקרב. ביחד נפרק את החמאס ונעשה הכול, הכול כדי להשיב את החטופות והחטופים.

אני סומך עליכם מאוד, ויודע כי אזרחי ישראל כולם סומכים עליכם. אני מבקש לומר תודה גם להורים שלכם ולבני המשפחות כולם, שוודאי חלמו יחד איתכם על הרגע הזה, ורצו כל כך להיות בו איתכם.

אין לי ספק שהם, כמוני וכמו מפקדיכם כולם, גאים בכם, מאמינים בכם ואוהבים אתכם. אחריכם.