4 ילדים מספרים על הרגע בו גילו שהגיבור שלהם - נפצע בקרב. צפו

יערה, אביגיל, ליהיא ואסף זוכרים כל אחת ואחד את הרגע הזה כאילו היה אתמול. 

ראיון: אלה פלג ולי אוסניס | צילום: תומר פלר וים אוליסקר | עריכת וידאו: אמיתי לייבוביץ' | עריכת תוכן: אמיתי לייבוביץ', לי אוסניס ואלה פלג | אפטר: אייל כהן | גרפיקה: יעל גוטליב

"אמא התקשרה אלינו וביקשה שנשב", נזכרת אביגיל אדלר, אחותו של סגן אביתר, מ"מ בגבעתי שנפצע קשה ברצועה, "ואז אמרה לנו - 'אביתר נפצע'. הצוות שלו סרק שישה בתים בג'באליה, כשהוא נכנס לבית השביעי, התפוצץ המטען. כשחיפשו אותם בתוך ההריסות, הוא הרים את היד וככה מצאו אותו".

רגע דומה צרוב גם במוחה של יערה מדן, בתו של אלישע, לוחם מילואים בחטיבה 551, שנפגע באורח קשה ממטען ברצועה: "הייתי עם חברים ופתאום השכנה קראה לי. כשחזרתי הביתה, אמא אמרה ’יערה, אבא נפצע, לא יודעים כמה קשה'". 

יערה ואלישע

"הצטרפתי אליה לבית החולים, ובדרך לשם עברו לי בראש המון מחשבות. פחדתי שהוא ימות, והתפללתי שזה לא יקרה. הבנתי שבעזה, היחידה שלו עלתה על מטען שהתפוצץ ונקטעו לו שתי הרגליים".

אביהם של ליהיא ואסף, רס"ב (במיל') תומר בן אשר, נפצע קשה אף הוא, במסגרת שירותו כלוחם מילואים בביסל"ח. "ירה עליו צלף של חמאס בעזה", נזכרת ליהיא. "זה היה כמעט בלתי נתפס מבחינתי, מיד התחלתי לבכות. כאחות גדולה ניסיתי להסביר לאסף, והוא התנהג הכי בבגרות".

"אבא שלי קיבל כדור בבטן", מתאר אחיה הקטן, "אבל לא כדור שמשחקים איתו כדורגל או כדורסל - כדור מרובה. הרגשתי בלב שלי שאבא פצוע".

יום אחד, הורידו את החלון בחדר ויכולתי להגיד שלום לאבא

ואז, מגיע המפגש הראשון. "ראיתי את אבא מחובר לצינורות", אומרת ליהיא, "הוא היה מורדם בערך חודש וחצי. בזמן הזה אסף לא ראה אותו, ושאל אותי בכל פעם אם הוא בסדר ומה שלומו". אסף מצטרף לדבריה: "הייתי מצייר לו ושולח דרך אמא וסבתא. יום אחד, הורידו את החלון בחדר ויכולתי להגיד שלום לאבא. זה כיף לראות אותו, אבל לא יותר מדי כי הוא לא היה ער - רציתי שהוא יתעורר". 

גם אביגיל לא ידעה אם אחיה שומע אותה: "אבל הרגשתי שהוא מקשיב. אמרו לי שהוא כל הזמן אמר את השם שלי ושאל 'מה עם אביג'ולה?' לא ראיתי אותו במצב כזה לפני, ועכשיו אני מבינה כמה הוא חזק נפשית ופיזית".

כמו האחרים, יערה נזכרת אך היו נראים הרגעים האלה מבעד לעיניה: "כל הזמן רציתי להיות קרובה אליו, הייתי מחכה מחוץ לחדר שלו ימים שלמים. פעם אחת, כשחברים שלו עמדו במעגל ושרו סביבו, התחמקתי פנימה, הנחתי עליו את הראש ונתתי לו ספר תמונות של האחים ושלי. מבחינתי, אבא זה הדבר הכי חזק שיש. לראות אותו יותר קטן ממני היה מוזר".

שני האבות והאח הגדול נמצאים כעת בשלבים שונים של תהליך השיקום. אלישע מדן בארה"ב, שם הוא מתרגל לפרוטזות בשתי הרגליים. אביתר אדלר במחלקת 'חוזרים לחיים' בבית החולים שיבא, ומתנייד באמצעות כיסא גלגלים. תומר בן אשר משתקם בבית החולים בילינסון, לקראת סוף תהליך ההחלמה.

אלישע מדן

וכששואלים את אביגיל איזה סוג של אח גדול הוא אביתר, התשובה ברורה לה: "המצחיק של המשפחה. אנחנו אחים, אבל גם חברים הכי טובים. כל פעם שיוצא סרט אנחנו הולכים לראות אותו יחד, משחקים באולינג - למרות שעכשיו זה קצת יותר קשה בגלל הפציעה. בכל ערב הוא מספר לי איך עבר עליו היום, וגם אני משתפת אותו בהכול".

אביתר ואביגיל

"אבא לומד ללכת עם הפרוטזות עכשיו", מחייכת יערה, "כשביקרנו אותו, היה כיף לראות אותו בגובה שלי אחרי הרבה זמן שהוא היה בכיסא גלגלים, לראות את אבא גדול וחזק - כמו שהוא. אני כל כך גאה בו, מאז הפציעה אני לא מפסיקה לדבר עליו".

"אני אוהבת לדבר עם איתו, לספר לו מה קורה אצלי", היא ממשיכה, "אני אוהבת שאבא מבשל, זה עוד לא קרה כל כך הרבה מאז הפציעה, אני מחכה לראות אותו במטבח. הוא מכין מלא מאכלים ותמיד ממציא את המתכונים מחדש".

"גיליתי שאבא שלי הרבה יותר חזק ממה שחשבתי", חורצת ליהיא, "גם אחרי הפציעה הוא נלחם כדי להשתקם ואני הכי גאה בו בעולם". אסף מצטרף והשניים מסכימים: "הוא האבא הכי מיוחד - יותר מזהב. הוא תמיד צוחק איתנו, שמח איתנו, לוקח אותנו למקומות כיפיים. הוא החבר הכי טוב".

ליהיא, תומר ואסף

"זה לא קל בכלל. אבא חסר לנו בבית עכשיו כשהוא בבית החולים", הם משתפים, “אנחנו רק מחכים שהוא יגיע הביתה ונחזור לשגרה. ללכת למקומות שלא ביקרנו בהם המון זמן ופשוט להיות איתו".

"אני מרגישה שזכינו", מסכמת יערה, "לצערנו, להרבה משפחות היה סוף אחר. קיבלתי את אבא שלי כמו שהיה פעם, קיבלנו את החיים שלו חזרה. אני מקווה שכמו שהוא לומד ללכת מחדש, נלמד ללכת מחדש גם כעם".