"חלקם מפענחים יוצאי דופן, אבל כולם - החיילים הכי טובים שהיו לי"

בצידו האחד של החדר הזה, במתקן אזרחי במרכז הארץ, תפגשו במידענים שאוספים סרטונים ותיעודים מכל רחבי הרשת. בצידו השני, מפענחים, שחוקרים את אותם תכנים - ויודעים לספר לדרג הגבוה בדיוק מה יש בהם, והיכן צולמו. 

במיוחד בימים אלה, המסקנות המשותפות של החיילים והחיילות הללו שופכות אור נוסף וחיוני על תמונת המצב המודיעינית - הן מסייעות באיתור האויב ובהכוונת כוחותינו. נשמע מרשים? כן. וזה אפילו לא הדבר הכי מיוחד בצוותים של "רואים רחוק".

מדובר בתוכנית שמלווה זה עשור בוגרים על הרצף האוטיסטי בגיוסם לצה"ל. אגף המודיעין לוקח בה חלק, ובשיתוף "מעבר לאופק" והקרייה האקדמית אונו - הם מלווים מתנדבים בתפקוד גבוה בתהליך הגיוס למקצועות נדרשים, בהם מאפייני הספקטרום האוטיסטי - מהווים יתרון של ממש.

"אין להם כוחות על"

חלק מהחניכים מיועדים לשירות ביחידה 9900, שם הם מתחלקים למגמות שונות במקצועות נדרשים. הם עוסקים בפענוח, מערכות מידע גיאוגרפיות, מידענות, תכנות, אלקטרוניקה ודאטה. במהלך ההכשרה לומדים ומתמקצעים באותם התחומים, וכך - יכולותיהם באות לידי ביטוי באופן המיטבי ביותר.

"חשוב לזכור שאין להם כוחות על", מדגיש טל ורדי, מנהל התוכנית, "אבל מצד שני - אין ספק שלאנשים על הרצף האוטיסטי יש לעיתים יכולות יוצאות דופן". טל מציין לדוגמה את התחום הוויזואלי, ומסביר כי החניכים "פשוט רואים דברים קצת אחרת". הם יכולים להסתכל עליהם מזווית חדשה ושונה, דווקא בזכות העובדה שהם על הספקטרום, ולגלות דברים שאף אחד לא גילה בתצלום לפניהם. 

כשאני תוהה האם היתרונות של החיילים מוכחים על פני אחרים, טל מסביר לי שזה לא בדיוק מדיד, ומספר על מפקדת הצוות הראשון של "רואים רחוק", שלפני שנים הייתה בהשבעה של החיילים שלה בסוף הטירונות. "כשאחד ההורים שאל אותה את אותה השאלה שלך - היא אמרה משפט שאני לא אשכח: 'חלקם מפענחים יוצאי דופן, אבל כולם החיילים הכי טובים שהיו לי אי פעם'".

לא רק מקצוע

החיילים של "רואים רחוק" לומדים לא רק את המקצוע אליו הם מיועדים. בין תכני הטירונות והאיסוף המודיעיני, הם גם עוברים שיעורים מיוחדים וממוקדים, כאלו שיעזרו להם בצבא אבל גם מחוצה לו, וילוו אותם בהמשך חייהם הבוגרים. 

"למדנו איך לפתח שיח זורם, לפנות למישהו, וכיצד לזהות רגשות של אדם שאתה מדבר איתו", משתף טוראי ע', חוקר גאואינט ביחידה 9900, שלוקח חלק בתוכנית, "אלו כלים חברתיים שיעזרו לנו בעולם האמיתי, ואני כבר מרגיש שזה תורם לי באמת". 

"אנחנו עורכים עבורם פעילויות תקשורת, בהן אנחנו נוגעים בשיח מול עמיתים לעבודה ומפקדים, ועובדים על הבנת אינטראקציות חברתיות", מוסיפה רס"ל מ', רמ"ד "רואים רחוק", "ויותר מזה - יש להם קבוצת 'תעודת זהות', בה אנחנו מדברים על הספקטרום, על כל אחד ואיך הוא מקבל את האוטיזם שלו. חשוב לנו לדבר על זה ולשים את זה על השולחן".

נוסף ל-מ', החניכים מלווים על ידי סגל מקצועי, שמעניק להם מעטפת חמה שמהווה כר פורה להצלחה שלהם במקצוע ובתהליך האישי שהם עוברים.

ממשיכים גם במציאות משתנה

בימים אלו, היחידה כולה עברה למתכונת מיוחדת. תחת המציאות המשתנה, טל, מ' ושאר הסגל והשותפים ניסו למצוא את הדרך המיטבית לתעל את החיילים לטובת המשימה, ולצד השירות החשוב - להעניק להם גם תחושת משמעות בעת המלחמה.

"החיילים עוסקים בתמיכת התמרון, והמודיעין שהם מייצרים מסייע לכוחות בשטח להימנע מאיומים ולאתר את האויב", מספרת רס"ל מ', ו-ע' מפרט: "אנחנו בעצם עוד עין שרואה את המציאות. אנחנו רואים את האויב ואת החיילים בשטח, ומעבירים את המידע והמסקנות הלאה. בזכותנו הכוחות מוגנים יותר. זה הזמן שלנו להראות ולהוכיח מה למדנו ואנחנו עושים את זה".

כבר מהיום הראשון, הצוותים של "רואים רחוק", ולראשונה אפילו אנשי המילואים של התוכנית, נקראו למשימה - חלקם בבסיסים וחלקם מרחוק. 

צוותי האלקטרוניקה מבצעים עבודות תחזוקה ומשפצים אמצעים המסייעים למאמץ המלחמתי, אנשי הפענוח חוקרים את המידע ואת תצלומי האוויר, המידענים אוספים אינפורמציה מכל המקורות הגלויים במרשתת, והמתכנתים עמלים על תוכנות המסייעות למערך הנפגעים בעבודתו העצימה בימי המלחמה. וכל זה - בשיתוף פעולה ובצוותים משולבים.

"נכנסתי לקורס בן אדם אחד ויצאתי בן אדם אחר"

ע', שהתגייס ממש לתוך ימי הלחימה, הוכשר במהירות וביעילות. "החוויה האישית שלי ב"רואים רחוק" ובתפקיד ביחידה שינו אותי", הוא משתף בהתרגשות, "אני מרגיש משמעותי, ושנכנסתי לקורס בן אדם אחד ויצאתי בן אדם אחר".

כשאני שואלת אותו במה זה מתבטא, הוא מסביר לי שהוא מרגיש שחל שיפור בביטחון העצמי שלו, ביכולת לדבר עם אחרים, בראיית העולם ובתפיסה העצמית שלו. "וכמובן, יש לי את כל הידע המקצועי שקורס הפענוח העניק לי". 

"בכיתה רגילה תמיד הרגשתי 'עוד תלמיד'", הוא ממשיך, "ופתאום בתוכנית הרגשתי שאני חשוב. שאני חבר, ושיש לי מה לתרום לצוות הזה. הייתי רוצה שידעו עלי ועל החברים שלי ב"רואים רחוק" שבאנו לעבוד כמו כל חייל אחר. כל אחד הגיע ממקומות שונים ומרקע שונה, אבל כולנו התנדבנו ויש לנו מה לתת. אנחנו אנשים לפני הכול, ולא צריך להדביק את הרצף על המצח שלנו לפני שמכירים אותנו".

"המלחמה הייתה נקודת מפנה לא רק לתוכנית, אלא גם לשירות חיילים על הספקטרום בצבא כולו", מסכם טל, "העשייה יחד איתם מוכיחה שזה דבר נדרש, עם זכות קיום בצה"ל - זכות, ולא בחסד. הצבא לא עושה לאף אחד טובה, הוא משתכר מזה בדיוק כמוהם וזה 'win-win'. החיילים של התוכנית מבצעים את המשימות שלהם ותורמים, וגם בשעת המבחן הגדולה ביותר - זה מוכיח את עצמו".